הנאנסת קיבלה פיצוי – אחרי 32 שנה

היא הייתה בת תשע בלבד כשבן הדוד שלה, המבוגר ממנה בארבע וחצי שנים, החל לאנוס אותה. המעשים נמשכו שלוש שנים וקרו לפעמים בביתה ובפעמים אחרות במקלטים באזור מגוריהם.

רק לאחרונה, כשהיא בת 41, הצליחה ע.ר. לסגור מעגל: בפסק־דין יוצא דופן קבע בית־משפט השלום בחיפה כי למרות שחלפו עשרות שנים לא חלה התיישנות – וחייב את בן הדוד לשלם לה פיצוי של 1.2 מיליון שקל והוצאות משפט.

הוא נהג לבוא כל יום לביתה, שימש לה מעין בייביסיטר – ותקף. "הוא לקח אותי למקלטים והשכיב אותי עליו. הייתי לוקחת איתי בובת ברבי וכל הזמן החזקתי אותה חזק, מחצתי אותה, ואז זה היה נגמר", העידה ע.ר. "חייתי במתח מתמיד של מתי ואם הוא יגיע".

בגיל 16 היא סיפרה להוריה מה עברה. הם לא עשו דבר מלבד להפסיק להיפגש עם משפחתו של בן הדוד. ההתעלמות רק החמירה את מצבה הנפשי. "לא ידענו אם זה נכון וגם לא ידענו מה לעשות, העידה אמה במשפט, "ממש התביישנו בזה". רק בגיל 18, לאחר שהמקרה נודע לעובדת הסוציאלית בבית־הספר, ע.ר. החלה לקבל טיפול.

השנים חלפו. לפני שש שנים יצר אחיה של ע.ר. קשר עם בן הדוד והזמין אותו ל"סולחה" בבית קפה. הוא גרם לו לדבר על הקשר עם אחותו והקליט אותו בסתר מודה כי קיים איתה יחסי מין. תלונה הוגשה במשטרה, הוא נחקר והודה, אך הפרקליטות החליטה לסגור את התיק בגלל התיישנות.

במקביל, ע.ר. הגישה תביעה אזרחית. פרקליטה, עו"ד אבנר אמוראי, הצליח לשכנע את השופט רמזי חדיד כי בתיק אזרחי ניתן לעשות שימוש בסעיף נדיר בחוק המאפשר להתחיל לספור את הזמן עד להתיישנות מהיום שבו הנתבע הודה באחריות שלו לנזק.

במהלך המשפט האזרחי הכחיש בן הדוד את גרסתו מהמשטרה וטען כי רק "שיחק איתה", אך השופט לא האמין לו. פרקליטו, עו"ד אהוד אסף, אמר שייתכן שיוגש ערעור.