ויליאם קַמְקְוַומְבָּה צעד בתחילת החודש על השטיח האדום בפסטיבל ברלין. הוא התמסר לצלמים, למבקשי הסלפי ולאספני החתימות. ובתוך התפאורה הזוהרת הזאת הוא נזכר בסיפור החיים שהביא אותו עד לשם — סיפור שמתחיל בכפר קטן במלאווי, שהולך ונכנע לרעב מחריד.
קמקוומבה (31), צעיר אלגנטי שנראה לגמרי במקום במלון הברלינאי המעוצב שבו נפגשנו, הגיע ממלאווי לגרמניה לרגל בכורת הסרט שמבוסס על ספרו האוטוביוגרפי, "הנער שרתם את הרוח". אנחנו נפגשים למחרת ההקרנה, וקמקוומבה מהורהר. הוא חושב על שדות התירס הקמלים, על היחסים המורכבים בתוך משפחתו, על הרעב שהטיל צל על הכל. "יש בי תחושה אמביוולנטית", הוא מודה. "לצפות בסרט היה כמו לחיות מחדש את העבר, להיזכר בתקופות הקשות שחוויתי. אבל ראיתי גם את התקופות הטובות, ברגעים היפים שחלקתי עם החברים והמשפחה, וזה כן היה חשוב ומרגש".
"הנער שרתם את הרוח", מתוצרת נטפליקס, משחזר איך קמקוומבה, נער חכם מכפר קטן, החליט ב־2006 להציל את הקהילה שלו מכליה בעזרת הרוח. היום הוא אקטיביסט ידוע, סופר ומרצה מבוקש שהופיע גם ב־TED והוכתר על ידי המגזין "טיים" כאחד משלושים האנשים מתחת לגיל 30 שמשנים את העולם. אבל כשהכל התחיל, הוא בסך הכל היה ילד סקרן שרצה לתקן מכשירי רדיו ולבקר בספרייה.
קמקוומבה כיוון ללימודים גבוהים, אבל אביו חובב ההימורים לא הצליח לשלם את שכר הלימוד של התיכון, ובנו הורחק מהכיתה. זמן קצר לאחר מכן שינויי האקלים היכו במלאווי בכל הכוח: בצורת קשה חיסלה את היבולים בזה אחר זה. "זה היה רעב נוראי", הוא שיתף בראיון בעבר. "תוך חמישה חודשים כל המלאווים התחילו למות ברעב. המשפחה שלי אכלה ארוחה אחת ביממה. כמעט נעלמנו. הסתכלתי על אבא שלי והסתכלתי על השדות היבשים. לא הסכמתי לקבל שזה העתיד".
קמקוומבה בילה את שנות ילדותו בתיקון מכשירים חשמליים לרווחת השכנים ובחיפוש אחר אוצרות במזבלה המקומית. הוא החליט שזה לא הולך להיות הסוף: הוא קיבל רשות מיוחדת לבלות בספריית בית הספר כדי להיעזר בספרי מדע ופיזיקה, והיות שהאנגלית שלו לא הייתה מזהירה, הוא שאב בעיקר השראה מהתמונות. בספרייה ניצת הרעיון איך להציל את הכפר. "חשבתי מה כן יש לנו במלאווי - יש לנו רוח - ושאלתי את עצמי איך אני יכול להשתמש בה כדי שיהיה לנו משהו אחר", הוא מספר. וכך, בגיל 14 בלבד, החליט נער הפלא הזה להקים תחנת רוח. הוא בנה אותה מגרוטאות, עצי אקליפטוס וחלקים מהאופניים היחידים שהיו ברשות משפחתו. "כולם בכפר חשבו שאני משוגע, אבל הייתי נחוש. אחד הדברים שעודדו אותי להמשיך היה שאמרתי שאם טורבינת הרוח הזו קיימת במקום אחר בעולם, זה אומר שאדם כלשהו, שהוא בדיוק כמוני, הצליח לבנות אותה. לכן אין שום דבר שיכול לעצור בעדי מלממש את המטרה. אני חושב שההבנה הזו באמת עודדה אותי, כי אם מישהו אחר עשה את זה, מה יעצור אותי?".
והוא הצליח. בעזרת הטורבינה הגבוהה קמקוומבה ייצר חשמל, בתחילה עבור הפעלת כמה מכשירי חשמל ונורות, ובהמשך כדי להפעיל משאבת מים חשמלית שהצילה את הכפר שלו מרעב. שדות התירס שבו לצמוח, עיתון במלאווי פירסם את סיפורו, והשאר היסטוריה.
מהכפר לנטפליקס
ספרו של קמקוומבה יצא לאור ב־2009. אחד האנשים שהתרגשו מהסיפור היה כוכב הקולנוע הבריטי־הוליוודי צ'יווטל אגיופור (שהיה מועמד לאוסקר על "12 שנים של עבדות"), בן להורים ניגרים. "זה משהו אחד לראות דיווח מהחדשות או לצפות בסרט דוקומנטרי, אבל לא לעיתים קרובות יוצא לנו להבין איך זה מרגיש בתוך החוויה עצמה, עמוק מבפנים", מצטרף אגיופור לשיחתנו. "אני מניח שאף פעם לא יצא לי לחשוב באמת מה המשמעות של יבול שלא צלח, ואיך אנשים מתפקדים כשזה המצב, איך החברה מתחילה להתנהג מול רעב. זה היה מרתק לראות איך אנשים מתמודדים כשדלתות נסגרות כדי להגן על עצמם ועל משפחתם מהאסון".
איך נכנסת לתפקיד?
"שאלתי את עצמי איך אני הייתי עובר את זה וחשבתי שהסיפור של ויליאם יוצא דופן מבחינת התקווה שהוא נותן, באופטימיות שלו, סיפור מלא השראה שמציג איך חיים את הפתרון. הכתיבה של ויליאם מייצגת באמת את הטבע האותנטי של הקהילה הכפרית, הסיפור הרגיש חיובי, סוחף, אמיתי — והוא הצית לי את הדמיון".
אגיופור החליט לא להשאיר את הספר על השידה ליד המיטה, ולצאת להפקה של עיבוד קולנועי לסיפור המדהים הזה. "הנער שהלך למגרשי גרוטאות והפשיט כבלים כדי להשתמש במתכת שלהם — זה דימוי רב עוצמה", הוא מתלהב. "זה מסע שמזכיר את אליסה בארץ הפלאות היורדת במורד מחילת הארנב, לתת לקהל לחוות את הדברים מבפנים".
אגיופור השיג את הזכויות על הסיפור והחל בכתיבת התסריט. "ברגע שהייתה לי טיוטה נסעתי למלאווי כדי לפגוש את ויליאם ומשפחתו ולהתחיל להבין איך המקום עצמו מחוץ לספר", הוא נזכר.
ויליאם, היית מעורב בעיבוד הקולנועי לסיפור חייך?
"הייתי מעורב. אבל בטחתי בצ'יווטל, ולכן לא ישבתי לו על הווריד. ידעתי שהוא יעשה עבודה טובה. היו לנו הרבה שיחות, הוא התייעץ איתי לא אחת ושאל שאלות".
בסופו של דבר "נטפליקס" עזרה לאגיופור להרים את "הנער שרתם את הרוח", ובעשר השנים מאז החל הפרויקט לקרום עור וגידים הוא גם לקח על עצמו את תפקיד אביו של ויליאם, בנוסף לבימוי. "כשהתחלתי להרים את 'הנער שרתם את הרוח', חשבתי שאני פשוט צעיר מדי. אז לא הבנתי שהפקת הסרט תיקח כל כך הרבה זמן. עם חלוף השנים הגעתי בדיוק לגיל המושלם, והעובדה ששיחקתי את האבא בהחלט עזרה לי לקבל תקציבים".
אגיופור מרוצה במיוחד מהתגלית שלו — מקסוול סימבה, הנער מקניה שמגלם את קמקוומבה ומעולם לא שיחק קודם לכן. "היו לנו הרבה שיחות: שיחות אב ובן, שיחות שחקן ובמאי. היות שזה הסרט הראשון של מקסוול, הוא רצה לדעת הכל על התהליך, ואני סיפקתי לו את כל המידע".
איך היו הצילומים?
"מאוד מרגשים", אומר אגיופור. "יש במלאווי תרבות עשירה ונסיבות תרבותיות ספציפיות, ועדיין היא הזכירה לי אלמנטים מסוימים בחיי הכפר הניגריים. היה לנו גם חשוב להביא את השיח על שינויי האקלים: האקלים באמת משתנה והאנשים בקהילות הגלובליות הפגיעות ביותר הם שמפנים אצבע מאשימה כלפי מה שכולנו עושים. אלה הקהילות שמרגישות את השינוי עכשיו וימשיכו להרגיש אותו מתעצם — עד שהאסון יתדפק גם על דלתותינו".
עדיין עובד על הטורבינה
קמקוומבה מזמן השלים את לימודיו התיכוניים וגם סיים לימודים גבוהים באוניברסיטה נחשבת בארצות־הברית, אבל חשוב לו להמשיך ולהפיץ את הסיפור האישי שלו. "כששמעתי שהספר שלי עומד להפוך לסרט התרגשתי מאוד", הוא אומר, "כי אחרי שאנשים ייחשפו אליו יכול להיות שהוא ייתן להם השראה לפעול. יכול להיות שמדובר באנשים שחיים בנסיבות שונות לחלוטין מאלה שלי, אבל הסרט ייתן להם את הרעיון לעשות משהו בתוך הקהילה או המדינה שלהם. זו התקווה שלי".
מה המצב כעת בכפר שלך?
"הכל בסדר. חלק מהאנשים בקהילה שלי נעזרים בתחנות רוח שמבוססות על העיצוב שלי, אותן הם בנו בעצמם. אחד הילדים בקהילה אפילו הצליח לבנות טורבינה בעצמו בעקבות נאום שנשאתי בבית הספר שלו. האנשים מבינים שהם יכולים ליישם את הרעיון בכוחות עצמם. אגב, שיניתי את העיצוב של הטורבינה המקורית שהקמתי. אני מנסה לשפר אותה כל הזמן".
ומה החלומות שלך לגבי העתיד?
"כרגע אני מחלק את הזמן שלי חצי שנה בארה"ב וחצי שנה במלאווי, משום שאשתי עדיין לומדת בארה"ב. אני עסוק בלהעלות חומרים אקדמיים על כוננים חיצוניים, עבור אזורים שאין בהם אינטרנט, כך שעדיין יוכלו לגשת למידע. אני מתמקד בפרויקטים שאפשר לעקוב אחריהם שלב אחרי שלב כדי שאנשים יוכלו לעשות כאלה משלהם. ברגע שאשתי תסיים את לימודיה נחזור לחיות במלאווי, ואז אני רוצה להקים מרכז רשמי לחדשנות, שיאפשר לצעירים שיש להם רעיון לבוא ולעבוד עליו איתי, או כדי שאוכל לחבר אותם לאנשי מקצוע בתחום החקלאות. כשבניתי את תחנת הרוח לא היה לי מישהו שיבין את מה שאני עושה ויוכל לתמוך בפרויקט. אני רוצה לפתוח את הדלת לצעירים מוכשרים במלאווי, ובעולם כולם, שיש להם רעיון שלא זוכה למימוש בגלל נסיבות החיים שלהם. אני רק רוצה לוודא שהם יזכו בתמיכה. אני בטוח שהרבה פתרונות לבעיות יצאו מהמרכז הזה לחדשנות". •
"הנער שרתם את הרוח" זמין לצפייה בנטפליקס החל ממחר
