yed300250
הכי מטוקבקות
    פינקלקראוט. "חשוב לי שהישראלים יידעו שהסמקתי מכמות התמיכה שקיבלתי מצד המון צרפתים, שהתקוממו ונגעלו ממה שקרה"
    המוסף לשבת • 14.03.2019
    "רק כשראיתי את צילומי הפנים השונאות הבנתי כמה זה היה מפחיד"
    במשך שנים הזהיר הפילוסוף היהודי–צרפתי אלן פינקלקראוט מעליית האנטישמיות מצד מוסלמים קיצוניים בארצו, וספג על כך ביקורות רבות | עכשיו צרפת רואה איך נבואות הזעם שלו מתגשמות, בחודש רצוף בתקריות אנטישמיות שבמהלכו הותקף פינקלקראוט עצמו ברחובות פריז | "הם צעקו 'תחזור לתל–אביב', אבל מבחינתם גם זו אדמה כבושה. כך שאולי אין עבורי מקום בעולם"
    תמר שבק, פריז

    "צרפת אינה מדינה גזענית. קיבלתי תמיכה מכמות עצומה של צרפתים אחרי האירוע", אומר הפילוסוף היהודי אלן פינקלקראוט, ובמקביל קובע נחרצות: "אבל גם אי־אפשר לומר עכשיו שהאנטישמיות היא תופעה שולית". ההוגה היהודי בן ה־69, מגדולי האינטלקטואלים בצרפת, נפל קורבן למתקפה מכוערת בשולי הפגנת ה"אפודים הצהובים" לפני כחודש.

     

    המקרה זיעזע את המדינה ובעקבותיו נערכו בכל רחבי צרפת עצרות המוניות של רבבות שהפגינו נגד האנטישמיות. דובר הממשלה, בנז'מן גריבו, הצהיר כי "כשתוקפים יהודים תוקפים את הרפובליקה". אבל במקביל, באותו יום ממש, חוללו 96 קברים בבית קברות יהודי בחבל אלזס, ורק השבוע התגלו מספר כתובות גרפיטי אנטישמיות וצלבי קרס הן בחבל אלזס והן בדרום צרפת, בטולוז ובפרברי טולון. הגל העכור רק הולך ומתחזק.

     

    באותה התנגשות חזיתית בין פינקלקראוט לקבוצת מפגינים ברובע ה־14 הם קראו לעברו: "הסתלק מכאן, חרא ציוני מלוכלך" ו"תחזור לתל־אביב". לפינקלקראוט יש באמת שתי אהבות גדולות: ישראל וצרפת, ועל שתיהן הוא מגן בחירוף נפש. "אני קשור לשתי האומות הקטנות הללו. והאליטה הצרפתית לא חיה עם זה בשלום".

     

    כת הצהובים

     

    פינקלקראוט מותקף ברובע ה־ 14 בפריז, מתוך הסרטון שזיעזע את צרפת
    פינקלקראוט מותקף ברובע ה־ 14 בפריז, מתוך הסרטון שזיעזע את צרפת

     

     

    האירוניה לא נעדרת מהסיפור הזה. בימיה הראשונים של תנועת "האפודים הצהובים" - שהחלה כמחאה על ייקור מחירי הדלק, שפגע בעיקר בכיס של צרפתים מהפריפריה - פינקלקראוט היה בין אלו שדווקא הביעו תמיכה במפגינים. "הם מדברים בשם צרפת שנשכחה, זו של הכפרים והעיירות הקטנות, שהאליטה לא סופרת אותה. השקופים בעצם מרדו ולבשו אפוד זוהר כדי שיראו אותם", הוא מסביר לי. "הקסם התפוגג די מהר. תנועה שהייתה מאוד לגיטימית הפכה לכת". במאמר שפירסם בעיתון "לה פיגארו" יום לפני תקיפתו, טען פינקלקראוט ש"הגולם קם על יוצרו. מנהיגי התנועה הפכו לכוכבי טלוויזיה מלאי יהירות".

     

    כעת אנחנו יושבים בסלון ביתו, לא רחוק מזירת האירוע, ברובע ה־14 השָׁלֵו לרוב. הקירות מכוסים בספרים ובעבודות אמנות. "לא התכוונתי בכלל ללכת לתצפת על ההפגנה", משחזר הפילוסוף את אירועי אותו יום. "מה שראיתי בטלוויזיה הספיק לי בהחלט. כשיצאתי מהבית עם משפחתי, האפודים בכלל צעדו בשאנז אליזה. לא הייתה לי סיבה לחשוב שהם יעברו דווקא בשכונה שלי בשדרות מונפרנאס. אחרי שאכלתי צהריים ליוויתי את חמותי, ואז הבחנו במפגינים. התכוונתי להציץ בהפגנה ואז לחצות את הכביש כדי להמשיך לכיוון הבית.

     

    "הם זיהו אותי מהר מאוד ומיד החלו לעלוב בי. כמה 'אפודים צהובים' ביקשו ממני, בנימוס או אולי קצת בהומור, להצטרף להפגנה ואפילו הושיטו לי אפוד. אבל מיד התגבשה קבוצה קטנה שהחלה לצעוק לעברי. הבנתי שכבר לא אצליח לחצות את הרחוב, אך לא התכוונתי לפתוח בשיחה עם אנשים שמה שמניע אותם זה שנאה. למזלי הייתה שם קבוצת שוטרים שמנעו מהם לתקוף אותי. חלק מהמפגינים רצו לגרש אותי, אבל לדעתי היו גם כאלו שחלמו לשבור לי את הפרצוף. בסופו של דבר זה היה יותר מפחיד ממסוכן".

     

    הבנת מיד מה הם צעקו לכיוונך?

     

    פינקלקראוט מותקף ברובע ה־ 14 בפריז, מתוך הסרטון שזיעזע את צרפת
    פינקלקראוט מותקף ברובע ה־ 14 בפריז, מתוך הסרטון שזיעזע את צרפת

     

     

    "לא שמעתי שקראו לי 'יהודי מלוכלך'. שמעתי 'פלסטין', 'חתיכת חרא ציוני'. לא חשבתי שההפגנה צולמה, אבל היום מצלמים הכל והאירוע קיבל לפתע ממדים עצומים. אני חשבתי שאף אחד לא ישמע על הסיפור הזה וחזרתי הביתה. חיכיתי בקוצר רוח לאשתי כדי לספר לה: 'את לא מאמינה מה קרה לי. זה מאוד מוזר'. רק כשצפיתי בהתקפה בטלוויזיה וראיתי את צילומי התקריב של הפנים השונאות, הבנתי כמה זה היה מפחיד. שמעתי איך התוקף העיקרי צעק לעברי: 'צרפת שייכת לנו' והצביע לעבר הכאפייה שלו. הוא לא נציג של צרפת המסורתית, אלא מוסלמי סלפיסטי שהסביר לי שצרפת תהפוך ביום מן הימים למוסלמית, ואז לא אהיה רצוי כאן. הוא גם אמר: 'תחזור לתל־אביב'. בעצם עבורם כל ישראל היא אדמה שגנבו היהודים מהערבים. כלומר שאין עבורי מקום בעולם".

     

    התוקף העיקרי נעצר על ידי המשטרה. הוא בן 36, בעל חנות טלפונים, אב לחמישה ילדים מהעיר מילוז שבאלזס, שהתאסלם. הוא אינו נמצא ברשימות מאגר החשודים בקיצוניות של ממשלת צרפת.

     

    פינקלקראוט כבר מנוסה בהתקפות מילוליות ופיזיות. הוא ידוע בדיבורו הישיר, מאוד רחוק מהפוליטיקלי־קורקט הצרפתי. ידידו, הסופר הצ'כי מילן קונדרה, אמר עליו פעם שהוא "האיש שאינו יודע איך לא להגיב". אך היחס בין דבריו השנויים במחלוקת לרמות השנאה שהוא מעורר אינו פרופורציונלי ומפתיע אותו כל פעם מחדש. הוא משוכנע שהסיבה העיקרית היא קשריו החזקים עם ישראל.

     

    מה שבטוח הוא שרבות מההתקפות נובעות מדעותיו הנחרצות על הצורך בשימור התרבות הצרפתית הנערצת עליו, מול זרם הרב־תרבותיות שבו תומך השמאל במדינה. בספרו "הזהות האומללה", שפירסם בשנת 2013, הוא מדגיש את חשיבות מערכת החינוך בעיצוב הזהות הלאומית ואומר כי "התלמידים צריכים לשכוח את הקהילה ממנה באו, כדי שתהיה להם אפשרות להתחיל לחשוב באופן עצמאי ולא רק על שורשיהם. הזכות להיות שונה היא חופש, רק כשהיא מלווה בזכות לא להיות שונה. אחרת זו מלכודת, עבדות".

     

    פינקלקראוט מותקף ברובע ה־ 14 בפריז, מתוך הסרטון שזיעזע את צרפת
    פינקלקראוט מותקף ברובע ה־ 14 בפריז, מתוך הסרטון שזיעזע את צרפת

     

     

    האמירות הללו זיכו אותו בכינויים כמו "שמרן" "ריאקציונר" או אפילו "פאשיסט". "עכשיו יש אנשים שאומרים שלמרות שאני גזען, צריך בכל זאת להגן עליי" הוא אומר. "אז איך אני יכול להתגונן אם אלו שמגינים עליי חושבים בדיוק כמו התוקפים?"

     

    הוא נולד בשנת 1949 בצרפת, בן יחיד להוריו דניאל וינקה. "אבא שלי הגיע לכאן מפולין בין שתי המלחמות ואחר כך שרד את אושוויץ". אמו נולדה בלבוב, אז חלק מפולין, ואיבדה את משפחתה בשואה. את נאום הקבלה שלו ב־2016 לאקדמיה הצרפתית - המוסד הכי חשוב של האליטה האינטלקטואלית במדינה, שכלל בעבר חברים כמו ויקטור הוגו וסימון וייל - הוא הקדיש ל"סבא וסבתא שלי, שאותם לא הכרתי, כמו רוב היהודים האשכנזים שנולדו ב'בייבי־בום'. ההורים שלי רצו בכל ליבם שאטמיע את השפה שלא הייתה שפתם, את הספרות ואת התרבות הצרפתית".

     

    בתגובתו לתקיפה האנטישמית נגד פינקלקראוט הדגיש הנשיא עמנואל מקרון, כי "בנם של המהגרים הפולנים שהפך לחבר באקדמיה הצרפתית, אלן פינקלקראוט, אינו רק איש ספר חשוב, אלא גם סמל למה שהרפובליקה הצרפתית מאפשרת לכל אחד מאיתנו להיות". פינקלקראוט מדגיש שנשיא הרפובליקה לא היו היחיד שחשב כך, ושמרוב הצרפתים הוא קיבל חיבוק עצום: "חשוב לי שהישראלים יידעו שהסמקתי והובכתי מכמות התמיכה שקיבלתי מצד המון צרפתים, שהתקוממו ונגעלו ממה שקרה".

     

    בצעירותו למד במוסד הצרפתי היוקרתי ENS והשתלם באוניברסיטת ברקלי האמריקאית. בתחילה, בתקופה הסוערת של מרד הסטודנטים הוא היה בעצמו קומוניסט מושבע, אך במהרה התפכח. יחד עם הפילוסופים היהודים ברנאר־אנרי לוי, פסקל ברוקנר ואנדרה גלוקסמן, הוא יצא נגד הרודנות של סין המאואיסטית ונגד האידיאלים הנאיביים בעיניו של השמאל גם בארצו. והוא תמיד מצא את עצמו נוקט בעמדות לא שגרתיות בשלל ויכוחים. למשל, כשפירסם ספר ביקורתי כנגד המהפכה המינית, או כשחָבר בשנות ה־90 ללוי, בדרישה שאירופה תתערב צבאית ביוגוסלביה.

     

    הוא מרצה באוניברסיטה הפוליטכנית היוקרתית, יש לו תוכנית ברדיו "פראנס קולטור", הוא "קצין לגיון הכבוד הצרפתי", הדבר הכי קרוב בצרפת לתואר אבירות. ספריו דומים יותר לניתוח סוציולוגי של החברה מאשר לפילוסופיה תיאורטית. גם על כך הוא חוטף ביקורת ממתנגדיו, הטוענים שבעצם אינו פילוסוף.

     

    פינקלקראוט כבר הותקף מספר פעמים בעבר. במאי 2010, בעודו מצטלם לראיון טלוויזיוני באזור תעלת סן מרטין בפריז, קראו לעברו עוברי אורח :"פינקל, קפוץ לתעלה, חרא". באפריל 2016, בשיאו של גל המחאה החברתית הקודמת, הוא התקבל בכיכר רפובליק בפריז יחד עם אשתו ביריקות, בקריאות בוז ובצעקות "פאשיסט". בניגוד להתנהגותו המאופקת בתקיפה האחרונה, "פינקי", כפי שמכנים אותו הצרפתים בחיבה, לא התאפק וצעק בחזרה. הוא גם היה מעורב במספר משפטים מתוקשרים שבהם נתבע, לרוב על ידי אנשים או ארגונים שאותם האשים באנטישמיות. בכל המקרים התביעות נגדו נדחו.

     

    העלייה הפנימית

     

    יש לו חשבון ארוך עם השמאל הרדיקלי הצרפתי, שלדבריו מתחבר לאנטישמים המוסלמים. כבר שנים שהוא מתריע מפני האיסלאם הקיצוני. רק בשנים האחרונות, כשנבואות הזעם שלו החלו להתאמת, הוא ניער את הדימוי הגזעני שהדביק לו השמאל הקיצוני.

     

    יש לך הסבר למה אתה מותקף כל כך?

     

    "צריך גם להודות לעיתונות הישראלית. ב־2005 נתתי ראיון שחלקים ממנו צוטטו בעיתון 'לה מונד' הצרפתי. זו הייתה שיחה פתוחה עם המראיין והמתרגמת, והייתי בטוח שמבינים אותי בעיתון הישראלי". ("הארץ" - ת.ש). פינקלקראוט, חובב כדורגל מושבע, צוטט בין היתר כאומר ש"נבחרת צרפת מורכבת כמעט אך ורק משחקנים שחורים". הוא טוען שהדברים הוצאו מהקשרם. "צוטטתי לא נכון ולמרות שהכחשתי וביקשתי התנצלות, שלא הגיעה, השתרש מאז המוניטין שלי כגזען ואני עדיין סובל ממנו". בעקבות הכתבה, שהיא פצע פתוח עבור פינקלקראוט, הוא כמעט פוטר מעבודתו באוניברסיטה וברדיו.

     

    בוויכוח שמתקיים כיום גם בישראל, איפה יש יותר אנטישמים באירופה - בימין הקיצוני או בשמאל הקיצוני - לפינקלקראוט יש תשובה ברורה. "נכון שיש שאריות של אנטישמיות קתולית מסורתית, אבל השמאל הרדיקלי מסרב להכיר באנטישמיות בקרבו, בתירוץ שמדובר בכעס לגיטימי נגד ישראל. הם מתמזגים עם האנטישמיות שמקורה בעולם הערבי וגם באיים האנטילים. אנשים כמו דיודונה (הקומיקאי האנטישמי, התוקף בתדירות גבוהה את היהודים בצרפת - ת.ש) עורכים למעשה תחרות של קורבנות. הוא בעצם אומר שהיהודים מציגים את עצמם כעם שהכי סבל, על חשבון השחורים שסבלו מהעבדות ומהקולוניזציה. ולכן הוא בא 'לתקן' את חוסר הצדק הזה. מדובר בעצם באנטישמיות שאין בצידה רגשות אשם. כשמראים לאנשים האלה תמונות מהגטו או מהמחנות הם אומרים: 'זה נורא אבל מה שיותר נורא הוא שהיהודים עושים בעצם את אותו הדבר'".

     

    אך פינקלקראוט מפתיע שוב בעמדתו, הפעם בכך שהוא דווקא מזהיר מפני מה שהוא מכנה "הפרזה בכמות שיעורים על השואה או יותר מדי ביקורים לאושוויץ. אחרת תימשך מצידם המנגינה הנצחית על 'אי־הצדק'. הם יאמרו: 'הנה, מה שעושים עבור היהודים - לא עושים עבור אף עם אחר'. מה שצריך לעשות במקום, זה לחנך תלמידים איך לקבל מידע ממקורות אמינים יותר מרשתות חברתיות, ולהזין אותם רוחנית. לשאול אילו בני אדם הם יהיו כשיגדלו".

     

    בין מביעי התמיכה שקיבל פינקלקראוט אחרי התקיפה, הייתה גם מארין לה פן. "מה אני יכול לעשות? היא פירסמה מכתב גלוי שבו אמרה שהאירוע היה 'מגעיל ומזעזע'. מנגד, ז'אן לוק מלנשון (הפוליטיקאי הכי בולט מהשמאל הקיצוני - ת.ש.) הביע בי בסוף תמיכה, ממש בקצות האצבעות, אך בכל זאת טרח להוסיף ש'יש להגן עליו למרות שדעותיו ראויות לשנאה'. עכשיו אומרים עליי, 'הוא גזען, מארין לה פן תומכת בו'. הם (השמאל הרדיקלי- ת.ש) לא סובלים את העובדה שהיא התרחקה מדעותיו של אביה. הסיסמה שלהם היא לא 'הגזענות לא תעבור' אלא, 'הגזענות לא תיפסק'. הם זקוקים לאויב הזה. ישנן עדיין סיבות טובות להתייחס בחשדנות ל'חזית הלאומית', אבל צריך להתמקד במקביל בשאלה מהן הצורות העכשוויות של שנאת היהודים", הוא אומר בהפניית אצבע מאשימה לאנטישמיות משמאל, בעיקר מהצד המוסלמי.

     

    "זו האנטישמיות שממנה בורחים היהודים ושבגינה קורה מה שכינה ראש ממשלת צרפת 'עלייה פנימית' (ראש הממשלה פיליפ דיבר על 'הגירה פנימית' של יהודי צרפת, אך פינקלקראוט בשנינות מתקן למילה העברית 'עלייה'). יש מחוזות שלמים, כמו בפרבר מצפון לפריז, סיין־סן־דני, שבהם היהודים לא רצויים. רבים מהיהודים עוקרים לערים אחרות או לרבעים בפריז, שם הם חשים בטוחים. הרבה מאוד ילדים יהודים פרשו ממערכת החינוך הממלכתית, שבה מעליבים אותם באופן קבוע, ועוברים למוסדות יהודיים ואפילו לבתי ספר קתוליים פרטיים. המצב חמור מאוד וכרגע לא ברור מתי כל זה ייפסק".

     

    המחקרים האחרונים מצדיקים את דבריו. מספר האירועים האנטישמיים בצרפת בשנה האחרונה עלה ב־74 אחוז. על פי נתונים רשמיים של ממשלת צרפת, כ־50 אלף מיהודי צרפת כבר ביצעו את אותה "עלייה פנימית". על פי סקר שערכה לאחרונה עמותת הגג של עולי צרפת בישראל, "קעליטה", עולה כי כ־200 אלף יהודים צרפתים מצהירים שבכוונתם לעלות לארץ. אמנם ב־2018 עלו רק כ־2,600 יהודים מצרפת, כשליש מהשיא ב־2015, בשנת פיגועי דאעש הגדולים בצרפת. אך לא מן הנמנע כי הגל האנטישמי המחודש יביא שוב להגברת הזרם.

     

    בישראל חושבים שהפתרון לאנטישמיות הוא עלייה. מה דעתך?

     

    "הנשיא ריבלין התקשר אליי אחרי האירוע. הוא לא אמר, 'בואו בהמוניכם', אלא דווקא ש'כל יהודי צריך להיות מסוגל לחיות בביטחון בארץ שבה נולד, או בארץ שבה הוא בוחר לגור'. יהודי שבוחר לגור בישראל לא עושה זאת רק כדי להרגיש בטוח".

     

    ד"ש לכחול לבן

     

    את פינקלקראוט, כאמור, אי־אפשר להכניס למגירה של ימין או שמאל, לא בצרפת ולא בארץ. הוא הצטרף לפני שנים לתנועה בשם JCall, התומכת בהקמת מדינת פלסטין לצד ישראל, ולא חושש לתקוף גם את ראש הממשלה. "נתניהו הוא פוליטיקאי בעל שיעור קומה, ובזכותו ארצות ערב רבות מקיימות היום יחסים עם ישראל בברית נגד איראן. אבל הוא לא רצה לטפל בשאלה הפלסטינית והיום הוא מתכוון לאפשר לימין הקיצוני להגיע לשלטון, רק כדי להיבחר שוב. זה מהלך מפחיד. אני שם את מבטחי בתנועת 'מפקדים למען ביטחון ישראל', שבה 286 בכירים לשעבר מהמוסד, השב"כ וצה"ל, הקוראים להיפרדות מהפלסטינים בהסתמכם על שיקולים ביטחוניים מאוד מדויקים. הם אינם שמאלנים ולא רוצים 'למכור את ישראל בזול'. אני לא רוצה לראות את הציונות נפגמת ונעלמת בגלל סיפוח השטחים. המפקדים לא רצים לכנסת. אם הייתי צריך להצביע היום בבחירות בישראל הייתי בוחר במפלגה של גנץ ואשכנזי. ולפיד, נכון?"

     

    אבל הם לא חתומים על המסמך הזה.

     

    "אולי זה מסיבות של אסטרטגיה פוליטית וכדי לא להפחיד את קהל הבוחרים".

     

    אתה ממשיך לשוטט בפריז?

     

    "בוודאי. ומאוד נעים ברובע שלי. אנשים מזהים אותי וניגשים לחזק את ידי. אני קצת מודאג כי לעולם לא אהיה אלמוני. תמיד יכול להגיח תוקף מטומטם".

     


    פרסום ראשון: 14.03.19 , 16:14
    yed660100