האם ישראל היא אכן המעצמה השמינית בעולם? האם עוצמתה הצבאית באמת ניצבת איתן במקום השלישי, כשרק ארצות־הברית ורוסיה לפניה וסין משתרכת אחריה? ההערכות הללו, שהן חלק מסקר שערך מכון גאלופ בשיתוף עם אוניברסיטת פנסילבניה ובחסות כתב העת US News and World Report, התפרסמו לפני כמה שבועות ועוררו בישראל התרגשות רבה. "זה בלתי נתפס" התמוגג ראש הממשלה נתניהו לנוכח הפרסום. "פשוט לא ייאמן, והכל בזכות מדיניות הממשלה שלנו", המשיך לזרוע אשליות על קרקע הצמאה לטפיחה על שכם.
נתניהו יודע לקרוא נתונים, וגם יודע להבדיל בין מחקר אקדמי המתבסס על נתונים אובייקטיביים, ניתנים למדידה, המאפשרים לדרג עוצמות, לבין סקרים הבוחנים עמדות של ציבורים שונים כלפי מדינות שונות, ומבטאים בסופו של דבר תדמיות, דעות קדומות, אמונות, תחושות וסטיגמות. אבל בתקופת בחירות לא בודקים בציציות, ואפשר לסמם את הציבור בהערכות מעוותות. וכמו כל סם, בשלב הראשון יש תחושת התעלות, אופוריה, שהרי אין כמונו בעולם. אלא שאז מגיע שלב ההתפכחות, השלב הכואב של הגמילה.
במסגרת הסקר של מכון גאלופ, שאליו התייחס נתניהו התבקשו 21 אלף איש במדינות שונות לתת ציונים ל־80 מדינות בתשעה תחומים הנוגעים לנושאים כלכליים, חברתיים, מדיניים ופוליטיים. בכל אחד מהתחומים הוצגה למשתתפי הסקר שורה של שאלות, למשל: האם "כיף" לבקר באותה מדינה, מה השפעתה התרבותית על העולם, מה אופי האוכלוסייה, מהי המורשת שלה, האם זו חברה פתוחה לעסקים, מהי איכות החיים באותה מדינה וכו'. אחד הפרקים עוסק בעוצמה הכלכלית והפוליטית, ובוחן שאלות כמו איך כלכלתה של המדינה משפיעה על כלכלת העולם, האם זוהי מדינה מנהיגה, מה היא עוצמת הבריתות שלה ומהי עוצמתה הצבאית.
אלא שמרבית המשתתפים בסקר לא ביקרו במדינות שעליהן נשאלו, או ביקרו רק בכמה מהן, וגם הידע שלהם לגביהן מוגבל. כך שהסוקרים בדקו, למעשה, את התדמית של אותן מדינות בעולם. תדמית זה חשוב, אבל היא רק מרכיב אחד מני רבים בעוצמתה של מדינה, ולא המרכזי שבהם.
כשבחנו את מצבה של ישראל מול שאר המדינות בכל התחומים, היא התברגה במקום 30, לפני מקסיקו ואחרי ברזיל. לעומת זאת, בתשובה לשאלה האם ישראל היא מדינה ידידותית, "סקסית" שכיף לבקר בה, קיבלה ישראל את המקום ה־70 (מתוך 80). ואילו בתחום הפתיחות העסקית ניצבת ישראל במקום 64. הנשאלים גם רואים בישראל מדינה בעלת קשרים בינלאומיים והשפעה פוליטית גבוהה מאוד בעולם, ועדיין, היא לא נחשבת בעיניהם ל"מדינה מנהיגה".
הסקר הזה מבטא את הסטיגמות כלפי החברה הישראלית, ולא בהכרח מחמיא לה. אנחנו נתפסים כמדינה כוחנית ומיליטריסטית, כמו סין, וכחברה לא ידידותית, שמרנית וסגפנית. בקיצור – אין כאן fun. אבל את זה נתניהו לא מזכיר.
בין ברזיל לפקיסטן
אפשר גם אחרת. שלושה חוקרים ישראלים – פרופ' עוזי ארד, לשעבר ראש אגף במוסד וראש המועצה לביטחון לאומי, ד"ר רות ארד וגבריאל הראל – סרקו שורה ארוכה של נתונים שנאספו על ידי מוסדות ומכוני מחקר, שבחנו בדקדקנות, על פי פרמטרים אובייקטיביים, מדידים, את עוצמתן של מדינות שונות בעולם. מדובר בדירוגים מוסמכים שבהם משתמשים מקבלי החלטות בעולם בכל התחומים – המדיניים, הכלכליים והצבאיים – כבסיס לעבודתם וכדי להציב לעצמם יעדים.
טיוטה מתוך העבודה שביצעו השלושה עבור המכון למחקרי ביטחון לאומי, שהגיעה לידי "ידיעות אחרונות", מצביעה על מגמה מדאיגה מאוד. מתברר שישראל הייתה בשיא עוצמתה ובשיא פריחתה בסוף העשור הראשון של המאה ה־21. מאז, במרבית המדדים הבוחנים את עוצמתה של מדינה – היא דורכת במקום או נמצאת בנסיגה.
בשני תחומים ישראל היא בין המובילות בעולם: בעוצמה הצבאית ובחדשנות טכנולוגית. בתחום החדשנות היא עלתה בדירוג, אבל בתחום העוצמה הצבאית היא נמצאת בירידה.
אחד הפרויקטים שעוקבים דרך קבע, במשך שנים, אחר התפתחות העוצמה הצבאית בעולם, נקרא Global Firepower Index. מאז 2006 בוחן הפרויקט הזה את עוצמתן הצבאית של 136 מדינות בהתבסס על 50 מדדים שונים: כמות אמצעי לחימה ואיכותם, יכולת גרעינית, חברות בבריתות צבאיות, כוח אדם, תעשיות ביטחוניות, אוצרות טבע, תחבורה ועוד.
הפרויקט הזה דירג בשנה שעברה את עוצמתה הצבאית של ישראל במקום ה־16 – אחרי ברזיל ואינדונזיה ולפני פקיסטן וקוריאה הצפונית. את המקומות הראשונים תופסות ארה"ב, רוסיה, סין והודו. בין 2011 ל־2015 הייתה ישראל מדורגת במקום העשירי. ב־2016 היא כבר ירדה למקום ה־16, משום שמדינות אחרות התעצמו בקצב מהיר יותר בהשוואה אליה. כך גם ב־2018. שלוש מדינות באזורנו מדורגות מעל ישראל: טורקיה במקום התשיעי, מצרים במקום ה־12 ואיראן, שעשתה קפיצת מדרגה עצומה ממקום 21 בעולם למקום ה־13. יש לציין כי מדד העוצמה הצבאית לא מתייחס רק לכוחו הפיזי של הצבא אלא גם לשטח המדינה ולגודל האוכלוסייה, וכאן נמצאת ישראל בנקודת נחיתות קבועה. ועדיין, זה לא מסביר את הירידה.
צריך גם להביא בחשבון שמדד העוצמה הצבאית מתקשה לשקלל תחומים כמו מקצועיות, איכות הפיקוד, תעוזה, מורל ומוטיבציה. כאשר האלוף (מיל') יצחק בריק, נציב קבילות חיילים, טוען כי צה"ל אינו כשיר היום למלחמה, הוא מתכוון בדיוק למרכיבים הללו, שלדעתו נפגעו בשנים האחרונות באופן קשה במיוחד. אסור להתבשם מן הטבלאות, טוען בריק, שכן מדובר במרכיבים שקשה לכמת אותם.
מיקומה של ישראל באמצע העשירייה השנייה בעולם בתחום העוצמה הצבאית נשען על ההוצאה הכספית הגבוהה שלה לצורכי ביטחון. ישראל במקום השני בעולם בהוצאות הביטחון לנפש – אחרי סעודיה ולפני ארה"ב (1,981 דולר לאדם). לעומת זאת, כשבודקים את ההוצאה הכספית לביטחון ביחס לתוצר הלאומי הגולמי, ישראל נמצאת במקום השביעי בעולם.
בתחום היכולת הגרעינית: על פי Arms control, מכון אמריקאי עצמאי העוסק במעקב אחר תפוצת נשק, ועל פי מכון SIPRI השוודי לחקר השלום, לישראל יש 80 ראשי נפץ גרעיניים. אלא שכאן נמצאת ישראל בנסיגה מול שאר החברות במועדון תשע המדינות האוחזות היום בנשק גרעיני (ארה"ב, רוסיה, צרפת, בריטניה, סין, הודו, פקיסטן וצפון־קוריאה). על פי המחקרים הללו, הודו ופקיסטן המשיכו את הפיתוח הגרעיני,עברו את ישראל בהיקף הראשים הגרעיניים והיא ירדה ב־2010 מהמקום השישי למקום השביעי, וב־2012 ירדה למקום השמיני בעולם.
על פי הפורום הכלכלי העולמי, ישראל וסין מתחלפות ביניהן במקומות השני והרביעי בתחום הסייבר ההתקפי. את המקום השלישי תופסת רוסיה ואת המקום הראשון ארה"ב. בתחום הגנת הסייבר נמצאת ישראל בשנים האחרונות בין המקומות 11־20.
מהמחקרים עולה שישראל היא בהחלט מעצמה אזורית, השומרת על מקום מכובד, יציב למדי, בעשירייה השנייה של המדינות החזקות מבחינה צבאית בעולם. אלא שהמחיר הכלכלי שהיא משלמת על כך הוא כבד בכל קנה מידה עולמי.
זינוק במדד החדשנות
אם בתחום העוצמה הצבאית ה"קשה" נמצאת ישראל במקום טוב, הרי שמצבה בתחום העוצמה ה"רכה" טעון שיפור עד מאוד. עוצמה רכה היא היכולת של מדינה לשכנע מדינות אחרות לבצע את רצונה שלא באמצעות הפעלת כוח. מדובר על קשרים בינלאומיים והיקף שיתופי הפעולה הבינלאומיים, תדמית של מדינה מופתית, שותפות בארגונים, עוצמה דיפלומטית, תקשורת, הקרנה תרבותית, עוצמה עסקית ויכולות דיגיטליות. מדד פורטלנד האמריקאי בחן את 30 המדינות המובילות בעוצמה הרכה. ב־2015 נמצאה ישראל במקום ה־26 בזכות חוזקה בתחום הדיגיטלי. ב־2017 ו־2018 היא כבר מצאה את עצמה בעשירון הרביעי (מקום 31). המדינות המובילות בעוצמתן הרכה הן בריטניה, צרפת, גרמניה, ארה"ב ויפן, בסדר הזה.
מכון המחקר הספרדי "אל קאמו", שבדק את הנוכחות הבינלאומית, דירג את ישראל במקום ה־34 מתוך 100, ואילו במדד הקשרים הדיפלומטיים, שערך מכון לואי L0WY האוסטרלי, נמצאת ישראל במקום 34 מתוך 42 מדינות. במדד המוניטין הבינלאומי של מכון RepTrak, שמשכלל את טיב הממשל, איכות החיים, איכות המוסדות ורמת הפיתוח, נמצאת ישראל במקום 40 מבין 50 מדינות שדורגו, ירידה של שבעה מקומות בהשוואה ל־2010. בראש הרשימה עומדות שוודיה, פינלנד, שווייץ ונורווגיה.
במדד שבחן עד כמה המדינה תורמת לעולם ולמדינות אחרות בתחומי המדע, הטכנולוגיה, התרבות, הסדר עולמי, הבריאות וכו' מדורגת ישראל במקום 53 מתוך 163 מדינות. כך שלנוצות הטווס שבהן מתהדרת ישראל בתרומתנו לגויים אין באמת כיסוי.
בתחום החדשנות נמצאת ישראל במקום ה־11 בעולם, לפני סין, צרפת וקנדה, זאת על פי דירוגים שערכו אוניברסיטאות קורנל ובית הספר לעסקים insead בשיתוף האו"ם. את שלושת המקומות הראשונים בחדשנות תופסות שווייץ, הולנד ושוודיה. במדד החדשנות של בלומברג העפילה ישראל מהמקום העשירי למקום החמישי. אבל כאן, פחות או יותר, מסתיימות הבשורות הטובות. ישראל הייתה יכולה להיות במקום הרבה יותר גבוה בתחומי הטכנולוגיה והחדשנות אילו מצבה בתחומי הפריון, היציבות הפוליטית, ההשקעות, אכיפת החוק, החינוך וההשכלה היה טוב יותר. אבל מתברר שבתחום היציבות הפוליטית והביטחון האישי עומדת ישראל במקום ה־102 בעולם ואילו בתחום אכיפת החוק – במקום 107.
נקודת התורפה בתחום החינוך היא מערכת ההשכלה התת־אוניברסיטאית (בתי ספר תיכון, ובארה"ב – גם קולג'ים). כאן ישראל נמצאת במקום ה־40 מבין 73 מדינות, ובתחתית מדינות ה־OECD. במדד ההשכלה הגבוהה של המכון הבריטי "לגטום" ירדה ישראל ממקום 23 בשנת 2017 למקום 37 ב־2018. בציוני המתמטיקה ב"מבחני פיזה" דורגה ישראל ב־2016 במקום ה־39 מתוך 73 מדינות, ואילו במדעים – במקום ה־40. אגב, שש המדינות המובילות במתמטיקה הן אסייתיות: סינגפור, הונג־קונג, טייוואן, יפן, סין וקוריאה הדרומית.
במדד הבוחן את התוצר לנפש, כביטוי לעוצמה הכלכלית של המדינה, עומדת ישראל במקום ה־37 מתוך 189 מדינות. זהו נתון יציב למדי בעשור האחרון. נתניהו הציב כיעד את הגעתה של ישראל למקום ה־15 בקרב מדינות ה־OECD. בינתיים ישראל מדורגת במקום ה־22 מתוך 36 מדינות ה־OECD וממשיכה לדרוך במקום.
בתחום החוסן החברתי מדורגת ישראל במקום ה־30 מתוך 138 מדינות. המרכיב המשפיע ביותר על מיקומה של ישראל במדד זה הוא אי־השיוויון בחינוך, בהזדמנויות ובהכנסה. במדד אי־השיוויון בשכר הנטו נמצאת ישראל נמצאת במקום ה־27 מתוך 36 מדינות ה־OECD. במדד העוני ישראל היא במקום ה־34, בתחתית שבתחתית של מדינות ה־OECD. במדד איכות החיים נמצאת ישראל במקום ה־25 מתוך 35 מדינות ה־OECD שנסקרו.
במקום דרוך
אחד התחומים הרלוונטיים לימים אלה של בחירות היא מידת האמון של הציבור הישראלי בנבחריו. כאן, על פי הפורום הכלכלי העולמי, ירדה ישראל בתוך שנה מהמקום ה־29 למקום 50 מבין 137 מדינות – עדות לחוסר אמון הולך ומעמיק של האזרח במנהיגיו.
כותבי המזכר ההשוואתי מעירים: "מהדירוגים עולות חולשות הרשות המבצעת בישראל. אלה נגרמות בגלל נחשלות ניהולית של השירות הציבורי, רמת החינוך הירודה, פוליטיזציה גוברת על חשבון כישורים מקצועיים ותופעות שחיתות שלטונית גוברת... זיקת הגומלין בין עוצמה פנימית לחיצונית נוגעת לקשר בין מצב הדמוקרטיה הפגום בישראל, השסעים החברתיים העמוקים והשחיקה בערכי השוויון והחירות, לבין התדמית הבינלאומית והלגיטימיות שלה בעולם".
בתחום אפקטיביות הממשל מדורגת ישראל לאורך השנים באמצע העשירייה השלישית. אחד המרכיבים השוחקים את יעילות הממשל הוא השחיתות. מדד CPI הגרמני (מדד השחיתות הנתפסת), שהפך לכלי עבודה מרכזי בדיון על נתוני השחיתות בעולם, דירג את ישראל במקום ה־32 על רצף שבין 1 (המדינה הכי פחות מושחתת) ל־180 (המדינה הכי מושחתת). לפני שנה דורגה ישראל במקום ה־28. בקרב מדינות ה־OECD מדורגת ישראל במקום ה־23 מבחינת היקף השחיתות.
במדד הלוחמה בהלבנת הון ובמימון טרור, שערך מכון המשילות בבזל, דורגה ישראל ב־2017 במקום העשירי מתוך 147 מדינות. במדד שלטון החוק של הבנק העולמי מדורגת ישראל במקום ה־38 מבין 215 מדינות שנבדקו.
מחברי המסמך קובעים כי ישראל החמיצה את העשור האחרון ולא שיפרה את אותן חולשות שנתגלו כבר לפני עשור. הדריכה במקום בתחומים הקובעים את עוצמת המדינה – שהם לא רק צבא וביטחון – תביא את ישראל לנסיגה דרמטית במעמדה וביכולותיה, שראשי ה־OECD כבר מתריעים עליה במפגשים עם הצמרת הישראלית.
מה אנחנו שווים
עוצמה צבאית מקום 16: ירידה מהמקום ה־10. פחות מאיראן שבמקום ה־13
הוצאות ביטחון לנפש מקום 2 אחרי סעודיה ולפני ארצות־הברית
יכולת גרעינית מקום 8 מתוך 9 מדינות גרעיניות, ע"פ מכוני מחקר זרים
מוניטין בינלאומי מקום 40 מתוך 50 מדינות. ירידה של 7 מקומות מאז 2010
תרומה לאנושות מקום 53 בתחומי המדע, הטכנולוגיה, התרבות, הבריאות ועוד
אכיפת החוק מקום 107
אמון הציבור בנבחריו מקום 50 ירידה חדה מהמקום ה־27 בתוך שנה
השכלה גבוהה מקום 37 ירידה מהמקום ה־27 בתוך שנה
אלכס פישמן
