ראשון 26 במאי 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    אלכס פישמן
    חדשות • 15.03.2019
    לא צפוי, לא שפוי
    אלכס פישמן

    השעון המבצעי של המלחמה המתוכננת נגד הכוח הצבאי של החמאס ושל הג'יהאד האיסלאמי בעזה החל לתקתק מוקדם מן המתוכנן. אין כאן מצב של הפתעה אסטרטגית, שכן מיום כניסתו לתפקיד עוסק הרמטכ"ל אביב כוכבי בעיקר בהכנת הצבא למלחמה הזו. אבל יש כאן "הפתעה מצבית": איש לא חזה שארגון צבאי כלשהו בעזה יבצע פרובוקציה כזו שתחייב את ישראל לתגובה קשה עוד לפני הבחירות.

     

    החל מאתמול בערב חדרי המבצעים במטכ"ל ובפיקוד הדרום עובדים במתכונת המלמדת על הערכות להידרדרות כוללת. הצבא מחכה לפקודות. בשעות הראשונות שלאחר הירי מנסים להבין כאן מה קרה: לא היתה התרעה לירי, לא היתה הסלמה חריגה בשטח ‑ להיפך. להבנה מה גרם לירי יש הפעם משמעות קריטית. אחרת אנחנו במלחמה.

     

    השליח האמריקני המיוחד למזרח התיכון, ג'ייסון גרינבלט, כבר פסק. הוא האשים אתמול בפומבי את החמאס בביצוע ירי הרקטות לעבר ערים בישראל. יתרה מזאת, אמר, אנחנו תומכים נחרצות בזכותה של ישראל להגן על אזרחיה. במילים אחרות: יש לישראל אור ירוק מארה"ב לתקוף בעזה.

     

    במקביל הודיעה משלחת המודיעין המצרית שהגיעה אתמול לעזה כדי לסכם את סעיפי ההבנות עם ישראל ואת הכנסת הכספים והפרויקטים לרצועה על עזיבה. המשמעות היא שגם המצרים מבינים שהחמאס לא השאיר לישראל שום מוצא אחר אלא לתקוף, והם לא מתכוונים לסכן את חיי אנשיהם.

     

    הג'יהאד האיסלאמי ‑ החשוד המיידי בניסיון לטרפד כל הסדרה עם ישראל ‑ מיהר להכחיש שהוא אחראי לירי הרקטות. מבחינת ישראל להכחשה הזו יש משמעות מאוד מוגבלת. בישראל יודעים שלג'יהאד, כמו לחמאס, יש רקטות פאג'ר ארוכות טווח כבר עשור. טילים כאלה כבר שוגרו בעמוד ענן ובצוק איתן.

     

    הנחת המוצא בישראל אומרת, שירי טילים ארוכי טווח מרצועת עזה לא יכול להתבצע בלי תיאום עם החמאס או לפחות בידיעת הארגון, השתול היטב גם בארגונים השונים. כשעתיים לאחר הירי כבר הסיר החמאס אחריות מעצמו באמצעות המצרים. סביר מאוד להניח שישראל עוקבת אחר המתרחש בשטח כדי להבין האם החמאס אכן עושה מאמצים לחפש את מבצעי הירי או מעמיד פנים.

     

    משהו קיצוני, חריג, צריך היה להתרחש ברצועת עזה בימים ובשעות שלפני הירי כדי לגרום לחמאס לקבל החלטה לשבור את הכלים ולהסתכן במלחמה נוספת עם ישראל. אין דרך אחרת להסביר את המהלך הבלתי צפוי ואולי גם הבלתי שפוי הזה של הירי לעבר ישראל. אלא אם כן היה זה ברק או כוח טבע עליון אחר,שהצית את הטילים הללו, בדומה לירי לעבר באר שבע לפני מספר חודשים.

     

    ביממה האחרונה שהו ברצועה לא רק חברי משלחת המודיעין המצרית שהציגה מסמך הבנות שישראל כבר קיבלה חלק מסעיפיו, אלא גם השגריר הקטארי, מוחמד אל-עמאדי, שהביא איתו התחייבות להקמת שגרירות קטארית ברצועה, הקמת מסגד מרכזי מהגדולים בעולם וכמובן הבטחה ל-30 מיליון דולר לעזה בכל חודש בחצי השנה הקרובה. גם שגריר האו"ם, ניקולאי מלדנוב, עזב את עזה רק שלשום עם התחייבות להקמת מיכלי סולר ענקיים שיבטיחו את פעולת תחנת הכוח.

     

    אבל החמאס, ברגע אחד, השליך, ככל הנראה, לפח את כל ההבטחות והתקוות הללו לשיקום עזה עליהן שקד במהלך החודשים האחרונים, וירה שני טילים ארוכי טווח לעבר ישראל בלי שום תכלית מבצעית. זה לא נשמע הגיוני.

     

    לכן את ההסבר למהלך הזה צריך אולי לחפש בתקלה או בהתקף חרדה של מנהיגי החמאס לשרידותו של הארגון בשלטון. האירוע הדרמטי ביותר שהתרחש ביממה שקדמה לירי ברצועה היו הפגנות גדולות של תושבים בג'בליה על רקע המצב הכלכלי, תוך ביטויי מחאה קשים נגד ארגון החמאס. ההפגנות דוכאו בברוטאליות על ידי מנגנוני הביטחון של הארגון. מקור יודע דבר ברצועה תיאר את מה שהתרחש בג'בליה כ"דגם של מהפכה עממית".

     

    עוצמתו של החמאס ברחוב העזתי נובעת מן היכולת שלו לקרוא היטב את הלכי הרוח ברחוב הפלסטיני. ראשיו הבינו שלא מדובר בעוד הפגנה אלא בתהליך שעלול לבשר את האביב הפלסטיני ברצועה והחליטו לבלום את ההידרדרות הזו באמצעות הפיתרון הקבוע: הפניית הזעם לעבר ישראל.

     

    הכדור במגרש של ישראל. בירושלים יכולים להחליט שמדובר בתקלה מבצעית בחמאס, להגיב באופן מדוד וקצר, ולהשאיר לרחוב הפלסטיני להמשיך בגל המחאות המחאה מול ראשי החמאס. או לשמור את הפנקס פתוח, להכות בחמאס בעיתוי שהיא תחליט עליו, אחרי הבחירות, ולא להניח לו להכתיב את לוחות הזמנים.

     

    ישראל יכולה גם לבצע תקיפות אוויריות ממושכות וקשות תוך גרימת נזקים כבדים למערך הצבאי של החמאס, מה שיגרור עוד סיבוב של לחימה באזור שממילא ישבש את המהלך התקין של הבחירות ויסתיים בעוד חבילת הטבות לעזה. ויש עוד דרך של מהלך צבאי מקיף, יבשתי ואווירי, שמטרתו היחידה היא לשבור את כוחו הצבאי של החמאס ולהביא להרגעת השטח לשנים ארוכות, גם במחיר פעולה קרקעית לפרק זמן מסוים.

     

    ישראל תגיע לדרך הזו. השאלה העומדת כעת על שולחנו של ראש הממשלה היא האם להגיע אליה כבר עכשיו.