אקספרס של חצות

ההתלבטות הייתה בין שתי מנות בתפריט: או ללכת סולידי על "טשולנט בטעם של פעם לצד ויזניצער חלע ושלושה סלטים", או להתפרע ולהזמין "קרטופל קיגעל עם חתיכות פלייש". לא פשוט.

כבר רבע לחצות וצריך להזדרז. בחצות פונקט הבטיחו לנו מפגש עם הרב משה גפני. אפילו סידרו לו שולחן יפה במקום מרכזי, ולא רצינו לאכול לו מול הפרצוף.

"שאבעס־מלאבס" הייתה מלאה. זו מסעדת אוכל יהודי מסורתי בבעלות חרדית במרכז פתח־תקווה, שעובדת רק בימי חמישי משעות אחר הצהריים עד שתיים־שלוש בלילה ולמחרת משמונה וחצי בבוקר עד אחת וחצי או שתיים, תלוי מתי נכנסת שבת.

העיתונאי שמעון ברייטקופף, שהנחה את המפגש עם גפני, הסביר: "יש אצלנו סצנה מטורפת של בילויים בימי חמישי בלילה. גומרים עם הלימודים או העבודה, הולכים לעזור קצת בבית ואז יוצאים לטשולנט ב־11 בלילה. אז חשבנו לערוך מפגש במסעדה בין המבלים לבין הנציגים שלהם בכנסת. כמו 'שבתרבות' אצל החילונים. וזה לא בשביל לשכנע את הבחורים. גדולי התורה אומרים לכו להצביע – ואנחנו הולכים להצביע. זה יותר מפגש חברתי".

התייעצנו עם דודי ויטמן ואריה פול מה לאכול. "תאכלו טשולנט ותישנו פלטה עד 11 מחר בבוקר. אי־אפשר יהיה להעיר אתכם", אומר ויטמן. פול מסביר שזו עוד המנה הקלילה. "היאפצ'וק זו פצצה גרעינית", הוא מזהיר. "אתה אוכל את זה עכשיו ומתעורר רק בשבת בצהריים".

גפני מגיע, ואומר: "אנחנו הולכים עם נתניהו כי אנחנו יודעים מה עלול לקרות אם השלטון יתחלף. גנץ לא איש רע אבל הוא שותף של לפיד – וממנו אנחנו מאוד חוששים".

מעורפל מהאוכל אני מצליח לאבחן כיצד הוא מלהטט בין תמיכה בנתניהו וסלידה מהליכוד. מצד אחד, "יהדות התורה הולכת עם נתניהו באש ובמים". מצד שני, "אין לכם מושג אילו מרורים הליכוד האכיל אותנו בכל הקדנציה האחרונה, ומי ששוקל להצביע ליכוד שיידע שהדבר משול לתקיעת סכין בגב של עצמך".

באחת בלילה הוא חתך החוצה. "אני מארגן לעצמי תוספת. רוצים משהו?" אמר אחד מיושבי השולחן הסמוך לחבריו.

לא הייתה תשובה. הם אפילו לא הצליחו להרים אליו את מבטם.