מכירים את ז'אנר סרטי הפנטזיה שבהם נגיף קטלני מאיים להשמיד את המין האנושי, ואז במקום קטן ובלתי צפוי מופיע האיש שעמיד לנגיף, והוא־הוא התקווה להמשך קיומנו על פני כדור הארץ? עכשיו קחו את התבנית הזאת, העבירו אותה לעולם עשבי התיבול, וקיבלתם את "התפרצות: גרסת הבזיליקום".

כשעוברים בסופרמרקט ליד מדפי התבלינים, ורואים את הבזיליקום שוכב בניחותא ליד הפטרוזיליה, העירית, הטימין, הכוסברה והרוזמרין, קשה לדמיין שצמח התבלין הפופולרי הזה נלחם מול אויב מר וכבר שנים נמצא בסכנת הכחדה. אבל כמו בכל דרמה הוליוודית שמכבדת את עצמה, גם בסיפור שלנו יש גיבורים, שאמנם לא חיסלו את האויב אבל פיתחו זן בזיליקום שהאויב לא יכול לו, ובאה גאולה לחיך העדין שלנו ולמטבח האיטלקי כולו.

אז מי הורג את הבזיליקום? "הכשותית", עונה ד"ר יריב בן־נעים, מהמחלקה למדעי החיים של אוניברסיטת בר־אילן. "זאת מחלה שנגרמת על ידי פטרייה בשם Peronospora Belbahrii, ומתבטאת בעיוות העלים, אובדן הצבע הירוק, הופעת נבגים שחורים בצד התחתון של העלים ונשירה שלהם".

הכשותית, אומר ד"ר בן־נעים, התגלתה לראשונה בשווייץ ב־2004, ובתוך שלוש שנים כבר נפוצה בכל אירופה ופרצה לארצות־הברית, לדרום אמריקה ולסין. אצלנו היא הופיעה ב־2012, "וכמו בכל מקום שבו היא מופיעה, כשהיא כבר כאן — היא לא נעלמת", קובע ד"ר בן־נעים.

מבצע הצלה ירוק

זה כאב. ישראל היא אחת היצואניות הגדולות של צמחי תבלין טריים, בעיקר לאירופה ולרוסיה. יצוא שוק התבלינים הטריים מוערך בקרוב ל־70 מיליון יורו בשנה, כש־50 אחוזים ממנו מבוססים על בזיליקום. לא פלא שמיטב המוחות ניסו למצוא פתרונות למיגור המחלה. היו שהציעו להפעיל תאורה לילית, שמונעת מהפטרייה להשלים את מעגל החיים שלה. אחרים ניסו הפעלה של מאווררים בבתי הצמיחה, וטיפול בחום שיקטול את המחלה בתוך הצמח. כולם התגלו כפתרונות טובים כשלעצמם, אבל לא מעשיים כשזה מגיע לחישובי עלויות וכדאיות של החקלאי הבודד.

במקביל החלה המעבדה למחלות צמחים באוניברסיטת בר־אילן בראשות חתן פרס ישראל לחקלאות, פרופ' יגאל כהן, לנסות לאתר סוגי בזיליקום שיהיו עמידים לפטרייה. בשיתוף עם חברת היישום של אוניברסיטת בר־אילן וחברת "זרעי ג'נסיס", הם אספו זנים ומינים שונים של בזיליקום מבנקי זרעים ומאספנים ויצרו מאגר של כ־300 זנים. "לצערנו גילינו שכל הזנים התרבותיים רגישים, אבל בקרב זני הבר גילינו קו אחד שהיה עמיד בצורה מוחלטת. הבעיה היא שלזני הבר יש ריח מאוד לא נעים ואין סיכוי שמישהו ירצה למסחר אותם, כך שצריך היה לנסות ולהכליא אותו עם הזן התרבותי בעל הארומה הנעימה, כדי להביא אותו לכדי עמידות".

גם כאן התברר שהדרך לא תהיה קלה. "כל בני הכלאיים שנוצרו היו עקרים לחלוטין, ולא הצליחו לייצר זרעים", אומר ד"ר בן־נעים. "ממש כמו הכלאה של סוס ואתון, שמביאה לעולם פרד שלא יכול להעמיד צאצאים". אלא שצוות החוקרים לא אמר נואש. "ניסינו, באמצעות הפריה כפויה, למצוא דרך לחלץ כמה צאצאים שיצליחו להתפתח ושניתן יהיה להשתמש בהם, וזה אכן קרה. מתוך 30 אלף ביציות שהפרינו הצלחנו לקבל 100 צמחים פוריים. זה מספר מאוד־מאוד נמוך, אבל המשימה בוצעה. הצלחנו ליצור זנים שיהיו עמידים לכשותית באופן מוחלט ובו בזמן לשבור את חסם העקרות".

החוקרים הגישו פטנט על הגילוי ועל השיטה, והחלו כבר בייצור הזן החדש, שנושא את השם "פרוספרה": שילוב בין שם המחלה, Peronospora, והמילה "פרוספריטי" שפירושה "שגשוג". "השנה אמורים לצאת עוד חמישה זנים חדשים שמתאימים לארצות־הברית ולשוק האירופי", אומר ד"ר בן־נעים, והגאווה נשמעת בבירור בקולו.

בזיליקום בריח תות

עכשיו הוא אביר זכויות הבזיליקום, אבל עד שהחל להילחם על המשכיות המין ד"ר בן־נעים בכלל לא אהב את הצמח שאת קיומו הוא עמל לשמר. "כשהייתי ילד לא סבלתי בזיליקום, בגלל אמא שלי", הוא נזכר. "יש לנו קצת גנים איטלקיים מצד אמא. היא הייתה דוחפת בזיליקום בכל תבשיל, וזה די הגעיל אותי. שנים רבות לא נגעתי בבישולים שהיה בהם ריחן, ורק כשהתחלתי להתעסק בזה באופן מקצועי נחשפתי לכל המגוון העצום של הניחוחות שלו".

לבזיליקום יש ריח של... בזיליקום. לא?

"יש שם מגוון ריחות שאת לא מאמינה. אפשר למצוא בני מין עם ריחות של אננס, אקליפטוס, קינמון, לימון, תות... אוצר בלום של ריחות".

חברת "זרעי ג'נסיס", שהשתתפה במימון המחקר, היא הזכיינית למכירת הזרעים. החברה, הפועלת מעל 20 שנה בייצור, שיווק וטיפוח זרעי ירקות וצמחי תבלין אורגניים, כבר משווקת את הזרעים החדשים במדינות רבות בעולם, ביניהן אוסטרליה, גרמניה, הולנד, ארצות־הברית ואיטליה, והמשובים שמגיעים נראים מבטיחים.

אז אם אתם היחידים בעולם שהצלחתם לפתח זן שעמיד לפטרייה, למה למכור זרעים בכל העולם? למה לא להפוך את הזן החדש שלכם לענף יצוא בלעדי של ישראל?

"תראי", אומר בן־נעים בזהירות, "אני לא רוצה לפגוע באף אחד, אבל האמת היא שכשהתחלנו את המיזם אף אחד מהגופים הרשמיים בארץ לא האמין שנצליח ולא רצה לקחת חלק במימון. 'ג'נסיס' נכנסה לנישה הזאת, אבל 'ג'נסיס' היא חברה פרטית שמוכרת זרעים בחו"ל בהיקף של כמה טונות בשנה. השוק פה בישראל הוא בערך 400־500 ק"ג זרעים בשנה, אז אפשר להבין את הפרופורציות".

אז מה בעצם יצא לכם מזה?

"תחושת סיפוק עצומה".