yed300250
הכי מטוקבקות
    שיר מורנו | צילום: גיא כושי ויריב פיין
    זמנים מודרנים  • 18.03.2019
    "אין אמא מושלמת, יש אמא שלמה"
    מתעלמת מהנשמות הטובות בגינה וברחוב, מקפידה על זמן האיכות שלה עם עצמה, מתייחסת לעצות מומחים בעירבון מוגבל, ובכלל עושה את הדבר שלה בלי חשבון ונהנית (כמעט) מכל רגע. השחקנית והמנחה שיר מורנו, אמא לבן שנה ותשעה חודשים, בהיריון מתקדם, מגישה: עשרה דברים שלמדתי על אימהות
    מירי בן־דוד ליוי | צילום: גיא כושי ויריב פיין | סטיילינג: אורית אפרתי

    שיר מורנו מאור (28), שחקנית ומנחה, גרה בתל־אביב, נשואה לאורן מאור, הבעלים של רשת בתי הקפה לנדוור, אמא של גל (בן שנה ותשעה חודשים), בהיריון מתקדם מאוד.

     

    1. לא להיות מושפעת ממה שאחרים חושבים על אימהות או הורות.

     

    "זה מאוד אינדיבידואלי. יש כאלה שדווקא בילד השני גילו את עצמם כהורים, ויש כאלה שמתלהבים כבר מהרגע הראשון וטוענים שזה משנה חיים, אין כללים. למדתי לא לתת לתפיסה או לדעות של האחרים להשפיע עליי - יש לי את הדרך שלי. אני כן ערה למה שקורה סביבי, אבל בוחרת לחוות את הדברים בדרך שלי. בהתחלה קראתי הרבה ספרים וחלקם עזרו, וחלק מהדברים יישמתי, אבל גם משם לקחתי מה שנכון לי ולא נתתי לאף קביעה להשפיע על החשיבה ההורית שלי. אני זוכרת שלהיריון הראשון כולם ציפו וחיכו. בהיריון הזה, השני, היו הרבה אנשים שעיקמו פרצוף או שהיה להם מה להגיד על הבחירה שלי לעשות עוד ילד בהפרש של שנתיים, ובוודאי שבגילי ועם קריירה כזו. היו תגובות כמו: 'שיהיה לך בהצלחה', 'איזה אומץ', 'ואוו את לא נורמלית', 'אבל גל נורא קטן', 'זה היה מתוכנן'? ועוד־ועוד. כשאת שלמה עם עצמך, עם הזוגיות שלך, עם החיים שלך ועם הבחירות שלך - אל תיתני לאחרים לערער את החלטותייך".

     

    2. להקשיב לעצמי ולאינטואיציות שלי.

     

    "זה הדבר הכי חשוב באימהות בעיניי. למדתי לסמוך על עצמי ועל מה שאומרת לי הבטן. כשהילד חולה, בעלי יכול להגיד, 'בואי נמדוד חום' ‑ ואני אדע שיש לו רק ממבט. למדתי לסמוך על עצמי מתוך ההיכרות איתו. כשהוא היה בן ארבעה חודשים החלטנו לאתגר את עצמנו ולקחת אותו איתנו לטיול בארצות־הברית. היו הרבה קולות מסביב, והמבוגרים מסביבנו חשבו שזה לא נכון ומאוד מורכב. אני, מצידי, הרגשתי שאני מכירה את הילד ויודעת שנצלח את זה, וכך היה. היה לנו טיול מושלם, חוויה בלתי נשכחת והבנו שזה הגיל המושלם להגיע ליעד כזה, כי הוא רק ישן ואוכל".

     

    3. לזכור את עצמי בשגרה שלי.

     

    "אני מזהה מה עושה לי טוב ולא שוכחת את עצמי. זו לא קלישאה שאמא נינוחה ומסופקת היא אמא טובה יותר. אני יכולה לבחור שהיום אני נחה יותר, או יוצאת לבית קפה עם חברות, או צופה בסרט, כל מה שעושה לי טוב. כשאת לוקחת קצת ספייס, יש לך את היכולת הזו לראות את הדברים מהצד ולא מתוך המערכת, לנשום עמוק, והכי חשוב - להגיד תודה על מה שיש.

     

    "לא נולדנו הורים, אנחנו לומדים ומשתפרים תוך כדי תנועה. הזמן שלך לעצמך הוא מאוד חשוב כדי שתרגישי טוב עם עצמך, שתתאפסי ותודי על המקום שלך. בין אם בחרת לחזור לעבוד מוקדם כדי לשמור על שפיותך וגם אם בחרת להישאר עם הילד בבית שנה שלמה. מבלי שניתן לעצמנו את המקום הזה, לא תהיה בנו הכרת הטוב. אני זוכרת שכשגל היה ממש קטן, התקשרתי אל גיסתי ואמרתי לה שהוא כבר תקופה לא ישן. היא אמרה לי, 'תקופה זה כמה ימים מתוך חיים שלמים'. אימצתי את האמירה הזו שלה, כי כשהילד קטן תמיד יש, 'תקופה של משהו' ולמעשה זה לא לנצח. אני גם לא שוכחת להגיד לעצמי 'כל הכבוד'. ההורות לא פשוטה ובאמת שמגיעה לנו טפיחה על השכם מעצמנו".

     

    4. לדעת לשחרר.

     

    "כשגל היה בן שנה וחודשיים היה לי מעין משברון, כשפתאום הרגשתי חנוקה, לא ידעתי להצביע מה זה הדבר הזה שמפריע לי ומה עובר עליי וחיפשתי תשובה. בדיעבד, גיליתי שמה שקרה זה שנכנסתי להורות ממש ביג־טיים והבנתי פתאום את גודל האחריות - אני כאן האמא והילד בידיים שלי, ומה יקרה כשאני לא בסביבה, ואיך נמצא את המקום של אורן בתוך זה. יצאתי יום אחד להליכה כדי שהמחשבות ירוצו בראש והגעתי למסקנה שאני צריכה לטוס לאנשהו, להיות לבד עם עצמי ולעשות עבודה עצמית, שתוכיח לי שהעולם יכול להסתדר בלעדיי וזה בסדר לשחרר. אכן טסתי והבנתי שזה בסדר שדברים יקרו לא בדרך שלי, אפשר לסמוך על אחרים והכל טוב".

     

    5. אין דבר כזה, כשהוא ישן תשני גם את.

     

    "איזו המלצה מופרכת זו. הרי ברור שזה בלתי אפשרי. אין באמת הרבה זמן - התינוק לא ישן כל כך הרבה שעות. את צריכה בחלון ההזדמנויות הקצר הזה לעשות כביסה, לקפל, לרחוץ כלים, לתקשר עם העולם, להתקלח, כל מה שלא עשית כשהוא היה ער. אז איך בדיוק תשני? דווקא בדקות הללו יש אדרנלין מטורף לעשייה ולהספק ולחץ עצום, שאני בטוחה שרק מתעצם כשיש עוד ילדים. אז אני לא בונה על שינה כשהוא ישן, וגם אם לרגע זה עובד ואני כן נכנסת למיטה, נכנס לתמונה חוק מרפי ‑ והנה הילד מתעורר".

     

    6. לא נכון לגשת להורות עם אג'נדות.

     

    "באופן כללי, כל אחד צריך לעשות מה שנכון לו, מה שטוב לו ובלי כללים, בוודאי בנושאים כמו הנקה. הכי קל להגיד שהנקה זה דבר חשוב וחייבים ולא לוותר ‑ למה לעשות מצפון לאמהות שלא מתחברות לזה או לא מתאים להן? אצלי ממש נלחמתי על החלב והגעתי למצב שבו הייתי כל היום מתוסכלת ובניסיונות לשאוב בסוף ראיתי שחבל להילחם על זה. גם ללידה אני תמיד ממליצה לחברות שלי לא לגשת עם החלטות של איך ואיפה ובאיזו דרך ללדת. הדברים לא תלויים בנו. נקודה. זה בסדר לבוא עם כיוון, לקרוא מה האפשרויות, לדעת, לחקור, לשאול ולברר, אבל תמיד להיות פתוחה, לשחרר, לסמוך (על הרופאים למשל), כי בפועל זה לא יקרה בדיוק כמו שנדמיין, וחבל להתאכזב".

     

    7. לא לשפוט אף אמא.

     

    "לכל אחת יש את הדרך שלה ואת הבחירות שלה ואת הנפשות הפועלות, ומה שהיה לך נכון וטוב לא בהכרח נכון ומתאים לאדם שעומד מולך. אתה יכול לייעץ ולהגיד מה אתה חושב, ממליץ, מרגיש, אבל בוודאי שלא לכפות את הגישה או הדרך שלך על מישהו. זה מעצבן כשזה קורה בגינה, ברחוב ובוודאי כשזה מגיע מהקרובים שלך. מאוד לא בסדר בעיניי להעביר ביקורת על אמא שמתאים לה לחזור הביתה בשבע בערב, או על אמא שהחליטה להיות בחופשת לידה נצחית. תנו לאמהות לבחור. אל תעבירו ביקורת ובוודאי שאל תטיפו. אין אמא מושלמת, יש אמא שלמה. ולאמא אני אומרת, אל תיתני לאף אחד לתת לך להרגיש שהוא יודע יותר ממך מה נכון עבורך, עבור הילד והמשפחה שלך".

     

    8. מה זה השטויות האלה, חופשת לידה.

     

    "מי נתן לזה את השם חופשת לידה? איפה היא? לא הבנתי. אני עדיין מחכה לה. אל תצפי שזו הולכת להיות חופשה מהאגדות, כי זה רק לא זה. קודם כל, לוקח זמן לגוף שלך להשתקם. לי עצם הזנב זזה בלידה ולקח לי זמן עד שהבנתי את זה, כי לא ידעתי מה ואיך אני אמורה להרגיש ואם זה תקין או לא. מעבר לזה, אין באמת את השקט והרוגע לצאת ביום שמש נעים עם העגלה. בסופו של דבר את בתפקיד המתפעלת - ההסתגלות למצב המשפחתי החדש, ההאכלה, ההחתלה, חישוב זמנים אינסופי, כל הזמן תפעול. אז קודם כל, לא הייתי קוראת לזה 'חופשת לידה'. אולי השם 'בין עבודות' יותר מתאים".

     

    9. יש מחיר לאימהות, בעיקר כשהגוף שלך הוא כלי העבודה שלך.

     

    "בהיריון של גל הייתי ממש בימים מטורפים, שיחקתי ב'מרי לו' ובמקביל עשיתי עוד דברים וסגרתי גם פרויקטים עתידיים. הייתי אמורה לצלם את הסרט של 'מועדון החנונים', שזו סדרה שעשיתי שתי עונות שלה. נאלצו לשנות את כל העלילה כדי שכן אוכל לשחק. עד היום אני לא יכולה לראות את הקטעים שבהם השתתפתי. כחלק מהסקת המסקנות, בהיריון הנוכחי לא לקחתי על עצמי דברים כאלה, כי הבנתי חד־משמעית שזה לא מתאים, לפחות לא בעיניי. הבנתי שחופשת הלידה של השחקנית מתחילה כבר בהיריון, וקיבלתי את זה באהבה".

     

    10. הורה צריך סבלנות.

     

    "לא יעזור כלום - כשיש לך ילדים, אתה צריך לגייס את כל הסבלנות הנדרשת והרבה פעמים יותר ממה שיש לך, כך שזה דורש מאמץ. בכלל, כשאתה נכנס להורות יש כמה דברים שלא מדברים איתך עליהם - אחד מהם זה חוסר שינה, עד שאתה מקבל את המציאות החדשה בהלם, השני זה הסבלנות הנדרשת, ודבר מאוד־מאוד חשוב שלדעתי לא מספיק מדברים עליו זה החינוך. בעיניי זה מאוד תלוי במערכת היחסים בין ההורים - אני מאמינה שבהורות, ובכלל בזוגיות, להיות חברים זה הדבר הכי חשוב שיש. קשה לעשות תיאום ציפיות באשר לילדים, כי אף פעם אתה לא יודע מה יעמוד בפניך ובאיזה מבחנים תעמוד ומול אילו החלטות תתמודד. וכשיש חברות אמיתית ועמוקה עם בן הזוג, אתם רואים אחד את השני, תומכים, משלימים זה את זו ונמצאים שם ביחד. זה לא שדה קרב של אחד נגד השני, אלא ביחד מול האתגר, וכשאתה לא לבד - הכל הרבה יותר פשוט. ידעתי שאורן יהיה אבא מדהים, אבל הוא מפתיע בכל פעם מחדש ויש שוויון בנתינה שלנו כהורים".

     

    mirilivi@gmail.com

     


    פרסום ראשון: 18.03.19 , 22:22
    yed660100