רביעי 17 ביולי 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    "פתאום זה היה 'וואו, המאה האבודה נתגלתה'". ד"ר יהודה גוברין על רקע החפירות בתל בית־שמש
    24 שעות • 19.03.2019
    אינדיאנה ג'ונס, גרסת בית שמש
    באמצע העבודות על כביש 38 בדרך לבית שמש, התנגשו הכלים במשהו. מה שהתחיל כחפירת בזק, הפך לאחת התגליות המדהימות שהיו כאן: עיר של ממלכת יהודה, מתקופה שהתנ"ך העדיף להדחיק. לרגל הצגת הממצאים איתי אילנאי ביקר באתר החפירות ושמע מד"ר יהודה גוברין, הארכיאולוג שאחראי לגילוי, מאיפה צץ פתאום יישוב שלם אחרי מאה שנות חפירה באזור, ממה התפרנסו תושבי בית־שמש לפני 2,700 שנה, ואיך מוצאים פשרה בין העבר לעתיד וממשיכים לסלול כבישים במדינה מלאה בארכיאולוגיה
    איתי אילנאי | צילום: אלכס קולומויסקי

    במשך שנים היה כביש 38, המחבר את בית־שמש למחלף שער הגיא, פקוק ומסורבל. אבל לאחרונה, בעקבות עבודות תשתית נרחבות, הוא הפך לאוטוסטרדה בה תוכלו לחלוף במהירות בין נופי התנ"ך: כאן הסתובב שמשון הגיבור ונלחם באריות, פה עבר ארון הברית בדרכו חזרה לשילה לאחר שנפל בידי הפלישתים, ולא רחוק מכאן הביס דוד את גוליית.

     

    הכביש הנאה היה אמור להיות צינור החמצן של בית שמש המתפתחת, אלא שכאשר הוא מגיע לאזור תל בית־שמש, בכניסה הדרומית לעיר, חוזרת האוטוסטרדה והופכת לכביש חד נתיבי, משובש ועלוב. מי שיעמוד בפקק שנוצר כאן, יוכל להעביר את הזמן ולחפש בשולי הדרך את כובע האינדיאנה ג'ונס של יהודה גוברין.

     

    כבר ארבעים שנה שהארכיאולוג ד"ר יהודה גוברין חופר את תולדות עם ישראל. החברה שהקים מתמחה בין היתר ב"חפירות הצלה", כאלה שנועדו לאפשר את המשך הפיתוח המואץ של ארצנו: על פי חוק העתיקות, כאשר עבודת פיתוח כלשהי נתקלת באתר ארכיאולוגי, יש לבצע באזור חפירות שיאפשרו את "שחרור" השטח והמשך הפיתוח. לרוב, מדובר בחפירות מצומצמות וזריזות, שלא בולמות את תנופת הקמת הכביש, המחלף או הקניון. "אני לא זוכר שאתר מסוים לא שוחרר לפיתוח בסופה של חפירת הצלה", אומר גוברין.

     

    לפני כשנה זכה גוברין בעוד מכרז לביצוע חפירת הצלה, הפעם זו שנועדה לאפשר את הרחבתו של כביש 38, שהתוואי שלו חולף בשולי תל בית־שמש. כבר לפני מאה שנה החלו החפירות הארכיאולוגיות בראש תל זה, ואמנם התגלו בו כמה ממצאים מעניינים, אבל עד לאחרונה היו בטוחים הארכיאולוגים שהם מצאו את כל מה שיש למצוא כאן. לכאורה, עבודות ההצלה של גוברין היו אמורות להסתיים במהירות ולאפשר את המשך סלילת הכביש, ללא עיכוב.

     

    אלא שמרגע שחפר באדמה, הבין גוברין שהסיפור עומד להיות שונה. "מתחת לאדמה גילינו הפתעות שאף אחד לא דמיין", הוא אומר השבוע ונוגע באצבעו בכובע שעל ראשו. "גילינו את המאה השביעית".

     

    אתמול נפתחה במוזיאון ארצות המקרא ירושלים התערוכה "נתיבי ישראל בממלכת יהודה" (אוצרים: אורי מאירי, יהודה קפלן, ד"ר יגאל בלוך), המציגה את הממצאים המהפנטים של גוברין מתל בית־שמש. אך בעיקר, עוסקת התערוכה במפגש יוצא הדופן שבין קדמה למסורת, וליתר דיוק — בין כביש 38 החדש לבין העיר העתיקה ששלף גוברין מבטן האדמה.

     

    השבוע עמדתי עם גוברין מול תל בית־שמש, שריבועים של חפירה ארכיאולוגית טרייה מנקדים אותו. במשך שנה עמלו 170 פועלים על הפרויקט הארכיאולוגי הזה, "מגה פרויקט" קורא לו גוברין, והמריצות והדליים שלהם עדיין מונחים באחת הפינות המוצלות של המתחם. מתחת לרגלינו מתנפצים שברי חרסים, עדות לעושר הארכיאולוגי שנשלף כאן מהמעמקים.

     

    גוברין לוקח אותי 2,700 שנים לאחור, אל תקופה שעד לאחרונה הייתה אבודה מבחינה ארכיאולוגית. "באותה תקופה שלטה במרחב שלנו האימפריה האשורית", אומר גוברין. בראשות מלכם סרגון, הרחיבו האשורים את האימפריה שלהם והגיעו עד לגבול הודו במזרח, תורכיה בצפון ומצרים בדרום. בין היתר כבשו גם ממלכה קטנה בשם יהודה. האשורים הנהיגו פה כיבוש אימתני למדי, שכלל גזרות ומסים כבדים, וממלכת יהודה כרעה תחת הנטל.

     

    אלא שלאחר מות סרגון זיהה מלך יהודה דאז, חזקיהו, הזדמנות. חזקיהו הוא מי שביצע את אחת הרפורמות הדתיות הגדולות בתולדות ממלכת יהודה, כאשר ריכז את הפולחן הדתי בבית המקדש בירושלים ואסר על קיום מקדשים מחוצה לה. הוא זכה לתמיכה מהאליטה הדתית של אותם ימים, שבאה לידי ביטוי בדבריהם של נביאים בני התקופה כמו ירמיהו, ישעיהו וחבקוק, ונעזר בהם כדי לעודד את תחושת הלאומיות בקרב בני עמו. במקביל, פלירטט חזקיהו עם האימפריה המתחרה לאשור, מצרים.

     

    המלך שנמחק מהתנ"ך

     

    ההתעוררות הדתית והלאומית ביהודה, לצד מות המלך האשורי סרגון והתמיכה המצרית, הניעו את המלך חזקיהו למרוד באימפריה האשורית, מעשה המתועד היטב בתנ"ך. המרד היה כישלון. בנו של סרגון, סנחריב, שלח ליהודה את צבאו האדיר, שהמיט חורבן על הממלכה הקטנה. הצבא האשורי כבש את מרבית הערים בשפלת יהודה וצר במשך כשלוש שנים על ירושלים, עד שעזב אותה לנפשה וסב על עקבותיו. מעל חומות ירושלים הספיק שר הצבא האשורי לגעור במלך חזקיהו האומלל, על שבטח במצרים שיבואו להצילו. "משענת קנה רצוץ", הוא כינה את המצרים.

     

    "קל להגיד זאת בדיעבד, אבל לצאת נגד אימפריה בשיא כוחה זו אווילות", אומר גוברין על ימי חזקיהו. "הוא לא הבין מול אילו עוצמות הוא עומד להתמודד. יש רוח לאומית שלפעמים נסחפים איתה, ולא רואים את התמונה הגדולה".

     

    המכה האשורית על יהודה הייתה קטסטרופלית. בחפירות שנערכו בתל בית־שמש ובאתרים אחרים בשפלת יהודה, מצאו ארכיאולוגים שרידים של התיישבות יהודאית מהמאה השמינית ומהמאה השישית לפני הספירה. אבל המאה השביעית, זו שביניהן, הייתה כלא הייתה. ההנחה הרווחת הייתה שבשל החורבן של ממלכת יהודה בימי האימפריה האשורית, לא נותר אפילו זכר ארכיאולוגי למאה השביעית. ואז הגיע כביש 38, ובעקבותיו גם גוברין ופועליו עם אתי החפירה שלהם. "פתאום זה היה 'וואו, המאה האבודה נתגלתה'".

     

    מה בדיוק מצא גוברין? בניגוד לארכיאולוגים בעבר, חפירות ההצלה שלו לא התמקדו בראש התל, אלא בשוליים שלו. הוא מצא שם אוצר: עיר תעשייתית עצומה במונחי המאה השביעית, בה התגוררו על פי הערכתו כאלף איש לפחות. התעשייה העיקרית הייתה הפקת שמן זית, שהופץ לכל רחבי המזרח התיכון. "מסתבר שכל המרחב כאן, שנטוע היום יערות אורנים, היה מלא בכרמי זיתים וענבים", אומר גוברין ומצביע על הגבעות.

     

    בעיר מצא גוברין 15 בתי בד להפקת שמן זית, שרידים של מאות כדים שבהם הועבר השמן, וכן כתובות בעברית קדומה ופסלים המעידים על חיי הרוח והמנהל הענפים של העיר. "מי שחיו פה קלטו את העוצמה הכלכלית של שמן הזית וניצלו אותה", אומר גוברין. "זה היה הגליק הכלכלי של ממלכת יהודה באותה תקופה".

     

    מי שניהל את הגליק הזה היה מנשה, בנו של מיודענו חזקיהו. מנשה כמעט ואינו מוזכר במקרא למרות ששלט ביהודה 55 שנים, יותר מכל מלך אחר. בניגוד לאביו, המלך מנשה סרב למרוד באשורים, שיתף עימם פעולה והיה למעשה כופר: הוא איפשר את החדרת פולחן האלילים לבית המקדש בירושלים, הואשם כי מחק את שם ה' מספר התורה, והתנ"ך אפילו תולה בחטאיו את חורבן הבית הראשון.

     

    מנשה, שהעדיף את הריאל־פוליטיק על עבודת השם, הושמט כמעט לחלוטין מהתנ"ך, אבל הוא כן מצוין בכתובות אשוריות מאותם ימים. עובדה זו גרמה לכמה חוקרים להאמין שבתקופתו כמלך, נהנתה יהודה משגשוג כלכלי ומקשרי חוץ ענפים. "הנאמנות של מנשה לאשורים מוחלטת", אומר גוברין. "במצב כזה, אתה יכול לעשות כלכלה".

     

    "מחצית מהתערוכה תעסוק בהווה, ובדילמה של פיתוח מול שימור". כביש 38 חוצה את התל הארכיאולוגי בסמוך לבית שמש | צילום: טל רוגובסקי
    "מחצית מהתערוכה תעסוק בהווה, ובדילמה של פיתוח מול שימור". כביש 38 חוצה את התל הארכיאולוגי בסמוך לבית שמש | צילום: טל רוגובסקי

     

    מסדר אבירי התל

     

    אלא שכאמור, עד לאחרונה שרידי הכלכלה של המלך מנשה לא נמצאו. לדבריו של גוברין, העיר התעשייתית מימי מנשה לא התמקמה בראש תל בית־שמש מכמה סיבות. "ראשית כל, כי זו תקופת שלום, והתושבים לא צריכים להתבצר בראשי הגבעות", הוא מסביר, "וייתכן גם שבעקבות המרד של חזקיהו, יצאה הנחייה מצד מלך אשור שאסור להקים יישובים מבוצרים". לדברי גוברין, סביר להניח שגם באתרים ארכיאולוגים אחרים בשפלת יהודה קיימים שרידים של המאה השביעית שטרם נחשפו, מכיוון שהתקיימו בשולי התלים ולא בראשם.

     

    העיר שמצא גוברין השתמרה היטב מכיוון שהייתה מכוסה בשכבה עבה של אדמה לאחר שהאזור שימש בעבר כמתחם פסולת הבניין של העיר בית־שמש, מה שגרם לשפע של ממצאים. הממצאים הללו יוצגו כאמור בתערוכה שנפתחה אתמול במוזיאון ארצות המקרא ירושלים. "בתערוכה נתייחס לשלושה היבטים: תעשיית השמן, הפעילות המנהלית והכלכלית שקשורה בתעשייה, וצלמיות הפולחן שהתגלו במקום", אומר יהודה קפלן, אחד האוצרים. "אבל מחצית מהתערוכה תעסוק בהווה, ובדילמה של פיתוח מול שימור".

     

    ואכן, במרכז התערוכה יעמוד המפגש בין כביש 38 לבין העיר הנעלמת. בין שני אלה כלואים גם תושבי בית־שמש העכשוויים, שכמה מהם הקימו את קבוצת "אבירי התל", שפעלה להסטת תוואי כביש 38 בכדי לאפשר את פיתוח התל כאתר היסטורי וגן לאומי. נחמד לגלות שדווקא התושבים, שהכי זקוקים לכביש במתכונתו המורחבת, היו אלה שקראו למצוא חלופות.

     

    ההכרח לאזן בין הצרכים הסותרים והמחאה הציבורית שהתעוררה, לא נעלמו מעיניהם של רשות העתיקות וחברת נתיבי ישראל הממשלתית הבונה את כביש 38. על אף שהתגליות הארכיאולוגיות בתל בית־שמש ייקרו באופן משמעותי את עבודות הפיתוח על הכביש והאטו אותן, הקצו שני הגופים הללו למעלה מ־60 מיליון שקל לחפירות סביב התל, ואף ניאותו לבחון מחדש את התוכנית להרחבת הכביש. לאחר בחינת החלופות השונות, שכללו גם חפירת מנהרה מתחת לתל או הקמת גשר מעליו, הוחלט על פשרה: שטח הכביש על התל יצומצם לטובת שימור הממצאים, אך הכביש לא יבוטל. הקדמה והמסורת יוסיפו להתקיים, זה לצד זה.

     

    "מוזיאון ארצות המקרא פועל ללא לאות למען שימור המורשת של האזור והצגתה בפני הקהל הרחב, על מנת לאפשר למבקרינו ללמוד על האירועים אשר עיצבו את ההיסטוריה של האזור בו אנו חיים", מסבירה אמנדה וייס, מנכ"לית המוזיאון. "אנו נרגשים להוות בית לאותם ממצאים ולהציגם לראשונה בתערוכה ייחודית, המראה כיצד שיתוף פעולה בין גופים הפועלים למען מטרות שונות מצליח לגשר על אינטרסים מנוגדים".

     


    פרסום ראשון: 19.03.19 , 20:08