מה היה קורה לו החליט מולטי־מיליארדר יהודי־אמריקאי להיכנס לשוק הניידים הישראלי ולהציע שירות סלולרי במחיר אפס, בחינם? ועוד היה מסביר שבכוונתו להרוס את חברות הסלולר המקומיות ושאף אחד לא יוכל לעצור אותו מפני שהוא מוכן לשאת בהפסדים עצומים מעתה עד עולם.

מה היה קורה? המולטי־מיליארדר לא היה מקבל רישיון להפעיל רשת סלולרית חינמית. הרשויות היו מתגייסות למנוע תופעה של היצף – dumping - קלאסי: מכירת מוצר (או שירות) במחיר נמוך מעלות הייצור שלו, בכוונה לגרש את המתחרים מהשוק ולהשתלט עליו. משרד התקשורת היה מחייב אותו למכור את שירותיו במחיר תחרותי, אך נורמלי. לא חינם.

תחום הטלפוניה הסלולרית נמצא תחת פיקוח ורגולציה, שוק העיתונות לא, וטוב שכך. יחד עם זאת, החלוקה המסיבית של החינמון "ישראל היום" בתריסר שנות קיומו הייתה ועודנה היצף מובהק. החינמון מחולק במה שמכונה "מחיר טורפני" - במקרה זה מחיר אפס - המכוון לטרוף את המתחרים ולחסלם. יש כאן פגיעה ברורה ומתמשכת בתחרות חופשית והוגנת.

כלכלנים ומשפטנים המתמחים בנושאי תחרות והגבלים עסקיים הביעו לא פעם את דעתם ולפיה חקיקה נגד היצף אגרסיבי ונגד מחיר טורפני שומרת על תחרות הוגנת, לא פוגעת בה. במאמרו "גישות שונות לסוגיית התמחור הטורפני" (המשפט י"ג ,2009) כתב פרופ' מאיר חת, "לכאורה, מחיר נמוך הוא טוב לצרכנים. (אבל צריך) להבחין בין הפחתת מחיר טובה המבוססת על ייעול הייצור... ובין הורדת מחירים טורפנית שמטרתה פגיעה בתחרות... נוכל לקבוע ללא היסוס שיש לייחס את הביטוי 'מחיר שאינו הוגן' גם למחיר נמוך יתר על המידה".

בגילוי דעת מאפריל 2014 קבע הממונה אז על ההגבלים העסקיים פרופ' דיויד גילה כי "מחיר בלתי הוגן" האסור לפי החוק עשוי להיות גם מחיר נמוך באופן בלתי הוגן – מחיר טורפני – "המעורר חשש לדחיקת מתחרים מהשוק, בהנחה שאלו לא יוכלו לעמוד ברמת המחירים הנמוכה” ויקרסו. גם בגילוי דעת מאוחר יותר של הרשות לתחרות (שם חדש לרשות הגבלים עסקיים) מפברואר 2017 הודגש האיסור על "מקרים בהם נגבו מחירים טורפניים, שהם מחירי הפסד שעלולים לדחוק מתחרים מהשוק". זה היה ההיגיון הכלכלי בהצעת החוק לקידום והגנת העיתונות הכתובה ("חוק ישראל היום") שהוגשה על ידי ח"כ איתן כבל ואושרה בכנסת בקריאה טרומית בנובמבר 2014. ההצעה חייבה מו"ל של עיתון יומי לגבות - אחרי תקופה מוגבלת של הפצה חינם - מחיר מינימלי ממכירת עיתונו.

בנובמבר 2017 הונח בכנסת, ביוזמת חברי הכנסת מיקי רוזנטל וזהבה גלאון, תיקון לחוק התחרות, המגדיר מחיר טורפני לא הוגן כנמוך ב־50% או יותר מעלות הייצור של המוצר או עלות אספקת השירות. לאורך השנים לא ננקטו שום פעולות אכיפה נגד המו"ל של “ישראל היום”. שאלה: האם רשויות הרגולציה היו מגיבות באותו אפס מעשה לו החליט המולטי־מיליארדר היהודי ג'ורג' סורוס לממן חלוקת מאות אלפי עותקים של חינמון המבטא ברציפות עמדות שמאלניות מובהקות? לחינמון "ישראל היום" אין דומה בעולם. מרשת החינמונים הבינלאומית “מטרו” נותרו פרסומים עירוניים בודדים וזניחים המתמקדים במזג אוויר, ספורט ולוח הצגות; לא עמד מאחוריה מיליארדר עם כיסים אינסופיים.

אין לי דבר נגד העיתונאים העובדים ב"ישראל היום". יש לי נגד מי שעוסק זה תריסר שנים בסבסוד צולב מלא של מוצר אחד, עיתון ישראלי חינמי פוליטי־מפלגתי, על ידי מוצר אחר, רשת בתי ההימורים בינלאומית. √