בחירתו של רייס

המהפכה של נבחרת אנגליה יצאה מגבולות אליפויות העולם ואירופה לנבחרות צעירות והציגה את עצמה לראווה במונדיאל האחרון.

עכשיו כולם יודעים עד כמה הדור האנגלי החדש מפחיד, ועוד מסתכלים בחשש אל עבר ילד הפלא של דורטמונד ג'יידון סאנצ'ו, שיהיה בן 19 בעוד מספר ימים וכבר תפס מקום חשוב בסגל של גארת' סאות'גייט, וקאלום הדסון־אודוי (18) שזומן בשבוע שעבר לראשונה אחרי שהרשים בצ'לסי.

במקביל, רק כדי להעמיק יותר את האופציות, באנגליה התחילו גם לגייס כישרונות מחוץ למדינה. יותר נכון – אותם כישרונות קפצו על ההזדמנות להשתייך לכוח המתעצם מהאי הבריטי.

אנגליה קיבלה הגרלה נוחה במוקדמות היורו – צ'כיה, בולגריה, מונטנגרו וקוסובו – וממילא תוכל לעלות במקרה חירום גם דרך ליגת האומות, שם תתחרה בחודש יוני על תואר אלופת המפעל הראשונה. וכל התקופה שעומדת בפניה היא הזדמנות מצוינת להריץ כמה שיותר שמות חדשים, ובהם קשרה בן ה־20 של ווסטהאם דקלן רייס, שצפוי לערוך בכורה מול צ'כיה ביום שישי בוומבלי.

אבל למה הסיפור שלו מעניין במיוחד? כי במשך חודשים ארוכים, אוהדים באנגליה ובאירלנד חיכו בקוצר רוח לגלות מה תהיה ההחלטה שלו. הוא סומן מגיל צעיר כאחת התקוות לעתיד של הנבחרת האירית, ועבר בכל הנבחרות הצעירות שלה. ההשתלבות המהירה שלו בבוגרים של ווסטהאם רק ליבתה את האש, אבל הפריצה לא נעלמה מעיניהם של אנשי נבחרת אנגליה.

הסבים של רייס הם אירים, מה שנתן לו את ההזדמנות לשחק במדי אירלנד, אך מדובר בצעיר שנולד בלונדון, ילד אנגלי לכל דבר שצמח במחלקות הנוער של צ'לסי ו־ווסטהאם. כאשר קיבל לפני כשבעה חודשים את הפנייה מאנגליה, כל הקלפים נטרפו. בנבחרת אירלנד (בה הספיק לערוך שלוש הופעות) סירבו לכלול אותו בסגל עד שיקבל את ההחלטה, ושחקני עבר ופרשנים הביעו את דעתם מכל פינה.

רייס: "מה שטוב לעתיד שלי"

בחודש שעבר, אחרי חצי שנה של התלבטות, רייס פירסם פוסט ארוך ברשתות החברתיות בו הודיע על ההחלטה לעבור לייצג את אנגליה, מה שהתאפשר לו מאחר שהופיע במדי אירלנד רק במשחקי ידידות: "אני מכבד את אנגליה ואירלנד בצורה זהה, וזו לא הייתה בחירה פשוטה. קיבלתי החלטה אישית בעזרת הראש והלב, בהתבסס על מה שטוב יותר לעתיד שלי".

זו נקודת המפתח. בהקשר של הכדורגל, לא חשוב בכלל לדבר על איזו מדינה קרובה יותר לליבו של רייס כאדם. נכון לעכשיו, הבחירה הטובה ביותר כשחקן היא להצטרף לנבחרת חזקה עם עתיד ורוד, ולא רק זאת, נבחרת שחסרים לה שמות איכותיים בתפקיד הקשר האחורי בו הוא משחק. הוא היה הופך בוודאות לעמוד תווך באירלנד הבינונית, אבל בחר בנבחרת עם ציפיות בשמיים.

וכן, אחרי הנושא הזה מגיעה גם פוליטיקת הזהויות. בריטניה מלאה בשחקנים ג'מייקנים, לדוגמה, שתמיד שומרים לעצמם את האופציה להחליף כיוון בכיס האחורי. שמות רבים מחזיקים בשורשים מעורבים מכל רחבי הממלכה, והדם האנגלי־סקוטי־וולשי או כל חיבור אחר שלהם יוצר הזדמנויות אבל גם מעלה שאלות בנוגע לנאמנות לדגל מסוים.

ואת הדעה הרווחת באירלנד על ההחלטה סיכם שחקן העבר קווין קילבאן, עוד לפני שרייס הודיע שבחר באנגליה: "אני מעדיף להיות במקום ה־150 בעולם בדירוג פיפ"א ולעולם לא להעפיל לטורניר גדול מאשר שיהיה לי בנבחרת מישהו שכבר הופיע במדיה, אבל צריך זמן כדי לחשוב על זה". אנגלי או אירי? רייס הוא בעיקר כדורגלן עם אמביציה.