האמא של הלהקות הצבאיות
היא כיכבה בצ'יזבטרון ובפלמ"ח, שיחקה בהצגות רבות, הייתה הבמאית של הלהקות הצבאיות בתחילת דרכן וטיפחה כישרונות ענק בלהקת התרנגולים המיתולוגית שייסדה • אתמול התבשרה נעמי פולני בת ה־91 שנבחרה לכלת פרס ישראל לתיאטרון והמחול לשנת תשע"ט • שר החינוך בנט, שבישר לה על הענקת הפרס ביום העצמאות הקרוב מיהר לברך: "לוחמת תרבות אמיתית, נועזת, יצירתית וציונית"
נעמי פולני, האמא של הלהקות הצבאיות ומגיבורי התרבות החשובים של המדינה ב־71 שנותיה, היא כלת פרס ישראל לשנת תשע"ט בתחומי התיאטרון והמחול. "פועלה התרבותי העשיר העניק לנו עשרות יצירות מחול, תיאטרון ומוזיקה", אמר אתמול שר החינוך נפתלי בנט, שבישר לפולני על הזכייה. "נעמי, שבמלחמת השחרור הייתה מכוכבות להקת הפלמ"ח, היא לוחמת תרבות אמיתית. נועזת, יצירתית וציונית".
חברי הוועדה ציינו בנימוקיהם כי "נעמי פולני יוצרת מקורית מזה שנים, פורצת דרך באישיותה ובתחומי עיסוקיה. במאית בקול, בתנועה ובעיקר בפיצוח משמעות המילים בעברית, המילים על הבמה, מילות השיר העברי. פולני גילתה, הנחתה וחנכה דורות של שחקניות, רקדנים ושחקנים רבים ועשתה זאת בהומור נדיר, בשפתה הייחודית, בהבנה עמוקה של אומנות הבמה שהיא הפכה לאמנות".
פולני בת ה־91, נכדתו של ד"ר חיים חיסין, ממייסדי העיר תל־אביב, התפרסמה בתחילת דרכה בלהקת הצ'יזבטרון. במיוחד זכורה שירת הסולו שלה בשיר "היו זמנים" והדואט שלה עם שייקה אופיר בשיר "היי הג'יפ". עם פירוק הצ'יזבטרון החלה לשחק בתיאטרון הקאמרי (בהצגה "מלכת שבא" 1951). בשנות החמישים הפכה לבמאית הלהקות הצבאיות, שהיו אז בראשית דרכן. היא עבדה עם להקת הנח"ל, פיקוד צפון ולהקת גייסות השריון. בהמשך ייסדה את להקת "התרנגולים" בה היו חברים בין השאר שלישיית הגשש החיוור, יהורם גאון, ליאור ייני, בעלה לשעבר, עליזה רוזן וחנן גולדבלט. לאחר פירוק "התרנגולים", הקימה פולני ב־1966 את להקת "החמציצים" שהייתה מורכבת מארבעה מחברי "התרנגולים". בשנת 1998 העלתה במסגרת פסטיבל ישראל את המופע "התרנגולים חוזרים", שהיה חידוש לשירי להקת התרנגולים בביצוע זמרים צעירים, בהם בנה יותם. ב־2006 שיחקה בסרטו של עודד דוידוף, "מישהו לרוץ איתו", ושלוש שנים לאחר מכן השתתפה בהצגה "איולף הקטן" בתיאטרון הבימה.
בשנים האחרונות התנהל קמפיין למען זכייתה של פולני בפרס ישראל, שהיה לפרקים למורת רוחה. "אני אשמח לקבל את הממון של הפרס", אמרה לא פעם, "אבל בכבוד אין לי צורך. הוא קיים כל הזמן".
מאז התבשרה פולני על זכייתה היא הוצפה בשיחות טלפון נרגשות מהאמנים שעבדו איתה. שלמה בר־שביט, ששירת עם פולני בצ'יזבטרון, אומר שאין ראויה ממנה לפרס. "היינו בצ'יזבטרון וזאת הייתה זכייה גדולה בשבילי", הוא אומר. "ראיתי פעם ראשונה בחיי כישרון אמיתי מלידה. אישה אחת קטנה, שאלוהים חנן אותה במתנה ענקית. הייתה לה שמיעה אבסולוטית, וראייה נכונה של הבמה. הספיק מבט אחד שלה כדי ללמד את אלה שהופיעו לצידה או עבדו איתה מה לעשות. מנעמי למדתי להופיע בכל מצב. ראיתי שהיא מופיעה על משטח של בית נטוש או על כביש כמו על במה. אצלה כל הופעה הייתה פרמיירה. היא גם זו נתנה לי את השם 'שלוימל'ה'. בהופעה הראשונה שלנו היא הציגה אותי: 'זה שלוימל'ה שלנו' ומאז השם הזה דבק בי".
לצד הברכות, היו גם כאלה שהזכירו התבטאויות שנויות במחלוקת של פולני, שאמרה בעבר בתקשורת בנוגע לפרשת חטופי תימן, כי אין עדויות שילדים אכן נחטפו. סיגל הרוש־יהונתן, דוברת הקשת הדמוקרטית המזרחית, מסרה כי "הקשת מברכת את נעמי פולני על זכייתה בפרס ישראל. עם זאת, אנו מבקשים להדגיש שיש עובדות היסטוריות שראוי היה שתלמד לפני שהיא מביעה עליהן דעה".
מגע הזהב של נעמי
אין שמח ממני שנעמי פולני יקירתי זכתה בפרס ישראל, אין ראוי ממנה. למעשה, היא הפרס בעצמו לכל חובב תרבות.
נעמי היא לא רק פרס, היא גם השראה. הגיע לה לזכות בפרס ישראל כבר לפני 50 שנה, אולי יותר — אבל העיקר שזכתה בו בסופו של דבר. הצדק נעשה. נעמי היא בית ספר נפלא של בנאדם אחד — אם זה בשירה, אם זה בתנועה, או בעבודת אנסמבל. אני תמיד אומר שההצלחה הגדולה של הגשש החיוור היא הרבה גם בזכותה, שכן באנו מבית־הספר שלה.
אין אצלה סטארים, רק עבודת אנסמבל מדויקת. אנחנו מכירים כבר 60 שנה. נפגשנו כשהיא ביימה אותי בלהקת הנח"ל ואחר כך בלהקת התרנגולים. היא העמידה פזמונים שהפכו לשלאגרים גדולים, כמו 'הסיירים', או 'חולשה של בת'. הקנתה לכל שיר משמעות משלו. מעבר לכישרון הגדול שלה ולחוכמתה, נעמי היא אישה נהדרת ומקסימה. בעבודה היא לא תמיד הייתה קלה וטוב שכך. היא התעקשה על כל פרט ופרט, גם הקטן ביותר, ולא ויתרה. והתוצאות היו בהתאם. לא סתם כל מה שנגעה בו הפך לזהב צרוף.
הביא לדפוס: יואב בירנברג
אוצר של תרבות
נעמי פולני מקבלת ביום העצמאות פרס ממדינת ישראל, ולקח למדינה קצת יותר מדי זמן. זה שעד היום היא לא קיבלה את פרס ישראל זו בושה.
נעמי חינכה מאות נערים ונערות שהפכו עם השנים להיות מובילי דרך של התרבות הישראלית. היא עטפה את חניכיה והעניקה להם מגאוניותה ומהבנתה את המקצוע, כיצד להיות אמן מבצע, אמן שמבין את האחריות שיש לו.
נעמי הינה אישיות נערצת אנחנו חניכיה היינו שבויים בגודל דמותה ובקפדנותה. היא לא רק אמנית בחסד עליון, אלא גם מחנכת דגולה שלימדה אותנו צניעות, למחשבה טהורה והקשבה לדברים חשובים ביותר כאמן. למדת אצלה לא רק להיות טוב על הבמה אלא להיות טוב באשר אתה.
כמעט כל תלמידיה של נעמי נמצאים בעמדות מפתח בתרבות הישראלית. אני יכול להעיד על עצמנו — הגששים שנולדו בעצם מהתרנגולים — לא היינו אותה להקה ללא החיוך וההבנה שינקנו מנעמי. היא אוצר של תרבות מלאה כרימון בידע, בטעם, בהבנת מה נכון ומה לא, מה יפה ומה פחות. אני לא מתבייש להודות שעד היום כאשר אני מבצע, לא חשוב מה, אני תמיד מנסה לנחש מה נעמי הייתה אומרת על הביצוע שלי. אין ספק שמגיע לה הפרס עם קידה עמוקה על כל מה שהיא.
הביא לדפוס: יואב בירנברג
לפנייה לכתב/ת 
