פורים, נשים, גברים

מגילת אסתר היא מעשייה צבעונית וחביבה אף שרוב גיבוריה לא היו חביבים כלל. המן החזיק בצדק בתואר "רשע", אבל בתור פיצוי היה גם טיפש. אחשוורוש היה בליין, תאב בצע ומושפע בקלות. מרדכי היהודי היה תככן חסר מעצורים ואחריות, שלמען קידומו האישי סיכן את ביטחון בני עמו. אך בצד הגברים האלה, תאבי הכבוד, היקר והגדולה, התבלטו שתי נשים בעלות ערך, ושתי ואסתר. ושתי שילמה מחיר יקר על עצמאותה, ואסתר, שבתחילת המגילה הייתה כלי שרת בידי מרדכי בן דודה, עברה מה שנקרא "התפתחות בדמות" ונעשתה מלכה אמיצה וחכמה שהצילה את עמה.

סיפור המגילה מוכר וידוע, אך אני מבקש להדגיש בו כמה עניינים: ראשית, מרדכי לא היה סתם יהודי. "יושב בשער המלך" פירושו חבר בממשלת פָּרַס. שנית, הוא אסר על אסתר לגלות את מוצאה היהודי ואת קרבתה אליו, כדי שיוכל להפעיל אותה בהמשך. שלישית, הוא לא בא על גמולו על כך שחשף מזימת התנקשות באחשוורוש. תחת זאת גידל המלך את המן ומינה אותו לראש השרים. רק אז התחיל מרדכי את הפרובוקציות שלו: בניגוד לחוק הפרסי הוא לא השתחווה להמן, הדבר נמשך מהשנה השביעית למלכות אחשוורוש ועד שנתו ה־12 - חמש שנים (!) – ואחרי שנאמר להמן שמרדכי יהודי, הוא החליט להשמיד את כל היהודים. כלומר, לא מדובר באנטישמי שהחליט לנצל את מעמדו, אלא בראש ממשלה נעלבן, מרושע וטיפש, שהחליט לפגוע ביהודים כי יהודי העליב אותו.

אזי קיבל המן מאחשוורוש אישור לביצוע תוכניתו, ומרדכי עבר לשלב הבא בתוכניתו שלו: הורה לאסתר, החפרפרת והקלף הסודי שלו, להיכנס לפעולה. אסתר התייצבה בשער בית המלך ללא הזמנה – מעשה שעלול היה לעלות לה בחייה – ביקשה רשות לערוך משתה בהשתתפות המלך והמן, וקיבלה אותה. במשתה חשפה אסתר את יהדותה והצביעה על המן כמי שמבקש את נפשה ואת נפש בני עמה. אחשוורוש התמלא זעם, ציווה לתלות את המן על העץ שהכין למרדכי, מרדכי קיבל את כהונתו, היהודים הורשו להגן על עצמם, וטבחו במבקשי נפשם.

אלוהים, כידוע, נעדר מהסיפור הזה באופן כמעט הפגנתי. ואכן, מה יש לאלוהים לעשות בספר שגיבורו היהודי בחר לו ולבת דודו שמות של אלילים זרים, ואף לא פונה אליו בשעת צרה? וכשאין אלוהים, הגורל עושה כרצונו, והעיקרון העלילתי של המגילה הוא "ונהפוך הוא", ביטוי שאף מופיע בה, ומציין התפתחויות עלילתיות הפוכות מהמתוכנן ומהצפוי.

וכך, אם שנת המלך לא הייתה נודדת, ואם היה קם על צד שמאל ביום בו התייצבה אסתר מול דלתו, ואם המן – אידיוט מושלם – לא היה מוסיף לבקשת הרחמים והסליחה ממנה גם השתטחות על המיטה, העם היהודי היה מושמד גם אחרי תלייתו! אבל תשוקתו של מרדכי לכבוד ולמעמד, לגדולה וליקר, הייתה כה חזקה, עד שלא היסס להעמיד את עמו בסכנת השמדה.

יפה וחכמה

בשולי הסיפור נרמזת עוד תכונה של אסתר: היא ידעה קרוא וכתוב. כל ה"ספרים" – פקודותיו הכתובות של המלך – שנזכרים במגילה, נכתבו על ידי סופרי המלך. אבל על "איגרת הפורים" בדבר קביעת החג שאנחנו חוגגים עד היום, כתוב בפירוש: "ותכתוב אסתר המלכה".

זה יפה. לא רבים ידעו קרוא וכתוב בימים ההם, בוודאי לא הנשים המדוכאות של האימפריה הפרסית, שהצעירות והיפות בהן אף קובצו אל הרמון המלך, הושרו במשך שנה תמימה במרינדה של שמן המור, בשמים ותמרוקים, עד שהגיעו לאודישנים הליליים של אחשוורוש.

העם היהודי נוהג להתגאות שמאז חורבן הבית השני, עת החליפו הטקסטים את הקורבנות, למדו כל בניו (אך לא כל בנותיו) קרוא וכתוב בגיל צעיר. אך לא כך היו הדברים כשחיינו בארצנו בימי התנ"ך. אברהם, יצחק ויעקב, למשל, לא כתבו ולא קראו. בפעם הראשונה בתולדותינו נזכרת הכתיבה בספר שמות, בהוראה שהורה אלוהים למשה לתעד בכתב את מלחמת ישראל בעמלק: "כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע, כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים". כך מתברר שגם יהושע בן־נון היה אנאלפבית וצריך היה "לשים לו באוזן", כלומר לקרוא לו.

משה, אם כן, היה היהודי הראשון שידע קרוא וכתוב. אחריו – לא בטוח – דוד ושלמה. לראשון מיוחסת כתיבת תהלים ולשני מיוחסים ספרי קהלת, משלי ושיר השירים. אבל גם הם החזיקו סופרים, ואלה לא כתבו רומנים אלא את מכתביהם הרשמיים. אשר לנביאים, ישעיהו קיבל מאלוהים פקודה מפורשת להעלות כמה מדבריו על הכתב. אבל ירמיהו הכתיב את נבואותיו לברוך בן־נריה, שאף העיד על כך: "מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו".

אסתר, אם כן, ידעה לכתוב ולקרוא, עוד מאפיין של אישה שבימים חשוכים לא הסתפקה במעמד שנועד לה. מי יודע? ייתכן שיכולתה לקרוא לו סיפור לפני השינה נשאה חן בעיני אחשוורוש לא פחות מיכולותיה האחרות. אבל הדבר החשוב באמת הוא שאסתר שלנו עשתה זאת: הצילה את העם היהודי לא רק מרשעותו של המן האגגי אלא גם מתככיו של מרדכי היהודי. מעניין: המגילה מסתיימת בהודעה שמרדכי היה "רצוי לרוב אחיו", כלומר - לא לכולם, מה שמעיד על כך שעורר הסתייגות אף בקרב בני דורו. אולי זאת הסיבה לעוד דבר, שהמגילה נקראת על שם אסתר ולא על שמו.

ועוד הערה

מגילת אסתר היא סיפור גלותי, וארץ ישראל, שבה נולד מרדכי וממנה הוגלה, לא עולה על דעתו כלל. אבל מאבקים פוליטיים, כבוד וגדולה אינם קשורים למקום ולתקופה מסוימים דווקא, ולא מוכרחים לחיות בשושן לפני 2,500 שנה כדי לסכן את ביטחון העם למען אינטרס אישי. אפשר לעשות זאת גם כאן ועכשיו.