"כשאתה פותח חזית עם הנפש, היא מגיבה באמצעות הגוף"

אייל פרידמן זוכר היטב את התקף החרדה הראשון שלו. הוא היה בן 12, בשליחות משפחתית בדרום־אפריקה. השוק התרבותי וקשיי ההתאקלמות במקום החדש יצרו ככל הנראה סטרס שהלך וביעבע, עד שפתאום התפרץ. זה קרה בזמן שצפה בסרט טבע על קוף שהיה נשא מחלות. "תוך שנייה, כל מה שתואר בסרט קרה לי", הוא נזכר. "כאבי בטן, שלשולים, הקאות, חום גבוה. רגע אחד הייתי בריא לגמרי ופתאום חולה. זה נמשך כמה ימים".

כשהמחלה לא חלפה, הוריו של פרידמן לקחו אותי לרופא. "אני זוכר דמות חסונה מאוד וסמכותית. הוא בדק אותי בדיקה מאוד שיטתית - לשון, בטן, בית חזה - ואמר לי: 'הכל בסדר'. הדרך שבה הוא אמר את זה הייתה כל כך חזקה ומרגיעה, עד שהמחלה עברה לי מיד".

האירוע הזה נצרב בזיכרון וצף מחדש כשפרידמן היה באמצע שנות העשרים שלו, בעיצומם של לימודי רפואה סינית. אותו התקף מוזר ולא ברור, נטול סיבה גופנית של ממש, חזר. "הבנתי שהמקור לכל התופעות האלה הוא רמת החרדה שחשתי. מי שלא חווה חרדה לעולם לא יבין אותך. אתה נופל לבור חשוך, ממשיך ליפול וממשיך ליפול בלי להגיע לקרקעית, כמו בסרט אימה. עד שבשלב מסוים אתה אומר, 'אני מוכן להתרסק לגמרי רק שמישהו יפסיק את הנפילה הזאת'. בשלב ההוא התחלתי לחבר את הנקודות ונוצרה אצלי איזו הבנה, שבעצם ריפאה לי את החרדה. לגמרי".

פרידמן, נשוי ואב לשניים, מאמין שהוא מסוגל לרפא את החרדה, תופעה שמיליוני בני אדם סובלים ממנה. מאחוריו שנים ארוכות של התמחות בשיטות טיפול שונות ‑ רפואה סינית, שיאצו, טווינא, מסאז' רפואי, פאלם תרפי ועוד ‑ שהביאו אותו לפתח שיטה משלו, שהוא קורא לה "גישור תודעתי הוליסטי" או בקיצור ג.ת.ה. השיטה, לדבריו, יוצרת מחדש איזון גופני ומנטלי וטובה לטיפול בבעיות שונות ומגוונות ‑ מכאבי ראש לא מוסברים, דרך תעוקת חזה ועד מצוקה רגשית לסוגיה, אבל יש לה הצלחה מיוחדת דווקא בריפוי חרדה.

עכשיו, לראשונה, הוא מעוניין להפיץ את השיטה שפיתח גם בציבור הכללי. ביום רביעי, 27 במארס, יחשוף בהרצאה בבית ציוני אמריקה בתל־אביב את עיקרי הגישור התודעתי ההוליסטי.

החלום שלו הוא "ליצור קהילה תומכת לאנשים הסובלים מחרדה, מקום שאנשים יוכלו לבוא, לספר על מה שקרה להם ולשמוע אחרים, ולהרגיש שהם לא לבד.

אני מאמין שזכיתי בידע חשוב ומשמעותי ועכשיו הזמן שלי להפיץ אותו הלאה. זו הפנסיה שלי".

תחושות בטן

פנסיה זו לא האסוציאציה הראשונה שעולה במפגש עם פרידמן. הוא בן 52, אבל נראה צעיר בעשרים שנה. חסון וגבוה, מרשים חיצונית, עם פנים שמונח עליהם חיוך תמידי. את המראה הצעיר שלו הוא זוקף לזכות האיזון הגופני־מנטלי־רוחני שהשיג במהלך 27 שנות לימוד, מחקר וטיפול. דף הפייסבוק שלו מלא בעשרות תגובות של אנשים שעברו אצלו וחייהם השתפרו. הוא מאמין שהוא נמצא כאן כדי לחלוק עם הזולת את הידע שצבר, וכאשר ספקנים שואלים מה מבדיל אותו מכל הקואצ'רים ומומחי הקריסטלים שמתחרים על תשומת הלב שלנו עם הבטחות לחיים טובים, חתונה וילדים ‑ הוא עונה בפשטות: "יש לי תוצאות".

הוא נולד וגדל בראשון־לציון, התגייס לצנחנים, נפצע ועבר לחיל רפואה. אחרי הצבא הוא נסע ללוס־אנג'לס, החל לעבוד כמאבטח ובגיל 23 מצא עצמו מנהל חברת אבטחה גדולה, שסיפקה שירותים למקומות בילוי ומועדונים פופולריים. יצא לו לפגוש סלבס כמו ברוס ויליס ואדי מרפי, אבל לחיים היו תוכניות משלהם.

"התחלתי להרגיש דברים קצת אחרת, פיתחתי אינטואיציה חזקה, פתאום ידעתי דברים שאני לא אמור לדעת. אני זוכר שהגעתי לאיזה מקום במסגרת העבודה והתחלתי לדבר עם השומר, בחור מניגריה. תוך כדי השיחה אני מרגיש כיווץ חזק בבטן וכאילו נפתח עוד מסך למה שאני רואה, ובאופן טבעי התחלתי לדבר על המשפחה שלו. התחלתי לספר לו המון דברים שקרו בחיים שלו, שלא הייתי אמור לדעת. בשלב מסוים זה התנתק, אני הייתי בשוק והוא היה חיוור. הלכנו כל אחד לדרכו, אבל המשכתי לעבור חוויות דומות".

פרידמן הגיע לביקור מולדת. בשבוע האחרון לחופשה הוא פתח עיתון וראה תמונה של אדם שמניח את ידיו על ראשו של אדם אחר. לצד התמונה היה כתוב "הילינג". "בפעם הראשונה הבנתי שהילינג זה בעצם צורת ריפוי. קיבלתי מעין הבזק בראש, ממש מכת חשמל, ופתאום, במין טבעיות מוזרה, אני אומר לאבא שלי 'שב על הכיסא'. שמתי את הידיים על הראש שלו, הוא הרגיש מוזר, ואז בדקנו וראינו שירד לו לחץ הדם. מפה התחלתי לטפל ובמשך השנים פיתחתי את השיטה שלי ‑ גישור תודעתי הוליסטי".

מה זה בדיוק?

"שיטה שיוצרת איזון בצורה קלה, פשוטה והגיונית. בדרך כלל אני צריך שלושה־ארבעה מפגשים עם הפציינט. אנחנו עוברים איזשהו תהליך שגורם לאיזון פנימי, שמשפיע מצידו על כל רובד בחיים של האדם ‑ בריאותי, התנהגותי ונפשי. באים אליי אנשים שלא מתחתנים, אנשים שסובלים ממחלות, וכמעט תמיד, ב־90 אחוז מהפעמים, המפגש מוליד משהו יותר טוב ויותר ומועיל יותר לאדם".

איך זה בעצם עובד?

"הפורמט הוא מילולי - מדובר בשיחה רגילה, שבה אני הוא הדובר העיקרי, שיוצרת תהליך של הבנה אצל המטופל. אין הוקוס פוקוס, המטופל לא שוכב על הרצפה, אין דמיון מודרך או זליגה למחוזות מיסטיים אפלים. אני כן משתמש בעולם המושגים של הרפואה ההוליסטית ‑ מונחים כמו צ'אקרות, למשל ‑ אבל לא מעבר לזה. גיליתי שכשאתה מסביר איך עובד המנגנון הזה של המתווה החרדתי בצורה ברורה ובסדר מסוים, זה פשוט עובד. הסבר הגיוני, שכמעט כל אדם ‑ יותר חכם או פחות חכם ‑ יכול להבין ולהתחבר אליו, וברגע שנוצרת ההבנה הזאת המוח משנה פאזה".

למה החלטת להתמקד בחרדה?

"בגלל ההיסטוריה הפרטית שלי עם חרדה, הבנתי שזה מצב שמשפיע על כל החיים. התקף חרדה הוא כמו הר געש שמתפרץ, זו חוויה קשה ומבזה שמשאירה אותך מטולטל, אבל אנשים רבים מאוד חיים במתווה חרדתי שלא מתפרץ, אלא עובד מאחורי הקלעים והוא מצב לא פחות הרסני. אתה חושב שהכל בסדר לכאורה, אבל בעצם אתה רואה דברים כמו דרך עדשה מעוותת. וזה משפיע על המצב הנפשי והביטחון העצמי, וההחלטות והבחירות שאתה עושה בחיים".

באיזה אופן?

"המתווה החרדתי יוצר תגובות לא מאוזנות למצבים בחיים. אין סיבה אמיתית, גופנית, מדוע אתה עייף כל הזמן, חסר אנרגיה, לא ישן טוב. המתווה החרדתי הוא סוג של באג במערכת, הוא גוזל אנרגיה. כמו פנצ'ר, אתה ממלא אוויר והאוויר כל הזמן יוצא. העיסוק בחרדה הפך למדע שלם, אבל המסר שאני מנסה להעביר הוא שאצל רוב האנשים, 90 אחוז, אפשר לרפא את המתווה החרדתי הזה. לא להקל ‑ לרפא. וכשזה קורה הבריאות משתפרת, רמת האנרגיה עולה, מצב הרוח יותר טוב, הכל משתנה".

אז אפשר סוף־סוף להגיד שלום לציפרלקס?

"לכל דבר יש מקום ואני לא רופא ולא מתווכח עם הפסיכיאטריה. אבל כן צריך להגיד שציפרלקס והכדורים הדומים לו לא באמת עוזרים לחרדה עצמה. הם עוזרים להרבה דברים אחרים: הם מקלים על הסימפטומים, הם יוצרים מיסוך בינך לבין המציאות, אתה מרגיש קהות מסוימת, אבל אף אחד לא יגיד, 'לקחתי צירפקלס והחרדה עברה לי'. ואני אומר, כשאתה לוקח כדור אתה בעצם חותם ויתור. רפואה קונבנציונלית לא רוצה לרפא, אלא להקל על הסימפטומים. אז בוא ננסה משהו אחר. והאלטרנטיבה שלי היא ליצור חיבור בין שני הצדדים, הרגשי והרציונלי, ולאפשר להם לעבוד יחד בהרמוניה ובאיזון".

שפה חדשה

המתווה החרדתי, לפי פרידמן, אחראי לרבות מהמחלות שלנו (לפחות לאלה שלגביהן לא התגלה כשל ספיצפי במערכת הגופנית), לעצבנות, למתח ולתחושות לא נעימות אחרות. "גיליתי שעד גיל ארבעים אתה יכול לסחוב בעזרת הדחקה או התעלמות. בסביבות גיל ארבעים חל איזשהו משבר. הנפש חיכתה בסבלנות המון שנים כדי להביא לידי ביטוי את הרצון האמיתי שלה ופתאום היא לא סובלנית, מתחילה למרוד, ואז יש תגובות גופניות. כשאתה פותח חזית עם הנפש, היא מתחילה להגיב באמצעות הגוף. הרציונל ביהירותו נשאר מאחור וחושב שהוא בשליטה, אבל הוא לא באמת בשליטה".

בפגישה עם הפציינט פרידמן מסביר בסבלנות על המתווה החרדתי ועל הדרך לאזן בין החלקים השונים של העצמי, מלמד את האדם שמולו שפה חדשה שמתארת את מה שמתחולל בתוכו. כמעט תמיד, הוא אומר, בסיום הפגישה האדם ירגיש תחושה כללית של ריחוף ונעימות. "התחושה לא משקרת, אבל אני אומר לאנשים, קחו כמה ימים ותראו אם התחושה הזאת נמשכת, ואז תעשו את ההחלטה אם לבוא שוב. אני יודע שמה שקורה אצלי בקליניקה הוא אמיתי, ודווקא בגלל זה אני רוצה שתיקח כמה ימים לפני שאתה מחליט באמת לתת בי אמון. ואם תחליט לתת בי אמון, אני מבטיח להשיג תוצאות".

אולי מה שבאמת עובד כאן זה פלסבו ‑ עצם העובדה שאדם מדבר על עצמו ומקבל "טיפול" מסייעת לו לשפר את מצבו.

"בגלל זה אני רוצה שתבדוק את עצמך, לאורך זמן. רק אם זה עובד באופן עקבי ומתמשך, רק אם יש תוצאות ממשיות, כדאי לדבוק בזה. ואני לא שם את עצמי בתפקיד הגורו. אני אומר, 'אתה הגורו'. אני יודע את מה שאני יודע כי הייתי שם לפניך ואני רוצה להעביר לך את הידע שיש לי. במשך השנים גיליתי שהמבחן הקשה ביותר שעומד בפניך זה כשאתה מגלה שיש לך כוח על מישהו אחר, כשמישהו מאמין בך באופן טוטלי. יש לך אחריות גדולה כי כל מילה שתוציא מהפה עלולה להשפיע על החיים שלו, גם אם הוא מרגיש שהוא בשליטה".

אולי אתה בסך הכל גרסה מעודכנת, ניו אייג'ית, של קוראים בקפה ופותחים בקלפים?

"אני ההפך הגמור. ההבדל בינינו הוא עצום. קוראת בקפה באה וקובעת בנחרצות: 'זה מה שיהיה'. גוזרת גזירה על הגורל שלך שמבוססת על הסתברות, וזה אסור. אני אף פעם לא מנבא מה יהיה בעתיד, וגם אם אני יודע, מקסימום אני אכוון אותך לעשות דברים שיקלו עליך. יש דרכים לדעת אינפורמציה, גם אם לא באופן מלא, אבל אסור לי לקבוע גורלות. ואני לא חטטן. כשמישהו מגיע אליי אני פותח רק את המגירה הרלוונטית לתלונה שלו, למצוקה שלו, ונותן לו כלים כדי לשנות את הדברים לטובה. כשמישהו קורא את העתיד שלך הוא סגר אותך, לפחות בתת ההכרה, באיזו קביעה מוחלטת, וחוץ מלייצר תלות ובלבול זה לא נותן הרבה. אני, לעומת זאת, שואף להעביר לך את הידע והכלים, כדי שתוכל להוביל את עצמך למקום הפוטנציאלי הטוב ביותר שלך ‑ איזון, תקשורת, הרמוניה ‑ ולא אני הוא זה שקובע מה המקום הזה".

המבט של פרידמן נודד למדף שעל קיר הקליניקה. מונח שם לוח עץ שעליו חרוטות מילות תודה: "לאייל פרידמן הקוסם שבשעה אחת החזיר אותי למסלול חיי". הוא מספר: "הגיע אליי גבר במצב כמעט קטטוני. שני אנשים היו צריכים לאחוז בו בזרועות כדי להביא אותו מהמכונית לקליניקה. הוא היה גמור. לא הגיב, לא דיבר. במהלך הסשן ראיתי שהוא לא קשוב כל כך. שאלתי, 'אתה מבין מה שאני אומר?' והוא הינהן בראש לכן. בסוף המפגש ראיתי שהוא במצב קצת יותר טוב. התחיל ללכת בעצמו, ללא עזרה. אמר לי, 'בוא נקבע עוד מפגש'. שאלתי, 'בשביל מה?' והוא אמר, 'לטפל בחרדה'. אז הצעתי לו לקחת כמה ימים ולבדוק איך הוא מרגיש ורק אז להחליט.

"שישה חודשים לא שמעתי ממנו. יום אחד קיבלתי טלפון. הזכיר לי את המפגש ואמר, 'אני בדרך אליך, להביא לך משהו'. חשבתי תביעה משפטית. והוא הגיע, ונתן לי את הפלאק הזה עם המילים שכתובות עליו ואמר: 'אתה שינית לי את החיים. אחרי המפגש איתך חזרתי הביתה ופתאום הרגשתי קצת יותר טוב. ההרגשה הזאת נשארה ואחרי שלושה ימים חזרתי לעבודה. עברו עוד כמה חודשים ועדיין הרגשתי טוב, אז אמרתי לעצמי, הבן אדם הזה כנראה יודע על מה הוא מדבר'. ויש הרבה מקרים כאלה, בין אחד לשלושה ביום, עם בעיה דומה של חרדה שלא מטופלת. תכפיל את זה ב־27 שנה ותגיע למספר יפה".

זה טוב מכדי להיות אמיתי.

"רק התוצאות מדברות". •

talronental@gmail.com