צפירה עילית

שלום אסייג סיפר בראיון לעיתון זה שהעונה הנוכחית של "שנות ה־80" תכלול קונטרה לפרק השואה של "זגורי אימפריה". אתמול היא הגיעה, דווקא בערב צפייה בעייתי (פורים, משחק של נבחרת ישראל בכדורגל), שהחמיץ את ההזדמנות לשווק את הפרק כמו מה שהוא: אירוע חשוב.

ב"איוואן האיום" מציגים יוצרי הסדרה, שלום ואחיו מני, את הנגטיב של בבר זגורי (משה איבגי), שמסרב לעמוד בצפירה בגלל היחס של הממסד האשכנזי למזרחים. הרקע לפרק הוא משפטו של ג'ון דמיאניוק והרגשות העזים שהוא מעורר. גידי (עפר שכטר), שסבו הוא ניצול המחנה שבו דמיאניוק הטיל את אימתו, אומר לאשתו אילנה (שרלין חזיזה), "מה לכם המרוקאים ולזה". פרוספר (שלום אסייג), דף המסרים של הסדרה, מתפרץ עליו בזעם. מצטרפת אליו רעייתו, ליליאן (אוולין הגואל), בתגובה ישירה ל"זגורי": "אנחנו, המרוקאים, עומדים כמו פסלים ביום הזיכרון".

העימות בין שתי הסדרות סביב הזיכרון המזרחי של השואה הוא רגע מרתק במהפכת השבטים שעברה הטלוויזיה הישראלית בעשור האחרון. עצם העיסוק ביחס של עדות המזרח לשואה הוא חידוש. "זגורי" הניפה את נס המרד המזרחי, שנבע מקיפוח שלטוני ותרבותי: "כשיעשו תוכניות וזיכרונות עליי", אומר בבר זגורי, "כשהבמאי של הדינוזאורים יעשה סרט גם על אניית אגוז, אז - ורק אז - אני אעמוד דום". במובן מסוים, דווקא "שנות ה־80", שבער לה למחות נגד ההתרסה של "זגורי", עונה על הדרישה של בבר: סדרה גאה שמנציחה דמויות וקהילות שלא זכו לכך עד לא מזמן.

ואצלה כולם מתעבים את יורם שפטל. הסלידה מהסנגור של דמיאניוק, מעצם הנכונות של יהודי לייצג אותו, היא בעצם המוטיב הבולט של הפרק. מעת לעת, דמותו המטורזנת בגרסת האייטיז נשקפת מהטלוויזיה ואחת הדמויות מקללת אותו. "עורך דין מרוקאי לא היה עושה דבר כזה", אומרת ליליאן בכעס. נחצ'ה (יוסי סגל), סבא של גידי, מתנפל על המסך כששפטל מופיע ואף מספק את החומצה לניצול השואה ישראל יחזקאלי, ששפך אותה על פניו (התקיפה התרחשה במציאות).

זה די קטע, להיזכר בימים בהם שפטל נתפס כאישיות שנואה ומוקצית. הרי זה לא המצב כיום: הוא מככב ברדיו ובערוץ 20, בעל טור בעיתון ואולי גם מקום נחמד בבית המשפט העליון שמתכנן איתמר בן גביר. מעניין איך ליליאן ופרוספר היו מגיבים, לו היה נאמר להם שזה לקח כ־30 שנה ומאות גלונים של חומצה מילולית, והנה: גם יורם שפטל הוא איש חשוב מאוד.