במה זה מועיל

בציוץ טוויטר, איך לא, הכיר הנשיא טראמפ דה־פקטו בריבונות ישראל ברמת הגולן. זה טוב, זה נחמד, זו הכרה במציאות, זה כמעט מתבקש. השאלה היא: האם יש לזה באמת משמעות?

מזה 19 שנים, מאז המשא ומתן הישראלי־סורי בשפרדסטאון, וירג'יניה המערבית, בשנת 2000, אין מדינה בעולם שמערערת על שליטתה של ישראל ברמת הגולן. מאז שהחלה מלחמת האזרחים הרצחנית בסוריה ב־2011, אף מדינה בעולם כלל לא מעלה את הנושא. מהותית, ישראל מקבלת הכרה אמריקאית במה שבפועל בלאו הכי שלה מאז 1967. טראמפ יכול להכיר בריבונות ישראל, וזה יפה, אבל ארצות־הברית חתומה על שתי החלטות מועצת הביטחון - החלטה 242 מנובמבר 1967 סביב "השטחים שנלקחו במלחמה" והחלטה 497 מדצמבר 1981 הקובעת ש"חוק רמת הגולן", שלפיו ישראל מספחת חד־צדדית את הגולן, "בטל ומבוטל". על מנת לשנות את החלטת מועצת הביטחון נדרש רוב של 9 מדינות מתוך 15 החברות, ובלבד שלא יוטל וטו בידי אחת מחמש החברות הקבועות. החלטה שהופכת את 497 היא, לפיכך, בלתי אפשרית.

באותה הקלות, טראמפ יכול היה להכיר בריבונות רוסיה בחצי האי קרים, בריבונות רוסיה באיי סחלין, בריבונות של טורקיה בצפון קפריסין או בריבונות של סין בטיבט. ההכרזה של טראמפ היא הרי חד־צדדית, ללא כל תמיכה ממדינות אחרות. כך גם פרש מהסכם הגרעין עם איראן, מאמנת האקלים ומהסכמי סחר בין־לאומיים.

כאן אולי טמונה הבעיה ארוכת הטווח שמעבר לשיקולי הבחירות של נתניהו: מי שחובר לטראמפ, אדם מאוד לא פופולרי בעיני העולם, כאשר הוא מנסה לפרק את המשפט הבין־לאומי, לרוקן מתוכן את אמנת האו"ם ולסתור החלטות מועצת הביטחון - עלול למצוא עצמו יום אחד בקצה הפחות נעים של התהליך הזה.

כן, נתניהו התקשר לטראמפ וכינה את ההחלטה היסטורית. זה אותו נתניהו שב־1998, באמצעות חברו ושליחו רונלד לאודר, הביע הסכמה להחזיר את רמת הגולן, ולחזור - בתנאים מסוימים - לקווי ה־4 ביוני 1967. אתמול נתניהו הסביר שהעיתוי קשור להתבססות האיראנית בסוריה - אלמלא רמת הגולן, הוא אמר, האיראנים היו על שפת הכנרת. אבל זה אותו נתניהו שבמשמרת שלו איראן תקעה יתדות בסוריה, אותו נתניהו שבמשמרת שלו סוריה קיבלה סוללות S-300 ו־S-400. חיזבאללה פועלת בחסות איראנית בגולן, רוסיה שולטת במרחב האווירי הסורי וארצות־הברית מסיגה את מעט כוחותיה מסוריה.

חלק יגידו שזו "מתנת בחירות של טראמפ לנתניהו". חלק יגידו שאלו "שני אנשים מסובכים משפטית שמשוכנעים שיש קשר עולמי להפלתם". חלק יגידו: "מה אכפת לטראמפ, זה לא עולה לו כלום, ולאוונגליסטים הנוצרים זה חשוב והם אוהבים את נתניהו וחשובים לבחירות 2020". וחלק יגידו שזהו "עוד תעתוע של נתניהו להסיט תשומת לב מכתבי האישום והסתעפות פרשת הצוללות". כולם צודקים, ועדיין הם יתקשו להסביר במה זה מועיל לישראל.

אזרחי ישראל שנולדו ביוני 1967 הם כיום כמעט בני 52. הם, והצעירים מהם, לא מכירים מציאות שבה הגולן איננו חלק בלתי נפרד מישראל. במה מועילה ההכרזה מלבד להפוך נושא רדום וחסר משמעות על סדר היום העולמי לנושא לדיון וגינוי? מה היה רע בסטטוס־קוו? יש ויהיה סקי, יש ויהיה יין, יש ויהיו תפוחי עץ.