החליף את הכיפה בשמלת כלה

"כילד, כאשר הייתי חוזר מבית הספר, הייתי יורד תחנה אחת קודם מהאוטובוס בבת־ים, ילד עם כיפה, ועוצר להסתכל בכל חלונות הראווה של סלוני הכלות ברחוב. זה היה החלום שלי", מספר מעצב האופנה ליאור צ'רכי, שבתחילת החודש הגשים בגדול את פנטזיית נעוריו והציג שמונה מהדגמים שלו בשבוע האופנה הצרפתי בפריז.

המעצב בן ה־32, שהתחיל לתפור שמלות כלה וערב לפני שמונה שנים בחדר השינה של דירת השותפים שלו בתל־אביב, הגיע לשבוע האופנה היוקרתי בעולם בזכות פרויקט "אוקספורד פאשן", במסגרתו נבחרים כל שנה 12 מעצבים צעירים ומציגים על המסלול המפואר בנוכחות סלבריטאים, קניינים ועיתונאים, כשמהחלונות נשקף בית האופרה של פריז.

אולם הנשפים של מלון אינטרקונטיננטל ההיסטורי היה מלא, והדוגמניות של צ'רכי ריחפו על המסלול לצלילי מוזיקה איראנית עם מיקס אלקטרוני. אם מחיאות הכפיים של הקניינים האסייתיים והאמריקאים, שלבשו את מיטב מחלצות הגוצ׳י והבלנסיאגה שלהם, הן המדד — צ'רכי גבר בנוק־אאוט על המתחרים הצעירים מכל העולם. בסוף התצוגה, בקבלת הפנים בבר הפרטי של המלון, כולם כבר דרשו סלפי עם הדוגמניות ועם המעצב. צ'רכי, שעד כיתה ו' התחנך בבית ספר דתי ואז עבר לישיבה תיכונית, השתלב מצוין באווירה הכללית. "למרות שהיום אני כבר לא שומר כשרות ושבת, אני עדיין מחובר לדת ולוקח מתוכה הרבה מאוד, בעיקר ביחסים שבין אדם לחברו", הוא אומר ומספר שהוא גם מקפיד לנסוע בכל שנה לאחוזה של הרבי מלובביץ', כדי להיטען. "אני מעדיף את האחוזה של הרבי ולא את הקבר. יש משהו שמרגש אותי בריח של הבית הזה".

מדובי ועד מעיל דובון

צ'רכי למד עיצוב אופנה ותכשיטים בבצלאל. "פרויקט הגמר שלי עסק בגבריות הישראלית, מבובת הדובי שאתה מקבל כילד ועד הדובון שנותנים לך בצבא. לקחתי מעיל דובון ופירקתי אותו וכשהוא התחבר בחזרה זו הפכה להיות בובת דובי".

כשסיים את לימודיו, צ'רכי ידע שהוא רוצה להתחיל מלמטה ולגעת בחומר. "הלכתי לסלון הכלות הכי פומפוזי ועבדתי שם חצי שנה. יצאה לי הנשמה עד שלמדתי לתפור משי. למדתי מתופרות מבוגרות מחבר העמים, הן הידיים הכי טובות. חלק מהן עברו אחר כך לעבוד אצלי".

אחרי שהתפרנס במהלך לימודיו מתפירת חליפות וחולצות מעוצבות לחתנים, החלו להגיע הכלות. "בכל שנה עברנו לבית אחר, גדול יותר, כאשר אותי מעניין שיהיה לי חלל גדול להקים בו את המתפרה, ובן זוגי, ליאל דבאח, בוחר את הדירות לפי המטבח. הוא בשלן נפלא". השניים גם עובדים ביחד, דבאח הוא מאפר ומעצב שיער.

בעולם הזוהר צ'רכי נגע דרך בת הדודה שלו, השחקנית והזמרת לירז צ'רכי, עבורה עיצב שמלות לסיבובי ההופעות שלה. שם המשפחה שלהם, צ'רכי, אגב, מעיד על עיסוקו: "צ'רך זה בעצם גלגל הנול שטווה את החוטים. לסבא שלי היה באיראן עסק גדול מאוד לבדים, וכשסבא וסבתא עלו לארץ הם הביאו איתם הרבה מאוד דוגמאות של בדים רקומים. גדלתי בתוך ערימות של בדים וזה כנראה השפיע עליי. עד היום שמלת החתונה של סבתא שלי, שהתחתנה בגיל 13, תלויה אצלי בחדר".

צילום: יחסי ציבור

סבתא שלך התחתנה בגיל 13?

"כן, ככה זה היה אז. זו שמלת משי חלקה, אבל מלאה בכיווצים בעבודת יד. הושפעתי גם מאמא שלי. היא יכולה לעמוד במטבח שעות ולהפריד עלה־עלה לממולאים. ההתייחסות לפרטים הקטנים זה דבר מטורף שכמעט לא עושים היום. אנחנו מייצרים את כל הרקמות בסטודיו, בעבודת יד".

הקשר של צ'רכי עם טהרן התחדש לאחרונה, כשהתקשרה אליו לקוחה איראנית שראתה את אחת משמלות החתונה שלו באינסטגרם. "אני מדבר קצת פרסית, אבל היא שלחה לי מייל באנגלית ורצתה לקנות שמלות שלי. תפרתי עבורה שמלה ואני עדיין מחפש דרך להעביר לה אותה. הם אפילו הסכימו להצטלם עם התמונה ולתייג אותי כאשר היא תהיה מוכנה, אבל אני אפילו לא חולם על זה. לתייג אופנאי ישראלי זה מסוכן מדי עבורם. אבל אני כן מחפש עכשיו נקודות מכירה לשמלות שלי כדי שנשים מכל העולם יוכלו לרכוש אותן".

הפרסום ברשת טומן בחובו גם הפתעות לא נעימות. לפני מספר שבועות פירסם צ'רכי באינסטגרם תמונות של הקולקציה החדשה שלו, שגרפו עשרות אלפי לייקים. כעבור זמן־מה החלו עוקבות מולדביות לתייג אותו על צילום של שמלה שלבשה כוכבת מקומית, שנבחרה כמתלבשת הטובה ביותר במולדובה. "זו הייתה העתקה של השמלה שלי, אבל היה חתום עליה מעצב מקומי. קיבלתי מלא תגובות ממולדובה שאמרו לי: 'איזו בושה'. העליתי פוסט עם תמונות של שתי השמלות, ואז התחילו להתקשר אליי מכל העיתונים ורשתות הטלוויזיה במדינה. עכשיו אנחנו בדרך לתביעה בשביל העיקרון. עזבי שזה נראה רע ותפור מזעזע, אני כל כך מקפיד על הפרטים הקטנים", הוא נאנח.

צילום: יחסי ציבור

יש משהו מרענן במעצב ששואלים אותו את מי היה רוצה להלביש והוא לא עונה ביונסה. לליאור צ'רכי בחירות מפתיעות: "יכול להיות מגניב להלביש את סטטיק ובן אל. הייתי מתאים את השמלות שלי לעולם שלהם. בצבע אחיד".

את מי עוד היית רוצה להלביש?

"הלוואי שהייתי מספיק לעבוד עבור רונית אלקבץ. האופי שלה נתן ערך מוסף לכל בגד", הוא אומר ומיד מוסיף שהחלום האמיתי שלו הוא להלביש את שרה נתניהו. "כן, זה מאתגר להלביש אותה. היא אשת ראש הממשלה והיא עברה בשנים האחרונות שינוי גדול, גם בסטיילינג, ויש בה משהו מאוד בתולי שמעניין לעבוד איתו".

אז סנדרה רינגלר עשתה עבודה טובה?

"כן. אני חושב שכל מהפך שהיו עושים לגברת נתניהו הוא טוב. סנדרה נתנה לה מראה מינימליסטי, שמתאים למבנה הגוף ולממדים שלה ובעצם יצרה עבורה סגנון לבוש. אני מדבר על הנראות, שהפכה להיות מזוהה איתה, ולאו דווקא על הטעם".

אל תחנקו את מרימי

גם את בר רפאלי הוא היה שמח להלביש. "היא פלפלית", ובדרך הוא שולח מסר לסטייליסטים של האירוויזיון: "אני מקווה שישתמשו במעצבים מקומיים. יש נטייה להתבייש במה שנעשה בארץ. דווקא התפיסה שלנו של שמלות ערב מאוד שונה מזו של אירופה. שמלות הערב של מעצבים ישראלים הן קלילות וקצרות. יש מה להראות".

ואיך קובי מרימי צריך להתלבש?

"׳יש לו אישיות וקול גדול. צריך חליפה מינימליסטית שתשב עליו כמו שצריך וזהו".

אפרופו חליפות, צ'רכי מספר שבחתונה שלו ושל בן זוגו לבשו השניים חליפות תואמות של ראלף לורן והחתונה נערכה בלאס־וגאס, כי צ'רכי הפרפקציוניסט לא עמד בלחץ. "הגענו לסדר גודל של 700־800 מוזמנים. זו הפכה להיות פוליטיקה שלמה ולי בא משהו מצומצם. והאמת היא שהזוגות הגאים לא באמת שווי זכויות בארץ. רציתי להתחתן במקום שבו לא עורכים סוג של הצגה. אז הגשמנו חלום ונסענו לווגאס".

אבל שם זה הכי הצגה, לא?

"בסוף יצא שאלביס חיתן אותנו והיה לנו את הטקס הכי טראש שאפשר. בהתחלה עוד קיוויתי שגם נצליח להביא שבע גמדות בחצאיות טוטו, אבל התברר שזו הפקה מסובכת מדי. בסוף מצאנו את האלביס הכי יפה, והתחתנו באולם שדומה לאחוזת גרייסלנד, הגענו בלימוזינה אפורה לחור בסוף וגאס, הוא שר לנו שני שירים, זה לקח דקה וחצי. חזרנו לחגוג בסוויטה חלומית במלון שלקחנו, אחרי שקיעקענו לעצמנו טבעות נישואים. היינו לבושים בחולצה ובמכנסיים תואמים של ראלף לורן. כשיצאנו מהטקס קידמה את פנינו חבורת אפרו־אמריקאים שצעקו: 'מה אתם מתחתנים, גייז? עופו מפה'. ככה סיימנו את החתונה. אבל כשחזרנו מהטיול עשינו מסיבה קטנה למשפחות. זו הייתה חוויה כיפית ומדהימה".