פצצת זמן

גם הפעם כנראה אפשר כבר לומר: צה"ל לא נשלח למבצע צבאי כדי להחליף את שלטון חמאס בעזה. אם כך הדבר, ההנחיה של הדרג המדיני לצבא הייתה ונשארה: להחזיר את חמאס למצב מוחלש. מורתע — אבל עדיין שולט. כדי לממש מטרה זו, הצבא נדרש לשחוק את היכולת הצבאית של חמאס והג'יהאד האיסלאמי. ההישג הנדרש מן מבצע כזה: כמה שנים של רגיעה לאורך הגבול, יותר משלוש שנות השקט בעקבות צוק איתן. האם הצבא הולך לממש את התוכנית הזו בימים הקרובים? ספק. כדי להשיג זאת יזדקק למבצע שיארך כמה שבועות. האם לדרג המדיני יש את מספר השבועות הללו, ערב בחירות, ערב חג וערב אירוויזיון?

כבר שלוש שנים עוסק צה"ל בהכנות לקראת המבצע הרביעי מול חמאס מאז עלה לשלטון ב־2006. בשנה האחרונה, בהנהגת אלוף פיקוד הדרום הרצי הלוי, גובשה תורת לחימה ייחודית שנועדה להתמודד עם מגבלת הצורך בשליטה ממושכת ברצועה כתוצאה ממהלך צבאי. תורת הלחימה הזו תורגמה לתוכנית מבצעית באוויר וביבשה. עם כניסתו של הרמטכ"ל אביב כוכבי לתפקידו הפכו ההכנות להשמדת כוחו הצבאי של חמאס לעיסוק המרכזי בצה"ל. הערכת המצב שלו קבעה: השנה זה יקרה. במהלך השנה האחרונה ניהלה ישראל 11 סבבי לחימה מול חמאס. המתח על הגדר הלך והתעצם. במטכ"ל הבינו כבר לפני כמה חודשים: יש התרעה אסטרטגית להתגלגלות למלחמה.

אלא שהמבצע הזה פורץ מוקדם מכפי שהעריכו בישראל: במזג אוויר קשה, שהוא פחות נוח להשגת מטרתו של צה"ל — השמדת הכוח הצבאי של חמאס מבלי לפגוע בחפים מפשע. כשהשמיים יתבהרו יהיה גם ברור יותר לאן פניו. גם הבחירות, האירוויזיון וחג הפסח עלולים להכתיב לצבא את לוחות הזמנים, כך שיש אפשרות שהמבצע יסתיים כעוד סבב לחימה פירוטכני גדול, עם צילומים מפוארים של ההנהגות המופצצות, תוך הסתפקות בהשגת יעדים מאוד מוגבלים.

ואכן, למבצע האפשרי ייתכנו מספר גרסאות: החל מריכוז מאמץ מרבי של צה"ל ביבשה, כולל מילואים, דרך פעולות הנשענות בעיקר על כוחו של הצבא הסדיר — שמתאמן במיוחד לכך למעלה משנה, וכלה בפעולה אווירית בלבד.

שר הביטחון לשעבר אביגדור ליברמן המליץ בזמנו לקבינט לממש תוכנית תקיפה אווירית מרבית, שלטענתו הייתה מביאה לרגיעה בעזה במשך שנים. הקבינט דחה זאת. לפי הודעת דובר צה"ל, פיקוד הדרום תוגבר בשתי חטיבות סדירות ובמפקדת אוגדה שתהיה ערוכה לקלוט כוחות נוספים, לצד אוגדת עזה. ריכוז הכוחות מרמז: גם הפעם יתבסס המבצע, בעיקר, על הכוח האווירי, כשהכוח היבשתי ערוך להידרדרות. האם המכה האווירית תיבלם בתוך יממה־שתיים כתוצאה מלחץ בינלאומי ובכך יסתיים עוד סבב לחימה ללא תוצאות של ממש, ודאי ללא פגיעה ממשית בכוחו של חמאס?

ירי הרקטה לעבר המושב בשרון מרמז על פוטנציאל ההידרדרות, שכן חמאס והג'יהאד מחזיקים בעשרות רקטות מדגמי ג'יי־80 ואר־160, מתוצרת עצמית, המסוגלות לפגוע גם בנתב"ג ולפגוע בקשרי התעופה עם העולם. אם יבחר חמאס להמשיך בנוהל לחימה מהסוג הזה, ימצא עצמו תחת מתקפה צבאית ישראלית — מהאוויר ומהיבשה — שעלולה להימשך שבועות. גם במטכ"ל הבינו: כדי להסיר איום כזה על העורף, מהר ככל הניתן, צריך להיכנס לתוך שטח האויב — ולהשמיד אותו. לחמאס יש היום כ־5,000 רקטות, לג'יהאד כ־8,000. שני הארגונים יכולים לבצע מאות שיגורים ביום, כולל ירי מרגמות לעבר יישובי העוטף והכוחות הפרוסים בדרום. בצוק איתן הם ירו בממוצע 170 רקטות ביום במשך 51 ימים. היכולת שלהם לרכז מאמץ גדולה היום עוד יותר: בידי חמאס רקטה, שהיא בעצם חבית נפץ, הנקראת "בורקן" או "רעם" המגיעה לטווח 5 ק"מ. יש לה ראש נפץ של 400 ק"ג שנועד לפצח את הגגות הממוגנים ביישובי העוטף.

חמאס פועל במסגרת חמש או שש חטיבות, המורכבות מלמעלה מ־20 גדודים. יש לו כ־30,000 לוחמים פעילים, ו־7,000 בעתודה. בכוח הזה רוצה ישראל להכות כדי להחליש את שלטונו. לצורך כך יצטרך צה"ל לטפל גם ב־6,000 לוחמי הג'יהאד. בנוסף, חמאס מצויד בעשרות משגרי נ"ט, כלי טיס בלתי מאוישים וכוחות עם מכשור תת־ימי מתקדם. יש לו גם תוכנית אש סדורה נגד העורף הישראלי ומערך הגנתי תת־קרקעי, שיאתגר כל כוח שינסה לחדור לרצועה.

האם צה"ל מתכוון להתמודד עם האתגרים המבצעיים שבנה חמאס, או שיסתפק במבצע ענישה גדול שבמרכזו פגיעה ביעדים אטרקטיביים, כמו בניינים רבי קומות ומשרדו של הנייה? אם הרשתות החברתיות ברצועה הן מדד למצב הרוח של הציבור העזתי, הרי שאין שם התלהבות מהמהלכים של חמאס. גם שם לא מבינים את המדיניות של הארגון וממתינים שמשלחת התיווך המצרית, היושבת כבר יומיים בישראל, תחזור לעזה ותביא איתה את השקט.