במשך הרבה שנים, ישראל אכלה אבק מתעשיית הקליפים בעולם. בעוד שמעבר לים הופקו קליפים בתקציבי ענק, עם מספר מסחרר של לוקיישנים וניצבים, אצלנו הסתפקו במקרים רבים בצילום של הזמר, ויאללה ליוטיוב.

בשנים האחרונות החלה המגמה הזו להשתנות, ולא מעט אמנים מלווים את השירים בקליפים מושקעים, מתוך הבנה שחלק גדול מחייו של השיר מתרחש ברשת. מאחורי לא מעט מהיצירות המושקעות האלה עומד רומן בוצ'אצקי, שהפך לאחד האנשים החמים בתעשיית המוזיקה המקומית. בוצ'אצקי (32) אחראי לקליפים של המלכים הבלתי מעורערעים של התחום בארץ, סטטיק ובן־אל. לצד הקליפים המושקעים של הצמד, הוא הפיק וביים לא מעט קליפים ידועים, בהם "נסיכה שלי" של עברי לידר בהשתתפות בר רפאלי.

"הזמר הראשון שנתן לי את ההזדמנות לעשות קליפ עם תקציב היה הראפר איזי שהיה באותה תקופה בשיא שלו", הוא משחזר. "אז גם הכרתי את ג'ורדי. באותה תקופה סטטיק התחיל לדבר איתי הרבה בפייסבוק. לא היה לו כסף, אף אחד לא הכיר אותו, הוא עשה הכל מהכיס שלו. אחרי שהוצאנו יחד את הקליפ 'איך היא אוהבת את השמש', הוא התקשר אליי ואמר שהוא מתחיל להרוויח יותר כסף ושזה הזמן שלנו לפרוץ. ואז גם בן־אל נכנס לתמונה ומשם עשינו יחד את 'כביש החוף' וכל הדרך המשותפת התחילה".

העיניים שלו נוצצות כשהוא מדבר על העבודה עם הצמד המצליח בארץ. "עבדנו מאוד קשה להיות יצירתיים וחיפשנו דברים שעוד לא עשו בישראל. 'סלסולים' היה הקליפ שאיתו פרצנו באמת. רצינו ללכת הפוך על הפוך, לדבר על העולם המזויף, על זה שאין לנו כסף ואין לנו ציוד משוכלל, אז בנינו הכל מקרטון, באופן ידני, והקליפ הזה גרר תגובות מטורפות".

היום לבוצ'אצקי יש חברת הפקות שאותה הוא מנהל יחד עם אשתו. "התחלתי ליצור בחדר קטן ביפו ד', יכולתי להיות באותו הקליפ גם הבמאי, גם המפיק וגם העורך. בעיקר זה היה מלא בלגן של חבר'ה צעירים שמנסים משום דבר לעשות משהו. עד שיום אחד הכרתי את גלית, אשתי. היא הייתה מפיקה והכרנו לצורך עבודה משותפת. התחלנו לצאת בלי שום קשר לעבודה. משם הכל המשיך באופן טבעי".

לא קשה לנהל עסק יחד עם אשתך?

"זה דווקא מה שהכי כיף. כשאתה בזוגיות ומתעסק ביצירה, אתה כל הזמן חושב על זה, סביב זה והולך לישון עם זה. כשאנחנו ביחד בערב אנחנו מדברים על קונספטים והפקות וחושבים מה ליצור הלאה. אולי בגלל זה מה שאנחנו עושים יחד יוצא הכי טוב. לא סתם באותה תקופה סטטיק התחיל להתעניין בנו.

"היום יש לנו לקוחות קבועים שהולכים איתנו כבר שנים כמו סטטיק ובן־אל, שהשיר 'יאסו' זה כבר הקליפ ה־13 שאנחנו עושים איתם, עברי לידר, אליעד, התקווה 6, נתן גושן. פעם תעשיית הקליפים באה מתוך ההפקה, לקחו חבר'ה שישירו בווילה עם בחורות וההפקה הייתה לגמרי מנותקת מהקונספט והמילים של השיר. מה שסטטיק אהב זה שקודם כל חלמנו על הקונספט בגדול, ורק אז התחלנו לחשוב איך לפתור אותו, לא נתנו להפקה להפריע. דווקא כשהתחלנו לחלום בגדול הגיעו אלינו אמנים שהייתה חשובה להם האמנות מאחורי הקליפ ואז יכולנו לעוף יותר".

הוא גדל ביפו, ולא ממש ידע מה הוא רוצה לעשות כשיגדל. "בתור ילד שגדל ביפו הרבה דברים שיעממו אותי ממש מהר", הוא מספר. "לא חשבתי שלסיים את הלימודים זו בכלל אפשרות שקיימת, אז התחלתי לעבוד בבית הקולנוע השכונתי. אחרי מספר חודשים קידמו אותי לתפקיד חותך הפילם ולבסוף הגעתי לנהל את בית הקולנוע. למדתי עיצוב פנים וכשסיימתי החלטתי לשלב בין העולמות — עיצוב וקולנוע. לא היה לי תיק עבודות משלי אז לא נתנו לי לביים שום דבר. החלטתי לפתוח חברת הפקה משלי ולעשות את זה לבד".

אתה מקבל כל פניה של אמן?

"ממש לא. 97 אחוז מהפניות שאנחנו מקבלים אנחנו לא לוקחים, יש הרבה פרמטרים בשיקול של אם לעשות קליפ או לא. הכי חשוב זה האם אני יכול לתרום לשיר והאם אני מתחבר אליו ויכול לתת לו ערך מוסף. הגישה שלי זה שלא כל שיר צריך קליפ. אני לא מחפש לעשות כמה שיותר כסף, אני מחפש את המקומות הספציפיים לתת לשירים ערך מוסף משלי. היו הרבה אמנים מאוד גדולים שביקשו ממני לעשות להם קליפ ולמרות שידעתי שהשיר יהפוך ללהיט, לא קיבלתי את ההצעה שלהם".