מה היה קורה אם מקבלי ההחלטות היו נוסעים בתחבורה הציבורית, וחווים מקרוב את כל מה שכתב מבקר המדינה ב־606 עמודי הדוח המיוחד שפירסם על הזנחת מערך האוטובוסים והרכבות בישראל?
השרים וחברי הכנסת מקבלים מהמדינה, כלומר על חשבוננו, רכבי שרד ממשלתיים (במקרה של השרים) ורכבי ליסינג (במקרה של הח"כים). בניגוד למדינות סקנדיביה, אצלנו אפשר לראות את השרים נוסעים באוטובוס או מציצים מחלון רכבת רק כאשר הם מגיעים לגזור סרטים. שני חברי הכנסת היחידים שעוד אפשר היה לראות בתחבורה הציבורית, בני בגין (הליכוד) ודב חנין (הרשימה המשותפת), לא מתמודדים לכנסת הבאה.
אלה שכן מתמודדים, מצהירים שוב ושוב שיטפלו במצבה הקשה של התחבורה הציבורית בישראל. אבל מה עם להשתמש בה ולהתרשם מקרוב מהבעיות? אחרי הכל, הח"כים גם זכאים לנסיעה חינם בתחבורה הציבורית. אולי הם היו מגלים עד כמה איטית ומורטת עצבים הנסיעה עבור מי שלא יכול להרשות לעצמו רכב פרטי, לא מורשה לנהוג, או מעדיף לא לנהוג? אולי נסיעה יומית שכוללת החלפה של 3 אוטובוסים והמתנה בתחנות שחשופות לגשם ולשמש הייתה גורמת להם להוביל מהלכים לעידוד התחבורה הציבורית, נתיבי נסיעה ייעודיים ותשתיות נדרשות?
לקראת הבחירות המתקרבות, בדקנו ביחד עם פורום חברות התחבורה הציבורית הפרטיות כמה זמן היה לוקח לשרים ולח"כים בכירים, מקבלי ההחלטות בכנסת היוצאת ואולי גם בבאה, להגיע מביתם לכנסת. הבדיקה נערכה באמצעות אפליקציות Waze ו־Moovit, לפי זמני הנסיעה ביום שלישי בשעה 08:30.
ראש הממשלה בנימין נתניהו: רה"מ מתגורר במרחק קילומטרים ספורים מהכנסת. ברכב פרטי אורכת הנסיעה שלו 8 דקות - ובשיירה מאובטחת עם שוטרים שמפנים עבורה את התנועה אפילו פחות. ראש ממשלה הוא אישיות מאובטחת, וסביר שאנשי היחידה לאבטחת אישים לא היו מצדדים באופציית הנסיעה בתחבורה ציבורית עבורו, אבל לו רק בשביל התרגיל המחשבתי: נסיעה בקו 19 של אגד מהתחנה הסמוכה לרחוב בלפור תארך 24 דקות, לא כולל המתנה.
שר התחבורה ישראל כץ (הליכוד): השר מתגורר במושב כפר אחים שבדרום (ליד קריית־מלאכי). נסיעה ברכב פרטי תיקח לו 55 דקות. בתחבורה ציבורית, לעומת זאת, תספרו שעה ו־35 דקות, לא כולל הליכה לצומת כפר אחים, שכן אוטובוסים לא נכנסים למושב. קו 446 מגיע לצומת פעם בשעה וחצי, ויוכל להוריד את השר בתחנה המרכזית בירושלים, ממנה יוכל לצעוד 21 דקות לכנסת, או לחכות לקו 14 שנסיעתו אורכת 14 דקות.
שר האוצר משה כחלון (כולנו): כחלון מתגורר על הכרמל בחיפה. נסיעה ברכב פרטי תיקח לו שעה ו־50 דקות. לעומת זאת, נסיעה בשלושה אוטובוסים, קו 14, קו 969 וקו 133 בירושלים, תארך שעתיים ו־43 דקות. נסיעה ברכבת, כולל החלפה בנתב"ג לקו החדש והבלתי גמור לירושלים, תאריך את הדרך בדקה.
שר החינוך נפתלי בנט (הימין החדש): בנט יכול לנסוע מביתו ברעננה ברכב פרטי למשכן במשך כשעה וחצי. בתחבורה ציבורית הוא יידרש לשלושה אוטובוסים, ולמסע שיארך שעה ו־50 דקות.
ח"כ משה גפני (יהדות התורה): יו"ר ועדת הכספים בכנסת היוצאת, וסביר להניח שגם בבאה, יכול לנסוע מביתו בבני־ברק לכנסת ברכב פרטי ב־60 דקות, או להשתמש בתחבורה ציבורית שתאריך את דרכו בחצי שעה.
בני גנץ (כחול לבן), שרת התרבות מירי רגב (הליכוד) ויו"ר ועדת הכלכלה איתן כבל (העבודה): שלושתם גרים בראש־העין ויכולים לנסוע ברכב פרטי במשך שעה ו־10 דקות לכנסת, או לקחת 3 אוטובוסים במסע שיארך חצי שעה יותר - שעה ו־40 דקות.
יער אמיר, מנהל פורום חברות התחבורה הציבורית בישראל: "בכל שנה מתקיימות בישראל כ־780 מיליון נסיעות באוטובוסים. כ־27% מהישראלים משתמשים בתחבורה הציבורית כדי להגיע לעבודה. תחבורה ציבורית אמורה לתת הזדמנות שווה לכולם כדי להגיע למוקדי תעסוקה, חינוך, פנאי ותרבות ולהשתכר בכבוד, בעלות שכל אחד יכול לעמוד בה. כידוע לכולם, חברי הכנסת לא נמנים עם משתמשי התחבורה הציבורית הקבועים, ואולי לכן מצבה כפי שהוא".
