שישי 19 ביולי 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    הנצמדים והנמנעים | איור זאב אנגלמאיר
    זמנים בריאים • 28.03.2019
    הנצמדים והנמנעים
    איך דפוסי ההורות שחווינו בילדותנו משפיעים על התנהגותנו כבני זוג • ואיך נהפוך את הפרטנר שלנו ל"מאמן כושר רגשי"
    שיר־לי גולן

    לשנות חיינו הראשונות יש השפעה מרחיקת לכת על עתידנו כבני זוג: אנחנו מאשימים את הורינו בחרדות הנטישה שלנו, בפחדינו ממחויבות. "מקורה של האהבה הראשונית בהיקשרות של התינוק למי שמזין אותו, בכל המובנים", מסבירה המטפלת הזוגית ליאורה גרינהאוס. "הקשר הזה יהיה המודל הראשון לאהבה, הבסיס לתחושת הביטחון הקיומי שלנו ולאופן ההתנהלות שלנו בקשרים משמעותיים ובאינטימיות בעתיד. אנחנו נולדים עם צרכים אוניברסליים ‑ צורך בקשר ובהתחברות, צורך לחוש ביטחון, צורך בנראות, צורך לחוש משפיעים על סביבתנו. כמו שהילד צריך להרגיש 'מורגש' על ידי הוריו, לחוש שהוא עמוק בליבם, כך גם בבגרותנו, בהגיענו לשלב בניית הזוגיות: אנחנו באים לזוגיות עם צרכים דומים, בייחוד אם חווינו בבית הילדות שלנו חסך. הנפש שלנו רוצה לפגוש את האחר ולראות את עיניו מרוצות ממי שאנחנו עבורו".

     

     

    גיל 0 עד שנה וחצי התינוק זקוק להרגשה שמטפלים בו בעקביות, שרגישים לצרכיו, שנהנים מקיומו בעולם. כך נוצר האמון הבסיסי, שיאפשר לתינוק להגיע לזוגיות כבוגר בעל יכולת אמון טובה יותר, יכולת טובה לשיתוף פעולה ולהסתגלות, ויסות רגשי וגמישות. לעומת זאת, דפוס של הימנעות ביחסים זוגיים יושב על חוויות ילדות עם הורה שלא היה עקבי בטיפולו בילד, שלא גילה בו עניין, שיצר אצל הילד חוויית דחייה וחסר. ההימנעות של התינוק מההורה היא הגנה מחוויית החרדה בשל חוסר העניין בו, הסוואת כמיהתו לקשר. "יש הורים לתינוקות שישדרו חום בנוכחות ילדם, אך לעיתים קרובות ישדרו גם תסכול", אומרת גרינהאוס, מחברת הספר "מסע זוגי מרומנטיקה לאינטימיות". "הילד יתבלבל: מתי יהיה ההורה זמין ומעניק חום ומתי כעוס ופחות זמין? הנטייה להיצמדות נהיית מנגנון הגנה מפני נטישה. הוא עסוק בלמשוך את תשומת הלב בכל דרך אפשרית. תחושות סיפוק מתחלפות בחשש להיעזב".

     

    בזוגיות: "בני זוג כאלה יביאו לזוגיות חוסר ביטחון, תלותיות, חרדה, חשדנות, אמוציונליות וקושי בוויסות רגשי. הם אלה שיתהו אם הם בכלל ראויים לאהבה. במשיכה הזוגית נוטים הנצמדים והנמנעים להתחבר. הנמנעים זקוקים לקשר למרות שלימדו את עצמם לא להזדקק כדי לא לחוות דחייה וחרדה. לכן בצורה לא מודעת הם בוחרים בן זוג שזקוק מאוד לקשר. צורך הנצמד בקשר מספק את הצורך המוכחש של הנמנע. יש פה אתגר גדול של צמיחה: הנמנע מקבל הזדמנות ללמוד, להיות נוכח בעקביות בקשר בלי לפחד להידחות. אתגר הצמיחה של הנצמד הוא לאפשר לבן זוגו את המרחב שלו בלי לפחד מנטישה".

     

    תתפלאו, אבל האהבה מנצחת. "הזוגיות היא זו שנותנת צ'אנס לכל אחד מבני הזוג לצמוח מעבר לחליפות ההישרדות המקובעות, שכל אחד בנה בילדותו כדי לא לחוש תסכול וכאב, וזה יקרה כשבזוגיות ייבנה ביטחון. תחשבו שאתם חיים בזוגיות עם 'מאמן כושר' שעוזר לכם להפעיל שרירים מנוונים שנסגרו בחליפת ההישרדות. יכולת ביטוי האינטימיות תגדל ואתם תצמחו מעבר לאזורי הנוחות שלכם בזכות מי שאיתו בחרתם לחיות".

     

     

    גיל שנה־שנתיים "ההורה צריך לאפשר את החקירה ולספק גבולות מגינים. הזמינות הפיזית של ההורה והסבלנות שהוא מגלה להתעקשויותיו של הילד ימשיכו לפתח בילד ביטחון", אומרת גרינהאוס. "אם ההורה יגן באופן מוגזם על הילד שירצה לחקור את הסביבה, הוא יעודד את ההיצמדות של הילד אליו. יש הורים שידרבנו את הילד לעצמאות גדולה מדי. במקרה כזה הילד עלול להמשיך ולשמור מרחק, להתבודד ולהסתדר בכוחות עצמו".

     

    בזוגיות: "בן זוג שלמד לשמור מרחק ולהתבודד יזדקק להרבה מרחב בזוגיות. כשזוגתו תרצה קרבה, הוא לרוב יכעס וירגיש חנק. זה שלמד להיצמד יעשה הכל להבטיח את קרבת השני. חוויית הרודף תהיה: 'אני כל הזמן צריכה לרדוף אחרי תשומת הלב שלך כדי שתתייחס אליי', והנרדף יבקש לומר: 'את יושבת לי על הצוואר. תלמדי להסתדר קצת בלעדיי'. אתגר הצמיחה של המתבודד בקשר הזוגי הוא להיות מסוגל לשאת קרבה ולשתף ברגשות, ואתגר הצמיחה של הרודף הוא לאזן בין קרבה ומרחק בלי לחוות מופרדות ומרחק כנטישה".

     

     

    גיל 3־4 הילד ינסה זהויות שונות במשחק. הכלת הזהויות המשתנות מעודדת את ניצני העצמיות והאסרטיביות. כשההורה שיפוטי ומעניש בעקבות משחקי זהויות, הנוקשות והשליטה שלו יופנמו אצל הילד; ואם הוא אינו מגיב למשחקים האלה, יכולה להתגבש בבגרות אישיות הססנית שאינה די מגובשת, שאינה חשה את עמוד השדרה של עצמה.

     

    בזוגיות: האישיות ההססנית תימשך לאישיות דומיננטית, שתלטנית, נוקשה וביקורתית. הדיאלוג הזוגי ביניהם ייראה כך: "הכל צריך להתנהל לפי מה שאת רוצה. את לא רואה אותי ממטר", והתשובה: "אתה בכלל לא יודע מה אתה רוצה".

     

     

    גיל 4־7 "הילד כבר יזדקק התפתחותית לחוש מסוגל יותר ויותר לעשות דברים ולהשפיע", אומרת גרינהאוס. "חווית המסוגלות תקבע את האופן שבו יעריך הילד את עצמו. הוא מתחיל לכתוב, גוזר, רוכב על אופניים וזקוק להכרה במאמציו ולעידוד על הישגיו. ההורות הרצויה היא מפרגנת, מבינה, משבחת על הניסיון ולא רק התוצאה. יש הורים שדורשים מהילד מצוינות ומפגינים אכזבה כשאינו מצליח. ילד כזה יגדל להיות תחרותי. אחרים יעבירו מסר שהתחרותיות מיותרת".

     

    בזוגיות: "גם במקרה הזה, הפשרן והתחרותי נוטים להתחבר בבגרות, והדיאלוג ביניהם הוא בסגנון 'את בחיים לא תגיעי לשום מקום עם התבוסנות שלך ועם הוויתור לעצמך', ובתשובה לכך: 'אתה אף פעם לא מרוצה, חייב להצליח בלי פשרות. רק ההצלחה מעניינת אותך'. האתגר של הפשרן הוא ללמוד להעז ולתפוס מקום, להתנסות ולהאמין בעצמו, ואתגרו של התחרותי הוא להפסיק לחיות במרדף מתמיד אחר להצלחה, במאבק על שליטה, ועל הדרך גם להעריך את האחר". •

     

    shirgos@gmail.com

     


    פרסום ראשון: 28.03.19 , 18:58