"דוגמניות אוכלות קרח בשביל תחושת הלעיסה"

הולי סמייל הייתה הילדה ההיא שיושבת בקצה הכיתה, ליד הקיר, כדי שתוכל להיטמע בתוכו. גיקית, אאוטסיידרית, תלמידה טובה שאוהבת ספרות, מרכיבה משקפיים, הרבה כוונות טובות. אבל מהר מאוד היא הפכה לשק חבטות. “במשך שנים הילדים בכיתה התעללו בי. קראו לי בשמות גנאי, השליכו עליי חפצים, חיפשו סיבות לריב ולהשפיל אותי. אף אחד לא רצה לשבת לידי בקפיטריה בארוחת הצהריים. הפכתי מנערה חיובית וסקרנית לנערה ביישנית, אטומה, מסתגרת. לא סיפרתי להוריי כדי שלא יאשימו אותי, שלא יעשו את המצב גרוע יותר", היא מספרת ושרידי הכאב עדיין ניכרים בקולה. גם היום, בגיל 38, היא חווה את הימים ההם מחדש.

היא גדלה בוולווין גארדן סיטי, עיר קטנטנה ליד לונדון. היא הפכה לנערה הכי עצובה באנגליה והחלה לפתח בעיות בריאות. בגיל 15 הלכה עם החברה היחידה שהייתה לה ליריד אופנה בקניון מקומי. החברה חלמה להיות דוגמנית. סמייל השתרכה אחריה כמו גבעול קמל. ארבעה סוכני דוגמנות הבחינו בה ביריד והציעו לה חוזי דוגמנות. “חשבתי שזו בדיחה, שהנערים בשכבה תיכננו ללעוג לי שוב ועשו זאת בדרך יצירתית".

שוחטים אותך בפנייך

אבל הבדיחה הייתה על חשבונם של חבריה. סמייל הפכה לדוגמנית בן־לילה. “צילומים, קטלוגים, שערים. הופעתי על השערים של 'הגרדיאן' ו'פייס מגזין', הייתי באודישנים לפרסומת של קלווין קליין. מצאתי את עצמי נדהמת אל מול העולם החדש, המסקרן, הבלתי מושג שנפתח בפניי. אבל בגיל 15 את נערה בלי ביטחון. את נכנסת לחדר של קאסטינג, יושבים מולך מעצבים ומלהקים ושוחטים אותך בפנייך. הכל נדבק אליי. את חוזרת הביתה, מביטה במראה ואומרת לעצמך 'אוי, אני מכוערת'. אמא שלי קלטה שזה עולם למבוגרים והגבילה את העבודה שלי לסופי שבוע בלבד. ההורים שלי באו לכל עבודה שלי ובסיום העבודה היינו חוזרים הביתה. לא הלכתי למסיבות של סצנת האופנה. נשארתי גיקית – הייתי מכינה שיעורי בית בזמן שהיו מורחים עליי מייק־אפ לפני הצילומים".

ואז הכל השתנה והפכת לנערה הכי מקובלת בחברה?

“לא, הסיפור שלי הוא לא עוד סיפור מהניינטיז על נערה מכוערת שעשתה תספורת חדשה וכולם התחילו לאהוב אותה. חשבתי שזה מה שיקרה לי, אבל ההפך קרה. מצאתי את עצמי בעולם שעד לפני רגע הערצתי. עולם זוהר וקסום מבחוץ, שככל שאת מתבוננת בו פנימה את מבינה שהוא אשליה. לא התאמתי לעולם האופנה, כי הייתי גיקית. בבית הספר התחלתי לקבל תשומת לב, אבל לא רציתי אותה".

את עלילת חייה טוותה סמייל בסדרת הספרים "סופר־גיקית", גם כדי להגיד את האמת שלה על התחום המתעתע. הרייט מארנס, גיבורת הסדרה, היא הדמות שנבראה על פי עלילות חייה של סמייל – גיקית בת 15 שהופכת בן־לילה לדוגמנית, מועדת על המסלול ומתנהלת בקלמזיות של מסרגה בחנות מחטים. בדרך היא צריכה להיזהר שלא להביך את עצמה לצד ניק, הדוגמן ההורס שלצידה. אבל כמו במציאות, גם בספר סמייל לא מתארת את עולם האופנה כעולם זוהר ומתוק, אלא מנפצת את האשליות ונכנסת לקרביים של הדוגמניות המורעבות שאוכלות ציפורניים וקרח, בשביל תחושת הלעיסה, ואז קורסות על המסלול. “היו סביבי נערות שממש הרעיבו את עצמן, בזמן שאכלתי פיש אנד צ'יפס. זה היה קשה. אולי בגלל זה לא הצלחתי בדוגמנות", היא צוחקת. “רציתי לייצר איזון בספר, שצעירות לא יקראו אותו ויחשבו שהכל גלאם. עולם האופנה הוא יצירתי, מלא הערכה וחוכמה, אבל הוא עולם מתיש שיכול להיות מסוכן. אני לא אוהבת את סיפורי הכוכב נולד, לכן הרייט היא נערה שמכירה את עצמה היטב ודעות של אחרים לא משנות לה מאוד. הטרנספורמציה שהיא עוברת היא האמון בעצמה, לא האישור החיצוני של אחרים. היא לא סינדרלה. זה למעשה היה סוג של מסר שאני מנסה להעביר בספרים שלי – אני אומרת לצעירות שחולמות להיות דוגמניות 'לכו על זה, תגשימו את עצמכן, אבל בזהירות'”.

אחרי קריירה ממושכת כנערה דחויה בתיכון, סמייל נרשמה ללימודי תואר ראשון באמנויות באוניברסיטת בריסטול, אליו היא הוסיפה תואר שני בספרות אנגלית, עם התמחות בשייקספיר. אחרי שלמדה על גדול הסופרים האנגלים, החליטה לכתוב בעצמה. “זה בא ממקום קתרטי. רציתי למצוא הומור וקלילות בחוויה כואבת שהייתה מנת חלקי. אני כותבת מגיל 4, אבל כשכתבתי את הספר הראשון בסדרה הרגשתי כאב אמיתי, כי כתבתי משהו שחשוב לי, שנגע בי. הייתי צריכה לחיות את שנות הילדות מחדש. כשכתבתי סצנות מסוימות בכיתי. באותה נשימה, לא רציתי שהספר יהיה קודר ואפל: ביקשתי להראות לצעירים שאפשר למצוא טוב גם בחוויות השליליות בחיים".

סמייל בתקופת הדוגמנות שלה

והיא ביצעה את המשימה בהצלחה. “מגיקית לשיקית" (שיצא לאור בהוצאת כנרת זמורה ביתן) הוא ספר מצחיק, שנון, צעיר, בועט. הוא כתוב בשפה ספרותית צעירה אך לא מתנשאת. אולי זו הסיבה שהספר הראשון בסדרה, שיצא לאור ב־2013, הפך לחביב המבקרים, התמקם בראש רשימת רבי המכר של בני הנוער בבריטניה וזכה בפרס "ספר השנה" של רשת ווטרסטונס (הסטימצקי של בריטניה), בקטגוריית ספר לצעירים. הוא סלל את הדרך לחמישה ספרים מצליחים נוספים באותה סדרה. איך הגיבו חבריה המקוריים של סמייל לכיתה לאור הצלחת הענק שלה, שנבנתה על שיירי ההתעללויות שהם העניקו לה? “בספר יש סצנה של חרם על הרייט, הגיבורה, שהיא תעתיק מדויק של סצנת חרם שאירעה לי, כשמישהו שאל מי שונא את הולי וכל הכיתה הרימה יד. אחרי שהספר יצא אחת מחברותיי לכיתה התקשרה אליי. היא זיהתה את הסצנה ונזכרה שהרימה יד. היא בכתה. 'לא חשבתי שהאירוע ההוא השפיע עלייך כך, אני מצטערת. לא שנאתי אותך, פשוט לא רציתי להיות היחידה שלא הרימה יד', היא אמרה לי. זה היה שיעור חשוב עבורי: לא כולם רשעים, היו כאלה שפעלו מתוך לחץ חברתי. היום אנחנו חברות. בסופו של דבר את גם מבינה ששנאה של אחרים אלייך היא לא בהכרח תוצר של האופי שלך – לפעמים זה אומר עליהם הרבה יותר מאשר זה אומר עלייך".

איך הורייך הגיבו כשקראו את הספר?

“סיפרתי לאמא שלי מקץ כמה שנים, אז היא ידעה על הכל וכאבה. אבל אבא שלי לא ידע על העבר שלי כנערה דחויה, עד שקרא את הספר הראשון. הוא שאל את אמא שלי אם מדובר בספר מומצא, והיא אמרה לו שיש יסודות אוטוביוגרפיים חזקים. הוא כעס וחש אשמה רבה. היה לו קשה".

אני קלישאה של סופרת

היא מתגוררת בברייטון, עיר בוהמיינית ומקום מושבם של אמנים וסופרים רבים, “בדירה המשקיפה לים. אני קלישאה של סופרת”, היא צוחקת. בחודש שעבר השיקה סדרת ספרים חדשה, “הפי גירל לאקי", על יחסים בין שלוש אחיות. מאז צאת ספריה הפכה סמייל לדוברת של הדור הצעיר. היא מוזמנת להרצות בבתי ספר ברחבי בריטניה ונהנית ממעמד של גיבורה תרבותית בדור הבריונות ברשתות החברתיות. “כשהייתי נערה והתעללו בי ברחתי הביתה והיה לי מקום מוגן. לנערים של היום, שנמצאים ברשתות החברתיות, אין מקום מוגן: הם כל הזמן ברשת. הורים צריכים להעניק להם תמיכה באמצעים נוספים ולא להיות כל היום רק ברשתות החברתיות".

המונח גיק השתנה מאוד מאז שאת היית נערה גיקית.

“מאוד. כשהייתי ילדה להיות גיק היה דבר שלילי לחלוטין. היום גיקים שולטים בעולם והם חלק מהתרבות, עם סדרות כמו 'המפץ הגדול'. אנשים גם גילו שכל אותם גיקים לא מקובלים בחברה התבגרו והפכו למבוגרים מצליחים".

והיא הדוגמא הניצחת לכך. ספריה תורגמו ויצאו לאור בעשרות מדינות. הולנד, איטליה, ספרד, גיאורגיה – רשימה חלקית בלבד. “ההצלחה שינתה את חיי מבחינה כלכלית – אני לא צריכה לעבוד בשום דבר אחר, רק בכתיבה", היא אומרת.

היא לא נשואה ועדיין לא הפכה לאמא. “אני לא יודעת אם זה יקרה או לא. הספרים הם ילדיי ואני אוהבת את הדמויות בהם כאילו היו ילדים. סדרת הספרים החדשה שלי נולדה גם בגלל שהייתי צריכה לשחרר את הרייט שתלך לדרכה. אבל אני בטוחה שאמשיך לכתוב לנצח, אם רק ייתנו לי".

הספר הולי סמייל