כשהגיטרה שלי מייבבת בעדינות

אלון, חבר (שהוא גם) צלם מוכשר, צילם אותי במצלמה הדיגיטלית המקצועית שלו ב־2009 בחתונה הבלתי נשכחת של יונתן ומיכל. שערי שהתבדר ברוח עוד לא חשף מפרצים משמעותיים בפדחת.

זו הייתה שנה של רכבת הרים רגשית, כמו שכל הורה טרי כנראה מכיר. החרדה של "איך אני אתארגן על החיים שלי כאב", התחלפה בהשלמה כואבת ומוגזמת של "הנה נגמרו לי החיים".

בתגובה מיידית למצב הכרוני והבלתי הפיך נסענו לניו־יורק, הרי זאת ההזדמנות האחרונה שלנו לבלות.

כשיש לך עיר בחו"ל שאתה חוזר אליה – יש גם טקסים שחובה לחזור עליהם. לפני הביקור במחזמר בברודווי ("ספאמלוט") נכנסנו לחנות הדיסקים של וירג'ין בטיימס סקוור. אנחנו ב־2009, אז דיסקים כבר לא מעניינים אותנו, ומשום כך מצאתי את עצמי בעמדת המשחקים, מתנסה ב"גיטר הירו".

המחזמר היה מצחיק עד דמעות, אבל זאת לא הסיבה שלא הפסקתי לחייך – הייתי מאושר כי מצאתי את ייעודי בעולם: לשחק בלי הפסקה בגיטרה חשמלית מפלסטיק, משלה את עצמי שאני אליל רוק. ולכן, פעולת הקינון הראשונה שעשיתי כאבא לעתיד, הייתה לקנות לעצמי פלטפורמת משחקים (wii) עם ערכת גיטר הירו 3. כמובן שלמערכת החדשנית נדרש מקום של כבוד בסלון־מטבח, חלל שהורגל באירוח ערבי פוקר סוערים ותכף יתמלא בלול, אוניברסיטה וסטריליזטור.

אחרי חודש של הופעות רוק סוערות בדירה שרחוקה מספר פסיעות מהיכל התרבות בתל־אביב, הגיע הזמן לשדרג את המשחק עם ערכת "רוק בנד". כך מצאתי את עצמי סוחב במעלה רחוב דיזנגוף מערכת תופים וגיטרה נוספת.

יום ההולדת שלי חל כחודשיים לפני הלידה הצפויה, והוא הביא איתו תובנה יותר פורצת דרך מקודמותיה: בעצם, תמיד רציתי להיות גיטריסט.שוב עליתי את הבלוק מהדיזנגוף סנטר הביתה – עם חבילה פחות מסובכת – גיטרה קלאסית חדשה.

עד שהבכור נולד קרו עוד כמה דברים: למדתי לנגן שישה שירים עם חמישה אקורדים; הלכתי לראשונה בחיי לבלומפילד וראיתי את הפועל מנצחים בדרבי; ראש ממשלה אחד (אולמרט) התפטר לאחר שהואשם בשחיתות, וראש ממשלה אחר (ביבי) חזר לתפקיד אחרי הפסקה של עשר שנים; ומסי הוביל את ברצלונה לניצחון על יונייטד בגמר האלופות.

את ה־SMS על הלידה שלחתי לכל מכריי ממכשיר הנוקיה שלי. באותה הזדמנות למדתי איך אפשר לשלוח אותה הודעה למספר אנשים בו־זמנית. אין כמו לחפש שמות בעזרת לחצני ספרות – טוב שלא התפתיתי לקנות אייפון בחו"ל.

הדבר הראשון שעשיתי כשהבכור נולד (חוץ מלהרכיב אוניברסיטה, לול וסטריליזטור), זה לפתוח לו חשבון ג'ימייל. שלא יתפסו לו את שם המשתמש. הצעד הבא היה להזמין את החופשה הבאה בברצלונה. אחרי הכל, אנחנו זוג צעיר עם תינוק בעל מזג נוח. החיים חייבים להימשך. מיד לאחר מכן התקבלה ההזמנה לחתונה של יונתן ביוון, החופשה השלישית באותה השנה. לא התכוונו לסרב.

אף אחד מהסיפורים האלה לא עלה לפייסבוק שלי. כי לא ידעתי מה עושים איתו. ידעתי רק שהתמונה שאלון צילם תשמש כפרופיל שלי.

ומה קרה מאז?

ארבע שנים של קיפאון בחופשות משפחתיות (לא שווה את המאמץ בגילים האלה).

לניו־יורק עוד לא חזרתי. גם לא לבלומפילד.

לילה אחד ב־2010 התינוק התעורר בבכי באמצע ערב פוקר. זו הפעם האחרונה ששיחקו פוקר אצלי בבית.

השיווק של "גיטר הירו" הפסיק ב־2011.

על הלידה של הקטן ב־2012 כבר בישרנו בפייסבוק. בפוסט שעלה מאייפון. באותה שנה עזבנו את מרכז העיר לפרבר עתיר חנייה. בדירה החדשה יש מספיק מקום ל־wii לצבור אבק. גם הגיטרה קבורה מאז בקופסתה. התופים לא החזיקו מעמד לאחר שהושחתו בידי זאטוטים.

את תמונת הפרופיל מיוון החלפתי בסוף 2015 אחרי שצברה לייק אחד. ב־2016 קניתי את הכובע הראשון כדי לחפות על השיער המידלדל. לא נפרדתי ממנו מאז. ומ־2017 התווסף גם זקן.

והיום, הזקן והכובע מחליפים את מה שנתנה לי גיטרה מפלסטיק לפני עשר שנים.