השאגה האחרונה
ב–20 השנים האחרונות פחת מספרם של האריות ב–43 אחוז. הסיבות: ציד מסורתי, של שבטים מקומיים, ו"ציד כלובים" ‑ של תיירים המשלמים עשרות אלפי דולרים כדי לירות להנאתם ב"אריות דמים", בתוך שטח קטן ומגודר. צלם הטבע עטור הפרסים רועי גליץ יצא לשמורת הסרנגטי בטנזניה, כדי לתעד מקרוב את מלך האריות ולהקתו, שלפי תחזיות קודרות ‑ עלולים להיעלם בעוד כמה עשרות שנים מהסוואנות באפריקה. כתבה שביעית בסדרה העוקבת אחר חיות בסכנת הכחדה
את האריות רובנו פוגשים לראשונה בספארי ברמת־גן. שם, דרך חלונות המכונית המוגפים היטב, כשהם מגודרים יחד בשטח קטן וצפוף ‑ החתולים הגדולים האלה נראים בעיקר עייפים ומשועממים. האריות של אפריקה, לעומת זאת, שונים לחלוטין. פראיים ומלאי חיים, הם נודדים ברחבי הטריטוריה של להקתם, בעוד הלביאות תרות אחר טרף ראוי להשביע את כל החבורה.
לא פשוט לצלם אריות. מקרי טריפה של בני אדם על ידי אריות הם אמנם נדירים מאוד ומתרחשים בעיקר כשהאריות מבוגרים וחלשים מכדי לצוד חיות אחרות, או נמצאים על סף גוויעה ברעב ‑ ובכל זאת, צריך לחצות מחסום פסיכולוגי מסוים כדי לחנות עם הג'יפ במרחק של כשני מטרים מהאריות והלביאות, ולכוון לעברם את העדשה בחלון פתוח לרווחה. אבל כשעושים זאת, אחרי שנותנים ללהקה להתרגל אט־אט לנוכחותך כמובן ‑ אי־אפשר שלא להתרשם מהעוצמה האדירה שמפגינות החיות היפות האלו, מהשאגות האדירות ועד המבטים העמוקים והנבונים. ואי־אפשר שלא להתאהב.
האריות ‑ החתולים השניים בגודלם בעולם, אחרי הטיגריס הבנגלי ‑ חיים בלהקה. ההרכב כולל זכר אחד שולט, נקבות רבות, ולצידן אחיו או צאצאיו של המנהיג. חלוקת התפקידים בלהקה ברורה, הנקבות הן אלו שיוצאות לציד, וכמובן ממליטות ומיניקות. הזכר? תפקידו לשמור על כולם, להדוף את המתחרים ולעיתים נדירות, כשמדובר בחיה גדולה וחזקה במיוחד, כמו באפלו, פיל או ג’ירפה ‑ גם להשתתף בציד.
הנקבות חולקות ביניהן את מטלות גידול הצאצאים בלהקה ואפילו מיניקות יחד את הגורים. כמו בחמולות האנושיות של פעם, הן מטפלות, שומרות ומשחקות איתם בצוותא במסתור. מרגש לראות כמה סבלנות הן מגלות לגורים הנמרצים, בעלי כמויות האנרגיה הבלתי נדלות. אבל כמו כל הגורים בטבע, גם גורי האריות הם פגיעים וחלשים. במהלך הצילומים של אחת הלהקות בטנזניה, הצטערתי לגלות שצבוע הצליח להרוג כמה מהם באחד הלילות, כשהאמהות יצאו לציד.
סכנה נוספת נשקפת לגורים מחילופי מנהיגות בלהקה. אם זכר אלפא צעיר מצליח להדיח את קודמו - הוא יהרוג מיד את כל הגורים בלהקה, כדי שהנקבות ימליטו מעתה את צאצאיו שלו. זה נשמע אכזרי אולי, אבל אי־אפשר לשפוט את הטבע בעיניים אנושיות. תפקידו של הזכר הוא להעביר את הגנים שלו לדורות הבאים ולא לגדל את צאצאי קודמו.
יש להקות שחיות בסוואנות, סביב מאגרי המים, יש כאלו שאוהבות לשבת על סלעי קופי ענקיים, עשויים בזלת, שהתפרסמו בסרט "מלך האריות", ולהשקיף משם על הנוף עד לבּוא הטרף. יש גם כאלו שמעדיפות בכלל לנוח על עצי שיטה, שעליהם הן מטפסות. לכל להקה הטריטוריה שלה, שעליה היא מגינה כמובן בקנאות מפני פולשים. את הגבולות מסמנים באמצעות הטלת שתן, המכיל פרומונים, על העצים.
להקת האריות צדה בדרך כלל בחסות החשכה, בזכות ראייה הלילה המרשימה שלהן. הלביאות מסתתרות בעשב הגבוה, ממתינות עד שהטרף מתקרב, וכשמגיע הרגע המכריע - כולן יוצאות מהמסתור ומסתערות עליו יחדיו. בטנזניה, מדובר בדרך כלל בזברה או בגנוּ. אחר כך כל הלהקה סועדת, בהתאם להיררכיה ‑ כשהאריה השליט נהנה ראשון מהציד הטרי.
כמו הרבה חיות בר ‑ גם האריות נמצאים כיום בסכנת הכחדה. לפני כמאה שנים חיו ברחבי העולם כ־200 אלף אריות. כיום, ההערכות נעות סביב 23,000 אלף פרטים בלבד. בשנת 1996 אמנם הוגדר הסטטוס שלהם כ״פגיעים״ (Vulnerable) ברשימת השימור של האו״ם (IUCN) ‑ ועדיין, ב־21 השנים האחרונות פחת מספרם ב־43 אחוז.
הסיבה העיקרית למצבם העגום של האריות, היא צמצום שטחי המחיה הטבעיים שלהם. בעוד האוכלוסייה באפריקה צומחת בקצב מהיר ‑ נאלצים האריות להסתפק כיום ב־17 אחוז בלבד משטח האדמות עליהם נעו בעבר. במקביל, מתמעט גם מספרן של חיות בר כמו זברה וגנו, המשמשות להם כטרף הטבעי, והם נאלצים לעיתים לתקוף בקר ועיזים למחייתם. בתגובה לפגיעה בעדריהם, צדים אותם המקומיים, המתקשים גם כך להתקיים.
בשנים האחרונות מבינים הארגונים להגנת חיות הבר בעולם, שכדי להיאבק בהיכחדות האריות, עליהם להתמקד בהסברה בקרב השבטים המקומיים ובתגמול הולם לתפקידי שמירה והגנה על האריות, שיספק להם תמריץ להפסיק את הציד המסורתי.
איום נוסף לאוכלוסיית האריות הוא הסחר הבלתי חוקי באבריהם, המבוקשים בתעשיית התרופות המסורתית באסיה (שם נוהגים גם להשתמש בקרני קרנפים וחטי פילים).
אבל התופעה המקוממת ביותר אולי היא ציד האריות בכלובים, המכונה ציד “ספורטיבי”, על ידי תיירים אירופאים ואמריקאים עשירים, שהונצחה גם בסרט דוקומנטרי מדובר מ־2015 בשם “אריות דם”. אלה "מזמינים" מראש את האריה המבוקש מחוות גידול מיוחדות (בעלי רעמה גדולה הם המבוקשים ביותר), ותמורת כמה עשרות אלפי דולרים (כ־50 אלף דולר בממוצע), מוזמנים לצוד את האריות המגודרים בשטח קטן. אחר כך הם מקבלים את עורו וראשו של האריה ומנציחים את עצמם בתמונת ניצחון ברברית, לצד החיה האצילית שקיפחה את חייה למטרות התפארות ואגו.
לפנייה לכתב/ת 
