הכותרת של אילה חסון בפתיחת "שישי" נשמעה כמו פצצה של ממש: "מהו הסוד שאותו הסתיר לכאורה ראש הממשלה מהצמרת הביטחונית בישראל בקשר למכירת הצוללות הגרמניות למצרים?". זאת שאלה קריטית: מכל ההסתעפויות בפרשת הצוללות, זה הלכלוך שנתניהו לא מצליח לנער: איזה "סוד" גרם לו לאשר לגרמנים למכור צוללות מתקדמות למצרים, מאחורי הגב של שר הביטחון, הרמטכ"ל ועוד? אם חסון תספק תשובה, הרי שיש כאן טוויסט מטלטל בעלילה.

אלא שהיא לא הגיעה. הכתבה כלל לא עסקה בתוכנו של ה"סוד" (צוטט רק "גורם ביטחוני", שאמר כי "הסוד טמון בפיצוי לישראל", מה שזה לא אומר). אוקיי, אז על מה כן הכתבה? טענה דרמטית אחרת: משרד הביטחון היה בקיא כל העת בפרטי מכירת הצוללות הגרמניות למצרים. בשלב זה, המשמעות עבור הצופה הממוצע פשוטה ומדהימה: נתניהו לא הסתיר דבר מאף אחד.

רגע, אבל מה עם העובדה שהוא עצמו אמר אחרת? לא ברור. גם לא מהכתבה. לא הוקרן, למשל, קטע שבו נתניהו מאשר בקולו את הדברים: פעם בסרטון ולאחר מכן בחדשות 12. מה שכן רואים אלו מכתבים של אלוף (במיל') עמוס גלעד, לצד מכתב מהשגריר לשעבר בגרמניה ודיון אצל שר הביטחון דאז, משה (בוגי) יעלון, מהם עולה כי המערכת מודעת למכירת צוללות גרמניות למצרים.

גם אם זה כביכול מעניין, הכתבה יוצרת סמטוחה שלמה בין עסקאות שונות, משטרים מצריים שונים, סוגי הצוללות (מתקדמות? לא מתקדמות?) ועוד. לדוגמה: אם כולם ידעו הכל וכל הזמן, מדוע יעלון ביקש מנשיא המדינה לפזר את הערפל בפגישה עם הקנצלרית מרקל? וכיצד זה שגלעד כותב על המו"מ ל"פיצוי" מהגרמנים, כשהדבר סותר את זה שאישור המכירה הוסתר ממנו ומאחרים?

כמו כן, איך כתבה שמצטטת שני גורמים בולטים כמו גלעד ויעלון לא כוללת תגובה שלהם? לנתניהו לא צריך לדאוג: לקראת סיום המהדורה נמסרה תגובה מטעמו, שקבעה כי "השקר נחשף". חסון הייתה צריכה לשאול: אז לאיזה נתניהו מאמינים - זה שהודה במידור או זה שפתאום טוען ש"יעלון עודכן כל הזמן במגעים"? למחרת, ב"המטה המרכזי", חסון הבהירה כי כלל לא טענה שנתניהו לא מידר את הצמרת הביטחונית, אבל "בדיעבד היה צריך לומר את המובן מאליו". אם ככה, אז מה בעצם הסיפור? שיעלון לא התפטר מיד? מה זה נוגע למידור עצמו? ושוב: מדוע לא הובאה תגובתו?

במקרה של חסון, זו לא הפעם הראשונה שהכתבה היא זו שמעוררת תמיהה מטרידה ולא הממצאים. לא פלא שרביב דרוקר, קולגה לערוץ וחושף פרשת הצוללות, טרח לפרסם שני ציוצים שלמעשה משכו את השטיח מתחת לכתבה. אולם עכשיו זה כבר לא משנה. הספק נזרע. הכאוס בעיצומו. הבוץ מושלך לכל עבר. גם בסוף השבוע מפלגת "הכל מטומטם ומייאש" טיפסה בסקרים.

בקטנה

למי שמעדיף את השחיתות השלטונית שלו באנגלית ואלפי קילומטרים מכאן, "פרשת ווטרגייט" בערוץ ההיסטוריה (זמין לצפייה בהוט וב־ yes) מטפלת היטב בסיפור שטילטל את ארה"ב בשנות ה־70. הסדרה מורכבת מראיונות עם כמה מגיבורי הפרשה, לצד שחזורים מדויקים (וכצפוי גם קצת ביזאריים) של השיחות המפלילות שניהל הנשיא ניקסון עם שותפיו, כפי שהוקלטו מתוך הבית הלבן. הכל שם: השנאה לאליטות ולתקשורת, תחושת הנרדפות, המקורבים שהתהפכו, ועוד. כך שבסוף גם צופים ממדינה כלשהי במזרח התיכון לא ירגישו כל כך רחוק מהבית.