נס ז'לגיריס

אפריל 2018. ז'לגיריס מגיעה לאולם השלום והאחווה בפיראוס למשחק הראשון בסדרת רבע הגמר נגד אולימפיאקוס.

מקום שלישי נגד מקום שישי, שאראס מול ספרופולוס. היוונים לא מצליחים לברוח, ונגליס מנצאריס מאולימפיאקוס זורק איירבול משלוש בשנייה האחרונה, הארכה. בחמש הדקות הבאות ספרופולוס רואה את הליטאים מנצחים 6:15 בדרך ל־0:1 בסדרה. זה נגמר בפיינל־פור ירוק, מדהים וראשון אחרי 19 שנה על חשבון היוונים המאכזבים, שקרסו ברגע האמת.

מארס 2019. אותה ז'לגיריס, עם אותו שאראס, מגיעה לאותו אולם לעוד משחק שהיא חייבת לקחת כדי לשמור על סיכוי לפלייאוף. ללא ואסיליס ספאונוליס (גמר את העונה) ויאניס סטרלניקס הפצועים אולימפיאקוס עדיין מצליחה לעלות ליתרון דו־ספרתי ברבע השלישי, אבל ככה ז'לגיריס אוהבת את זה: קודם חופרת את הבור, ואז יוצאת ממנו בצורה שגורמת לכולם להתפעל ממנה. בדרך שלה. כפי שעשתה בהיכל נגד מכבי, כך היה גם מול אולימפיאקוס ביוון: ריצת 0:14 הוציאה אותה מפיגור 51:39 ל־51:53 ברבע הרביעי.

לז'לגיריס היו במשחק הזה את הגיבורים השקטים והחשובים שלה, צמד שחקני הפנים ארון ווייט וברנדון דייויס, שיחד עם ליאו וסטרמן הובילו את הסינדרלה של המפעל לניצחון חמישי רצוף ושישי בשבעת המשחקים האחרונים, ששם אותה בעמדה להשלים קאמבק מדהים ולעלות לפלייאוף. בעונה שעברה ז'לגיריס הייתה הפתעת העונה, הפעם היא יכולה להיות חתומה על מהפך העונה.

בסיס מקומי

אי שם בתחילת פברואר, גם האופטימיים ביותר התקשו לראות איך ז'לגיריס מגיעה למחזור האחרון כשיש לה סיכוי להתברג במקום השמיני. הפסד בברצלונה הוריד אותה למאזן 14:8, בזמן שבאסקוניה השמינית הייתה עם מאזן 11:11 ומכבי העשירית עם 12:10. אבל מדובר בקבוצה שלא נשברת גם ברגעים קשים של עונה או משחק. אין לה כישרון מיוחד, אבל כן יש לה מאמן מבריק ובסיס שחקנים מקומי וגאה עם קהל נאמן שאליו נגיע ממש עוד מעט. הניצחון על אולימפיאקוס היה ככל הנראה רגע השיא בעונה ההפכפכה של המועדון, שהראה בדיוק למה ז'לגיריס ראויה כל כך לעלות שוב.

דווקא משום שהייתה רחוקה מהבית ומהקהל המרגש שלה, הייתה לרגע הזה משמעות מיוחדת במינה. אחרי הניצחון הגדול בת"א, אוהדי ז'לגיריס התנפלו על הכרטיסים למשחק הבית האחרון העונה, נגד דרושפאקה, והפכו אותו לסולד־אאוט שבוע לפני הג'אמפ־בול. האולם בקובנה התמלא עד אפס מקום בפעם העשירית העונה, וממוצע האוהדים העונתי (14,737) הפך לגבוה בהיסטוריה של המפעל. גם בעונה בינונית, הקהל של ז'לגיריס מאוהב בקבוצה שלו. ויש לו סיבה טובה.

שאראס, שחתם ב־2017 על חוזה לשנתיים, לא הצליח לשמור על הגרעין המרכזי שהוביל את הקבוצה להישג הפנטסטי. הוא כלל, בין היתר, את קווין פאנגוס שחתם בברצלונה, וסילי מיציץ' הנפלא, שפורץ העונה באנאדולו אפס, ואקסל טופאן שעבר לאולימפיאקוס של בלאט. בלעדיהם ז'לגיריס אולי פחות עמוקה, אבל נהנתה מקפיצת המדרגה בצבע של דייויס, שזינק מ־9.3 נקודות ו־3.5 ריבאונדים ל־14 ו־5.5 העונה.

הפנים למדריד

ולמרות העובדה שהתקציב הוא ה־13 בגובהו ביורוליג ורק גראן קנאריה, דרושפאקה ובודוצ'נוסט מתחתיה, יש סיכוי שגם העונה היא תהיה בין שמונה הגדולות של אירופה. אמנם היא לא לגמרי תלויה בעצמה, אבל אם תפתיע במדריד את ריאל (שכבר הבטיחה את המקום השני), יש לה סיכוי לא רע. אם מילאנו תנצח את אנאדולו בחוץ שאראס יצטרך שגם באסקוניה (מול צסק"א בחוץ) ומכבי (מול פנרבחצ'ה בחוץ) ינצחו כדי לסיים שמיני. אם מילאנו תפסיד - זה לא משנה. בשני המקרים, ניצחונות צפויים בבית של פנאתינייקוס ואולימפיאקוס על בודוצ'נוסט ודרושפאקה יספיקו.

האדריכל של הישג כזה, עם כל הכבוד לדייויס, יהיה שאראס. והאמת היא שכבר לא משנה איך העונה שלו תסתיים, הוא את שלו עשה שוב.