המוזיקאי והמפיק רע מוכיח (47) הספיק כבר לעשות הרבה בחיים, אבל החוויה הבאה שלו היא ראשונית לגמרי. ביום רביעי הקרוב (3 באפריל), במסגרת "סדרת המהפכה" של האופרה הישראלית, הוא יחזור לשתף פעולה עם ברי סחרוף במופע יוצא דופן: מוכיח וסחרוף יחברו לתזמורת המהפכה ולמקהלת בת שיר מחיפה, לביצוע "סימנים של חולשה" — אלבום המופת שיצרו השניים לפני 25 שנים.

"זאת הפעם הראשונה שלוקחים חומרים שלי ועושים בהם מעשים. בדרך כלל זה משהו שאני עושה לאחרים", אומר מוכיח לקראת הקונצרט, שבו יושמע האלבום במלואו. "ברי שר ואני מנגן בתופים וגיטרה, אבל אנחנו לא שותפים לעיבודים, כך שבעצם אנחנו משתתפים בהזיה של תזמורת המהפכה, שעל פי הגדרתם הם גרופיס של האלבום עוד מילדות". מופע נוסף יתקיים בשבת, 6 באפריל, באודיטוריום חיפה.

כשיצא בשנת 1994, מיהרה הביקורת לחבק את "סימנים של חולשה", כיצירה "שהמציאה מחדש את הרוק הישראלי", הרבה בזכות העיבודים האלקטרוניים של רע מוכיח, כשהטכניקה הזאת עוד הייתה בחיתוליה. "הייתי חלק מהמהפכה של המעבר לדיגיטל", אומר מוכיח, שמגלה שהיום הוא מקשיב רק לתקליטי ויניל על פטפון.

מוכיח, שהחל את דרכו המוזיקלית כנער בן 15 מאחורי התופים ב"מסע הבחירות של מאיר אריאל" ב־1987 — הצטרף מאוחר יותר ללהקות "רעש", "בלאגן" ו"זקני צפת", והפיק אלבומים למוזיקאים כמו דנה ברגר, יובל בנאי, יהלי סובול ושלומי שבן, ועוד רבים אחרים. אבל שיתוף הפעולה הארוך והפורה ביותר היה עם ברי סחרוף - חיבור שהוליד שלושה אלבומים.

סלפי

בימים אלה הוא מתכנן איחוד עם חברי ההרכב של "רעש", לזכרו של חבר הלהקה אמיר קרטס, שנפטר בשנה שעברה ממחלת הסרטן. "אמיר היה אחד הקטליזטורים הכי חזקים של רגש שהיו לי בחיים. מותו היה מאוד טראומתי לכולנו, והחלטנו להוציא חומרים שלנו משנות ה־90, שלא הקלטנו בעבר, באלבום כפול שנשיק ב־14 באפריל", הוא אומר וההתרגשות ניכרת בקולו.

כבר למעלה מ־25 שנים שהוא חי ויוצר בניו־יורק. "זאת עיר שאני קשור אליה מילדות. גדלתי שם עד גיל חמש ואפשר לומר שהיא נכנסה לי לעצמות. למחזור הדם. משהו שם הרגיש לי בית", אומר מוכיח.

מה יש בה שאין לנו?

"ניו־יורק היא מקום שבו לא ממהרים לשפוט, ואין כניסה ביקורתית וברוטלית לחלל של אנשים אחרים. זה נותן ספייס לאנשים למצוא את עצמם מבחינה אישיותית ואמנותית, ולבן אדם כמוני זה מאוד בריא. יש אנשים שהם הרבה יותר שבטיים באופי שלהם, ובשבילם ישראל היא גן עדן. אני לא רק מכבד את זה, אני אפילו מקנא בזה קצת".

נראה שחוסר הספייס בישראל שורף לו פיוזים, כי השהיות שלו בארץ מצליחות לפעמים להגיע לעמודי הרכילות, כשהוא נזרק מהופעת האיחוד של צמד ביקיני, משתולל באוזן בר במהלך אירוע, נאלץ לפנות את עמדת המתופף בסיבוב ההופעות של ברי סחרוף אחרי שהשליך מיקרופון על עובד הפקה, או מפרסם פוסט פרובוקטיבי על אייל גולן ותרבות הערסים, שגורם להתנפלות המונית עליו.

אתה פרא אדם ממש.

"לא פרא אדם, אולי קצת אקסצנטרי. במקום התפרצויות אני מעדיף להגיד טולרנטיות נמוכה לדברים שלא מוצאים חן בעיניי".

אחד הדברים שלא מוצא חן בעיניו הוא מצב התרבות בישראל. "תחום שכולו חופש, יופי, דמיון והתעלות כלוא כבן ערובה בידיים גסות", כפי שכתב בפוסט בעקבות החלטת האקדמיה שלא להזמין את שרת התרבות מירי רגב לטקס חלוקת פרסי אופיר ב־2017.

נראה לך שאמנים צריכים להשמיע את קולם?

"אם יש לאמן משהו להגיד גם בתחומים שלא קשורים לאמנות, אני מאמין שחובתו להתבטא. זה אנטי־דמוקרטי לא להשתתף. אני מאמין שרבים מאלה שרוצים את ביבי בשלטון הם אנשים שלא מעוניינים בדמוקרטיה. הם רוצים שליט או מלך שיוריד מהם אחריות".