"איך הספורטאים הכי בריאים מתים ברגע אחד מדום לב"

צירוף המקרים כואב ובלתי נתפס. ניב דיין ומוטי פישביין, שתי דמויות מרכזיות בקהילת רוכבי האופניים בישראל, מתו בשבת בבוקר בהפרש של 48 דקות, מדום לב במהלך רכיבה. מה הסיכוי שזה יקרה לשני אנשים שמכורים לספורט ומקפידים על אורח חיים ותזונה בריאה? לחברים ולבני המשפחות ההמומים אין תשובות.

דיין, בן 54, הוא בוגר בית הספר למאמנים של וינגייט, מדריך טריאתלון מוסמך, איש ברזל, מנהל בית ספר לריצה. איש רציני שעבד במקביל גם במשרד הביטחון. גם פישביין הקדיש שעות ארוכות מדי שבוע לרכיבה ונמנה על מחלקת השיפוט של איגוד האופניים. הוא גם נחשב לצלם הרשמי של "ישראל סייקלינג אקדמי", קבוצת הרכיבה המקצוענית שמייצגת את המדינה בתחרויות באירופה, והתפרסמה בארץ בזכות השתתפותה בג'ירו ד'איטליה שנערך בישראל.

דיין התמוטט ואיבד את הכרתו שלשום, בשעה 9:19 בבוקר, במהלך רכיבה בכביש 44, סמוך לקיבוץ הראל, באזור ירושלים. "ניב היה האדם הכי רגוע, הכי שלו, הכי ספורטאי, האבא הכי מדהים שהכי שמר על אורח חיים בריא, לא שותה, לא מעשן, אוכל רק אוכל בריא. אדם חזק, ספורטאי, עבד שנים ארוכות במשרד הביטחון", מספרת רות דיין וולפנר, גרושתו של דיין. "הוא האדם האחרון שאת חושבת שיקרה לו משהו כזה. ברגע אחד הוא נפל מהאופניים וכל ניסיונות ההחייאה לא צלחו", היא אומרת כשדמעות חונקות את גרונה. "יש לנו שני ילדים, אופיר בת 22 ואסף בן 18 שמאוד קשורים אליו, הם לא יודעים את נפשם מרוב צער".

דיין וולפנר, עורכת דין מומחית בדיני משפחה, מספרת: "נשארנו משפחה מלוכדת למרות שהתגרשנו לפני 13 שנים. חגגנו יחד חגים, אנחנו ביחד בארוחות שישי. גידלנו את הילדים יחד עם בן זוגי שהיה החבר הכי טוב של ניב ועם קטיה, בת זוגו. הוא ובעלי רכבו יחד בקבוצת 'my way'. כשמאמן הקבוצה התקשר ברבע לעשר בבוקר לא ידעתי למי מהם קרה משהו, לניב או לבעלי. המאמן אמר לי שניב נפל, שהוא מרגיש לא טוב ושנגיע מיד לקפלן. בדרך עדיין חשבנו שזו הייתה תאונת אופניים, לא העלינו על דעתנו שהוא בלי הכרה, שהוא בטיפול נמרץ. כשהגענו לבית החולים שמענו את הבשורות הקשות. המאמנים חיכו בחוץ. הרופאים ניסו במשך שעתיים לבצע החייאה וצנתור. התחננתי 'תילחמו עליו, יש לו ילדים שזקוקים לו', אבל למרות שניסו הכל הם לא הצליחו".

דיין ובת זוגו, קטיה קוקוש, 31, שותפתו לבית הספר לריצה נכונה "Nova run", עמדו להינשא בקרוב. רק עכשיו החלו לחלק את ההזמנות לחתונה הקרבה. במקום זאת, ליוותה אותו אתמול קטיה בדרכו האחרונה. "בעוד חודשיים היינו אמורים להתחתן", היא מספרת בקול שבור. "כבר הזמנו את כולם, כמעט הכל היה סגור. ניב היה מאושר. וגם אני".

האסון קרה, היא מספרת, באזור בית־שמש, בעת אימון רכיבה, בעלייה לא תלולה מדי. "סיפרו לי שהם היו במהירות הכי נמוכה שיש, שהוא פשוט סטה הצידה פתאום, ראו אותו נופל מאחורי המעקה. מייד הבינו שזאת לא הייתה נפילה כתוצאה מהרכיבה וניסו לעשות לו החייאה בשטח".

את ההודעה האיומה היא קיבלה בשעת בוקר מוקדמת. "הבן שלו התקשר והודיע לי שניב בקפלן, נסעתי לשם מייד. לא תיארתי לעצמי שזה יכול להיות התקף לב. חשבתי שהוא פשוט נפל כי זה קורה. לא היה שום רמז להתקף לב, הוא מעולם לא התלונן על הבריאות, הוא עשה כל שנה בדיקות מקיפות, בגלל שהוא עובד משרד ממשלתי הם מקפידים מאוד על הבדיקות. הוא צעיר מכדי לעזוב ככה, ודווקא רגע לפני שאנחנו עומדים להקים משפחה".

בשנים האחרונות הספיקו ניב וקטיה לטייל בעולם "כאילו אין מחר, כאילו כל יום הוא היום האחרון שלנו. היינו באירופה ובמזרח. טסנו בכל הזדמנות, הטיול האחרון שלנו היה למשך חודשיים, ממש עזבנו הכול, בשבילו זה היה כמו טיול אחרי הצבא והוא כל כך נהנה".

אריאל הלר, מנהל קבוצת הטריאתלון my way, מכיר את ניב יותר מעשור. בתחילה התאמנו יחד, עד שהלר פתח את קבוצת הטריאתלון ושמע מניב שהוא עבר קורס מאמנים. ניב החל לאמן אצלו. "ניב הוא אדם שאצלו מילה היא מילה. הוא איש משרד הביטחון. אדם שקט, מיוחד, וחזק מאוד. אדם שברגע שהוא פותח את הפה כולם משתתקים ומקשיבים לו. הוא אף פעם לא מביע כעס או רגשות שליליים. אם הוא מרגיש שנעשה לו עוול הוא שומר בפנים, נשאר רגוע, לא מראה לאיש עד אחרי שהלהבות דועכות. אז הוא היה מתקשר ומלבן את העניינים. הוא אהב מאוד ליהנות מהחיים, לטייל בעולם, רק לאחרונה חזר מטיול ארוך עם זוגתו. הוא אהב את הספורט, אהב לאמן ולהתאמן והמתאמנים מאוד אהבו אותו".

מה זה עושה לך, כספורטאי, ששומע על דום לב בזמן אימון? זה מדאיג באופן אישי?

"סטטיסטית באוכלוסייה, באותה שבת, עוד 100 אנשים חטפו דום לב, המקריות לא פסחה גם על הקבוצה שלנו. אני מאמן כבר עשר שנים — רכיבה על אופניים, ריצות, איירון־מן, אולטרמן, זאת פעם ראשונה שאני נתקל במקרה כזה. נכון שזה קרה פעמיים באותו יום, אבל אני חושב שזה חריג. יכול להיות שהפעילות שלנו פוגעת במשהו בבריאות, אבל מצד שני היא תורמת לבריאות בכל כך הרבה מישורים אחרים חשובים בהרבה, ובסופו של דבר, בשיקול לטווח ארוך — עדיף להתאמן ולעסוק בספורט מאשר לא. אם מסתכלים על הסטטיסטיקה במבט מקיף — אנשים שעוסקים בספורט מאריכים חיים. נכון שפעילות ספורטיבית יכולה לעורר גם טריגרים כמו דום לב, בגלל זה חשוב במקביל לזה שמתאמנים, לעשות בדיקות תקופתיות ולהקשיב לגוף. אבל זה משהו שניב ידע לעשות. כל שנה הוא הקפיד לעשות בדיקות מקיפות כמו כולנו והתוצאות שלו היו תקינות".

"הניצחון לא מנחם אותנו"

מוטי פישביין, 45, נשוי ואב לשניים מרחובות, התמוטט ואיבד את הכרתו במפתיע במהלך רכיבה בכביש 35, סמוך לקריית־גת בשעה 08:30. פרמדיקית של מד"א הנחתה טלפונית את חבריו הרוכבים כיצד לבצע בו החייאה, במקביל הוזנקה ניידת טיפול נמרץ והוא הובל במהירות לבית החולים ברזילי במצב קריטי.

פישביין הוא שם מוכר בעולם הצילום הישראלי. הוא עבד עם מותגים מפורסמים, מקומיים ובינלאומיים. לצד אהבתו הגדולה לצילום, פישביין הקדיש שעות רבות מזמנו לתחביב הרכיבה. הוא אף שימש שופט בתחרויות והפך גם לצלם הרשמי של "סייקלינג אקדמי", קבוצת הרכיבה הישראלית המקצוענית, שמייצגת אותנו בהצלחה רבה בתחרויות בעולם. במסגרת הג'ירו ד'איטליה שנערך בישראל בשנה שעברה, הוא ליווה מקרוב כשופט את כריס פרום, הרוכב הבריטי שנחשב לטוב בעולם.

שלשום השיגה "סייקלינג אקדמי" את ניצחונה הראשון העונה באירופה, אבל השמחה על הניצחון בצרפת נמהלה בעצב כבד. "בשבילי הניצחון היום היה נחמה קטנה מאוד. זה אסון כבד עבור כולנו ולא הפסקתי לחשוב עליו במרוץ", ציין הרוכב גיא שגיב שהשתתף במרוץ בצרפת, "מוטי היה בוודאי שמח מהניצחון הזה אבל אותנו זה לא מנחם".

בקבוצת "סייקלינג" הספידו את פישביין בהודעה מרגשת: "מוטי היה אח. ממקימיה של משפחת 'סייקלינג אקדמי' והדמות שליוותה את הקבוצה מיומה הראשון. עם מצלמתו שבאמצעותה יצר כל חייו ובעיקר עם לבו וכל נשמתו. הלב הזה נדם הבוקר. כמה אופייני, בעיצומה של רכיבת השבת האהובה שלו, על אופניו, חופשי ברוח. כמו תמיד. אוהבים אותך מוטי וכואבים עם רעייתך והילדים. כמה נתגעגע. משפחת אקדמי".

"עבורי, הוא היה אח בלב ושותף לכל דרך. אם היינו לוחמים, אז הייתי אומר שהוא אח לנשק", כתב מאמן נבחרת ישראל לשעבר דרור פקאץ', "אבל אנחנו אנשי אופניים, רגש, מוזיקה ואמנות. ומוטי היה השותף הטוב ביותר שלי לכל אלו ביחד. הנשק היה הדרך שלנו. כשהתחלתי לאמן את הנבחרות הוא לקח על עצמו את צילומי רוכבי ההרים ושל נבחרת הנשים בכביש עוד לפני לקראת כל אירוע ותחרות שלנו, בכישרון רב".

עינב גטריידה, ששפט עם מוטי בתחרויות אופניים, סיפר בכאב מייד עם צאתו מהלוויה: "שנינו שופטים של איגוד האופניים בישראל. הוא בנאדם פדנט, חותר למצוינות, פרפקציוניסט ועם זאת תמיד שומר על הומור סרקסטי. אחד כזה שתמיד עשה טוב לכולם. בלתי נתפס לדבר עליו בלשון עבר. בשבת בבוקר כשקיבלנו את ההודעה בקרב השופטים, זה היה שוק. הלם מטורף. רק בשישי האחרון הוא עוד הספיק לשפוט בתחרות אופניים. מוטי היה אדם שתמיד רץ לפני כולם להתנדב, לעזור בהקמות. רק בפברואר האחרון יצא לנו לשפוט ביחד בטור בערבה. איזה איש הוא היה. מוטי היה בחור בריא, כזה שלא לוקח סיכונים מיותרים, לא מתגרה בגורל. הוא לא אף פעם לא עושה שטויות, אז איך לכל הרוחות דבר כזה קרה לו?! לא נתפס. אופניים היו התחביב שלו, הוא נהנה לרכב בשבתות. היינו אמורים לצאת ביחד בשבוע הבא לקורס שופטים באיטליה. מוטי לצערי כבר לא יהיה איתי בקורס הזה. קשה להאמין. בהלוויה שלו השתתפו מאות אנשים מכל העולמות השונים שלו: צילום, רכיבה על אופניים, שיפוט וכמובן בני המשפחה האבלים. המשפט שחזר על עצמו שוב ושוב בהלוויה היה: 'מוטי היה חבר של כולם. וזה נכון. אבל מוטי שלנו איננו עוד. אזכור אותו לנצח'".

רפאל ענבר, בן 45, מאמן קבוצת רוכבי אופניים מפתח־תקווה, התקשה לעכל אתמול את שני האסונות: "אין אחד שלא הכיר את מוטי. הוא צילם מרוצי אופניים בצורה נדירה. זה מפחיד לשמוע ששני רוכבי אופניים מתו בכבישים שונים בארץ, בהפרש של כמה דקות ומדום לב. בלתי נתפס. אפילו מפחיד. כן, זה צריך לעשות לרוכבים חשבון נפש. אולי צריך לעבור בדיקות לב רציניות יותר, אבל מי שאוהב לרכוב על אופניים לא יפסיק לרכוב. בקבוצה שלי יש 45 רוכבים בגילאי 35־50. אבל יש גם כאלה גם שרוכבים על אופניים בגיל 70. תכלס כל אחד יכול לקבל דום לב בכל מקום: ברכב, בשינה או ברכיבה על אופניים. אין לדעת מה יקרה לנו. אבל חשוב כמובן להיבדק כשעושים ספורט מכל סוג שהוא".

"תקשיבו לגוף"

זאת לא פעם ראשונה שאנחנו שומעים על מקרים של דום לב שמתרחשים דווקא בעת פעילות ספורטיבית, ובקרב אנשים צעירים, שנמצאים בכושר. פרופ' שלומי מטצקי מנהל מערך האשפוז והיחידה לטיפול נמרץ לב במרכז הרפואי "שיבא" מסביר כי דום לב הוא מצב בו הלב מפסיק לפתע לעבוד. "העבודה שמוטלת על הלב היא קשה — הוא עובד 24/7 וזקוק לדם. דום לב יכול להיגרם כתוצאה מכמה גורמים בהם התקף לב, הפרעת קצב שגורמת להפסקת פעילות הלב, כתוצאה מבעיה חשמלית ועוד. פעמים רבות דום לב נגרם מהתקף לב, שנובע מחסימה של עורק שמזרים דם לשריר הלב. חשוב מאוד שאנשים שחווים כאבים בחזה יפנו לעזרה רפואית כמה שיותר מוקדם ויתפנו לבית החולים באמצעות ניידת טיפול נמרץ ולא באופן עצמאי — כדי שניתן יהיה להצילם בעת הפינוי. עדיף לקבל מאה התרעות שווא על פני אדם אחד שלא מתריע בזמן ומקפח את חייו".

לדברי פרופ' מטצקי, בעולם הרפואה מציינים את גיל 35 כמעין קו גבול. "מתחת לגיל 35, מקרי דום הלב, בעיקר תוך כדי פעילות גופנית הם בגלל הפרעות חשמליות או בעיה ראשונית של שריר הלב. מעבר לגיל 35, ברוב המקרים מדובר בהתקף לב, כיון ששכיחות טרשת העורקים הולכת ועולה עם הגיל".

אז למעשה פעילות גופנית בגיל מבוגר היא מסוכנת לבריאות?

"פעילות גופנית מתונה היא חלק משמירה כללית על הבריאות שלנו, ובכלל זה היא גם חלק ממניעת טרשת עורקית והתפתחות מחלות לב והתקפי לב. אנחנו יודעים שבמיעוט המקרים, כשמתרחש התקף לב, יש לכך טריגר ברור ומובהק. לרוב, לא ניתן להצביע על גורם ברור. אנחנו גם לא יודעים להצביע למה ההתקף אירע היום ולא אירע אתמול או מחר. כשמדובר באירוע לב שהתחרש בעת פעילות גופנית מאומצת, לא ניתן להפריד בין הדברים. אנחנו יודעים שאחד הטריגרים השכיחים ביותר, בפרט אצל אנשים צעירים שלוקים בהתקף או בדום לב — זה פעילות גופנית מאומצת, במיוחד כזאת שהם לא מורגלים אליה".

הנתונים מראים כי הגיל הממוצע להתקף לב בישראל עומד על 10.64 אחוז מכלל התקפי הלב מתרחשים לפני גיל 50. "בהתקפי לב בגיל צעיר — גורמי הסיכון הם לרוב רקע גנטי, עישון, וערכי כולסטרול טוב נמוכים (HDL). אצל מבוגרים אנחנו רואים גורמי סיכון של סכרת, כולסטרול גבוה וחוסר פעילות גופנית. כשבן 50 מחליט שהוא רוצה להוריד את הכרס ומתחיל לרוץ בצורה לא מדורגת, זה יכול להיות טריגר מובהק. אני כמובן לא אומר שרוב האנשים שיעשו זאת ימותו מהתקף לב. אדם שמורגל ללכת בקצב של 5 קמ"ש ופתאום חבר מושך אותו לטפס את התבור עם אופניים — ימצא את עצמו בסיכון. לכן חשוב בקרב בני 50 ומעלה, לעבור בדיקות מקיפות לפני שמתחילים פעילות גופנית. ואם מופיעים סימפטומים כמו לחץ בחזה, כאבים בחזה, קוצר נשימה בולט, כדאי לפנות לרופא ולהיבדק לפני שמאיצים ומגבירים את הפעילות הגופנית". •