{ }
שלישי 10 בדצמבר 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: עוז מועלם
    ספורט • 31.03.2019
    שולט
    שומר מרחק אבל יודע כל פרט, מאמין בצוותים זרים אך בונה על צעירים מקומיים, לומד ממועדונים באירופה ונעזר בבית"ר ת"א־רמלה • כך חזר מיץ' גולדהאר להיות בעל הבית האמיתי של הכדורגל הישראלי
    נדב צנציפר

    בעוד ארבעה חודשים יסגור מיץ' גולדהאר (57) עשר שנים כבעלי מכבי ת"א. הקנדי היה הראשון שהטמיע כאן תרבות ניהולית חדשנית, אותה ניסו לשכפל (ללא הצלחה) בעלי מועדונים אחרים. העונה, עם החזרת האליפות בהפרש עצום, שוב אין ספק מי שולט בכדורגל הישראלי. הפועל באר־שבע של אלונה ברקת ומכבי חיפה של יעקב שחר לא נראות כרגע שייכות לאותה הליגה של הצהובים, שלא לדבר על בית"ר ירושלים והפועל ת"א.

     

    בחגיגות במוצ"ש הרשה לעצמו גולדהאר המאופק לחגוג כאחרון האוהדים, אחרי שהפך לבעלים הראשון באירופה שחוגג העונה אליפות. אלו היו עשר שנים ברוטו, אבל מאז המהפך הארגוני שיזם, מדובר למעשה בשבע שנים נטו שכללו ארבע אליפויות, שני גביעים וחמש שנים בשלב הבתים באירופה, אחד מהם בליגת האלופות.

     

    בעונת הבכורה שלו בליגה בחר גולדהאר שלא להשקיע סכומים גדולים, וראה כיצד ערן זהבי כובש שער אליפות עבור הפועל ת"א בטדי. ההצהרות שלו באותה תקופה נראו כחזון בלתי מחובר למציאות המקומית. הוא דיבר על תרבות ארגונית והתנהלות לטווח ארוך, אנטיתזה לחוסר הסבלנות ולמודלים המקצועיים שאיפיינו את הכדורגל שלנו.

     

    מי שמדורג במקום ה־838 בין עשירי העולם ובין 17 אנשי העסקים האמידים בקנדה - עם הון מוערך של 2.7 מיליארד דולר - שינה לחלוטין את סדרי הגודל הכספיים בליגת העל, אבל לא פחות מכך את המודל הניהולי. סבלנות, בלי לעגל פינות או לחפש קיצורי דרך, והשקעה בתשתיות ובנוער - אלה היו המושגים השכיחים ביותר בלקסיקון שלו.

     

    כמו במועדונים גדולים באירופה, הקנדי הציב לעצמו מטרה של מינוף כלכלי ומקצועי בסדר גודל שעוד לא היה פה - שובר שוויון. לכן, היעד הבא שלו הוא בניית אצטדיון ביתי, ומספר אופציות כבר נמצאות בבדיקה. גם החזרה לבלומפילד לא משנה את תוכניותיו לקומפלקס שיהיה שייך רק למועדון, ויכלול תאי צפייה משודרגים, מוזיאון וחנות מזכרות. במקביל הוא כבר בנה תוכנית להקמת מתחם אימונים חדש בקריית שלום.

     

    לומד ומתחזק מכישלונות

     

    למחרת הפציעה הקשה בתחילת עונת 2010/11 של אחת מרכישותיו הגדולות, ברק יצחקי, הגיע גולדהאר לקריית־שלום והצהיר: "לא באתי לספרינט, אלא למרתון". כיום ברק יצחקי הוא אחד הברגים המשמעותיים במערכת המקצועית.

     

    הקנדי והאנשים שריכז סביבו למדו להתמודד עם כישלונות. "מאמנים באים והולכים, שחקנים באים והולכים. התרבות היא לנצח ואנחנו מאוחדים בבנייה שלה", הוא הסביר שלשום. "שלוש השנים שבהן לא זכינו באליפות לא הורידו לי את המוטיבציה אפילו במעט. להפך, הן רק גרמו לי לרצות יותר שנחזור להצליח. המחשבה לעזוב את מכבי ת"א מעולם לא עברה בראשי".

     

    אחרי ההצלחה הגדולה בחצי הראשון של עידן קרויף, הגיעה הנפילה המקצועית, אבל זו לא הייתה התרסקות ואובדן דרך כפי שחוותה העונה באר־שבע. גם אז הגיעה מכבי ת"א לשלב הבתים במפעלים באירופה והשתתפה בשני גמרים בגביע.

     

    עדכונים יומיומיים

     

    לפני משחק האליפות שלשום כינס גולדהאר את השחקנים ואמר להם: "החגיגה לא צריכה להיות על המגרש, אלא אחרי המשחק". זה היה אירוע נדיר מבחינת הקנדי, שמגיע לארץ רק פעם או פעמיים בשנה, אך עדיין מעורב בכל. במשחקי הקבוצה הוא צופה כמובן באדיקות ולא מפספס דקה.

     

    לפחות פעמיים בשבוע הוא בקשר עם המנכ"ל בן מנספורד והמאמן ולדימיר איביץ'. האיש הקרוב אליו ביותר הוא ג'ק אנגלידיס הקפריסאי, שלמד איתו באוניברסיטה בקנדה. אנשיו מעדכנים אותו במיילים כמעט יומיומיים, ואין מהלך שלא עובר דרכו.

     

    התעקשות על צוות זר

     

    אחרי שיעורי הבית בשלוש שנותיו הראשונות, והתנסותו עם מאמנים כמו אבי נימני, יוסי מזרחי, מוטי איוניר וניר לוין, הגיע המהפך. "המאמן הוא השחקן החשוב ביותר", זו אחת התובנות שהקנדי מיישם ואשר מובילה למינוי זרים בלבד לתפקידי המפתח, כולל המנהל הביצועי ההולנדי של מחלקת הנוער פטריק ואן־לוון.

     

    הבאת קרויף הייתה תחילת הבשורה של שינוי הסטנדרטים, אחריו הגיע ממולדת הכדורגל המנכ"ל מרטין ביין, שהוחלף על ידי מנספורד. היו גם מינויים שנראו לא מובנים, כמו הנחתת מאמן נבחרת אנגליה בעבר סטיב מקלארן כיועץ לקרויף בעונה שהסתיימה באכזבה, אבל האמונה בדרך נותרה איתנה.

     

    גולדהאר יודע שקבוצתו הפכה לתחנת ביניים עבור מאמנים, ע"ע אוסקר גרסיה, פאולו סוזה, פאקו אייסטראן ופטר בוס, אבל מאמנים ישראלים מצליחים דוגמת ברק בכר או אלי גוטמן אינם אופציה מבחינתו.

     

    קבוצות־בת כחממה

     

    בעונת 2011/12, כשעירוני קריית־שמונה זכתה באליפות, חגגה קבוצת הנוער של מכבי ת"א זכייה בדאבל עם צעירים כמו דור מיכה, מואנס דאבור והקפטן רוסלן ברסקי.

     

    גולדהאר הוא הבעלים שמשקיע את הסכומים הגבוהים ביותר בנוער (15־20 מיליון שקל בכל אחת מהעונות האחרונות). הוא גם טיפח מבנה של קבוצות־בת בלתי רשמיות - בית"ר ת"א־רמלה והפועל חדרה השנה. הן מקבלות צעירים מוכשרים שסיימו גיל נוער, ומכבי ת"א מרוויחה חממה אמיתית.

     

    רק לפני שנתיים־שלוש שיחקו יחדיו דן גלזר, ברסקי, יונתן כהן, שחר פיבן ומתן חוזז בבית"ר מהליגה הלאומית. שלשום נגד מכבי חיפה שותפו שישה שחקני בית. במסלול ההשבחה הזה עוברים עכשיו בחדרה גם שחקנים כאליאל פרץ, מקס גרצ'קין, אילון אלמוג ועדן קארצב. זהו מודל שמעניק תקווה לבוגרי מחלקת הנוער, שרבים מכישרונותיה הלכו לאיבוד בשנים האחרונות.

     

    באזל ורוזנבורג כמודל

     

    גולדהאר סימן כמודלים את באזל השווייצרית ורוזנבורג הנורווגית, מועדונים שזכו בתחילת העידן שלו באליפויות המקומיות ופיתחו מסורת של הגעה לשלב הבתים בליגת האלופות.

     

    הרווחים הצנועים מזכויות שידור יחסית למועדונים המוכרים באירופה, ומגבלת הפיירפליי, מאלצים את מכבי ת"א לבצע טריידים יצירתיים. איביץ' סיפר כי תקציב הרכש של המועדון העונה היה הנמוך ביותר בעידן הקנדי, בזכות ההעברות החופשיות והחזרת המושאלים לקבוצה.

     


    פרסום ראשון: 31.03.19 , 23:51
    ידיעות אחרונות