מה עושה שחקנית בתיאטרון לילדים כשהיא בחודש השמיני להריונה וצריכה להתרוצץ מקצה אחד של הבמה לקצה השני, להחליף בגדים ונעליים שבע פעמים במהלך ההצגה, כשהבטן הגדולה לא מאפשרת לה לרקוד, לקפוץ ולהתכופף? השחקניות טלי ביק-קשת והילה קסטלר־אוחיון נאלצו לעזוב את עבודתן כשהיו בחודשי היריון מתקדמים, וכשפנו לביטוח הלאומי בבקשה לקבל גמלת שמירת היריון — נדחו. כעת הן מגישות, בעזרת ארגון השחקנים שח"ם, תביעה לבית הדין לעבודה. "כל החיים שילמנו ביטוח לאומי כעצמאיות, אז כשמגיע לנו — הם נעלמים?", הן מתרעמות.

טלי ביק-קשת

טלי ביק-קשת סיימה בית ספר למשחק לפני שמונה שנים. היא שיחקה מאז בכמה הצגות ילדים, ביימה בעצמה הצגה, השתתפה בסדרות "בשבילה גיבורים עפים" ו"צומת מילר". ב־2018 החלה לשחק בהצגה "אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו", שכתב אפרים סידון, בתיאטרון השעה הישראלי. "נכנסתי להיריון, ובהתחלה שיחקתי כרגיל, למרות הקושי הפיזי", היא מספרת. "היו לי בחילות וכל תופעות הלוואי, אבל המשכתי, עד שבשלב מסוים, כשהגעתי לחודש השישי, כבר היה לי קשה לשחק. הבטן נהייתה גדולה וכבדה. במהלך ההצגה היו לי ריקודים מהירים, קפיצות וסחיבות שהעלו את הדופק שלי וגרמו לי לחולשה ולכאבי גב ורגליים חזקים מאוד".

ואיך התמודדת עם זה?

"שתיתי קרוב לשני ליטרים מים מאחורי הקלעים מרוב שהותשתי בין הסצנות. משך ההתארגנות היה כמובן ארוך מהרגיל. את צריכה ללבוש כמה שכבות בגדים וגם להחליף נעליים. כולם התארגנו סביבי מהר, ולי לקח הרבה יותר זמן למרות שהייתי חייבת לעמוד בזמנים של ההצגה. הבטן הכבדה הכבידה עליי. היה לי קשה להתכופף להחליף נעליים שבע פעמים במהלך ההצגה, שלוש הצגות ביום".

עו"ד ערן גולן

"לא הצלחתי לזוז שעתיים"

ביק-קשת החליטה לבקש גמלת שמירת היריון מהביטוח הלאומי. "יש מעברים וריצות מאחורי הקלעים, כשאני צריכה לצאת מיציאה אחת ולהיכנס דרך השנייה שנמצאת מעברה השני של הבמה תוך שניות", היא מספרת. "זה גרם לי להתנשף, להתעייף ולכאבים ברגליים. ערב אחד, אחרי שכל השחקנים כבר הלכו הביתה, התיישבתי על הספסל מאחורי התיאטרון והתנשפתי. לא הצלחתי לזוז במשך שעתיים. הייתי מגיעה הביתה אחרי שלוש הצגות ביום ולא מסוגלת לזוז מהמיטה עד למחרת בבוקר, כשאספו אותי לעוד יום הצגות.

"מדובר בהצגות בכל רחבי הארץ, בנסיעות ברכב צפוף עם עוד שישה שחקנים ואנשי צוות, כשאני כבר גדולה, ומביאה איתי כריות כדי להקל על עצמי. זה היה בלתי אפשרי פיזית, שלא לדבר על כך שהתפקיד עצמו הוא של נערה בת 14 שלא יכולה להיות עם בטן של היריון. שיחקתי ושמעתי את הילדים מהשורה השנייה שואלים אחד את השני: 'מה? היא בהיריון?'. זה כבר היה לא לעניין".

ביק-קשת אספה את הטפסים מהביטוח הלאומי, ופנתה לרופא תעסוקתי שאישר כי אינה יכולה להמשיך לעסוק בעבודתה. "שלחתי את הטפסים לביטוח הלאומי והם החליטו שאני כשירה להמשיך בעבודתי", היא מספרת. "אני עצמאית ועובדת עם כמה תיאטראות ילדים. עם כל תיאטרון הייתי צריכה להפסיק את העבודה. זה גרר חודשיים שלמים של חוסר פרנסה. זה גם פגע לי בתשלום של חופשת הלידה כי מחשבים שלושה חודשים אחורה, ומתוכם לא עבדתי חודשיים. יוצא שכמעט חצי שנה אני ללא פרנסה. עבדתי קודם מאוד קשה. הייתי בהמון חודשי חזרות, מרבית ההצגות הן בחודשים האלה — והפסדתי קרוב ל־150 הצגות. מדובר בהמון כסף. זאת העונה הכי חמה בתחום, ואת מרביתה פיספסתי".

שמעת על עוד שחקניות חברות שנתקלו בבעיה דומה בהיריון?

"בוודאי. המון חברות שלי נאלצו לעבור את הטירוף הזה. חלקן ויתרו מראש כי ידעו שהביטוח הלאומי לא מאשר, אבל לי זה נראה תמוה. כל החיים שילמתי כעצמאית ביטוח לאומי אז כשמגיע לי אני לא מקבלת את מה שמגיע לי?!"

גם הילה קסטלר־אוחיון, 31, אם טרייה לנאיה־מרי בת השלושה שבועות, שמאחוריה תפקידים רבים בהצגות לילדים, מתוסכלת מיחס הביטוח הלאומי אליה. "אני פרילנסרית, עוסק זעיר, ומקפידה במשך כל השנים לשלם בהוראת קבע לביטוח הלאומי, ולכן היחס שלהם אליי מכעיס אותי", היא מספרת. "ברגע שהכרס ההריונית שלי החלה לבלוט, החל מהשבוע השלושים, בתיאטראות כבר החלו להגיד לי שאני מסכנת את ההיריון, ובצדק. היו בהצגות ריקודים, גלגלונים, סלטות, קפיצות, החלפת כמה סטים של תלבושות ונעליים, והכל במהירות. בשלב מסוים כבר הייתי צריכה עזרה. התקשיתי לתפקד לבד. פעם אפילו נתקלתי בכבל על הבמה. זה באמת היה מסוכן".

ניסית למצוא פתרונות ולהמשיך בכל זאת לשחק?

"זה לא מקצוע שאני יכולה לקום בו בבוקר, להתקשר לבמאי ולומר לו, 'תקשיב, אני עכשיו בהיריון אז תשנה לי את התפקיד מילדה קטנה לאישה זקנה או לאישה בהיריון. מי גם היה לוקח אותי לאודישנים עם בטן הריונית? עוד כשהתחתנתי שאלו אותי לא מעט אנשים בענף אם אני מתכננת להיכנס להיריון — מה שאומר שהאפליה מתחילה מוקדם, ועצוב שזה כך. ביססתי לעצמי מקום של כבוד בתיאטראות לילדים, אבל אני רוצה במקביל להיות אמא. לשמחתי זכיתי בכך. צריך לאפשר לנו לשלב את העיסוק על הבמה עם האימהות מבלי להפלות אותנו, ולשלם לנו מה שמגיע לנו".

מה אמרו המעסיקים שלך בתיאטראות השונים?

"המעסיקים אותתו לי שלא ניתן להמשיך לשחק ככה, אמרו שאני מסכנת את העובר, ומצאו לי מחליפה לכל תפקיד. תיאטרון אחד אפילו רצה להחתים אותי שאני אחראית לכל מה שיקרה לי על הבמה ושהם מסירים כל אחריות ממני".

מיכל הקטנה שיחקה כמעט עד הלידה וחזרה אחרי פחות משבוע לבמה.

"נכון, אבל אני לא מיכל הקטנה. היא הבוסית של עצמה ויכולה להרשות לעצמה הכל. אף אחד לא יגיד לה מה לעשות. הלוואי שגם אני הייתי יכולה להמשיך לעבוד בחודש התשיעי".

"זלזול בלתי אפשרי"

ביק-קשת וקסטלר־אוחיון פנו לעזרת שח"ם והגישו בעזרת עו"ד ערן גולן תביעה לבית הדין לעבודה. "מדובר בשחקניות, במיוחד בתיאטרוני ילדים, שיש להן תפקידים מאוד פיזיים, וגם הרופא התעסוקתי שבדק אותן הגיע לאותה מסקנה — שהן לא יכולות להמשיך בתפקידן", אומר עו"ד גולן, המתמחה בדיני עבודה ומשמש גם כיועץ משפטי של שח"ם. "אבל הביטוח הלאומי, מבלי שהוא מצרף את תוצאות הבדיקה של הרופא מטעמו, מבלי לציין אפילו את שמו של הרופא, שאפילו לא בדק את הנשים — מחליט שזה בסדר שהן ימשיכו לעבוד בסוג העבודה הזה תוך סיכון העובר. מזלזלים בהן. אנחנו דורשים דמי שמירת היריון ושהביטוח הלאומי ישנה את הנהלים שלו".

השחקנית אסתי זקהיים, יו"ר ארגון שח"ם, מכירה היטב את מצוקתן של שחקניות בהיריון. "שיחקתי בתיאטרון תפקיד של רווקה צעירה", היא מספרת. "נכנסתי להיריון, ובחודש השמיני זה כבר לא תופס. תמיד יש לך את הדילמה מה לעשות כשהבטן צצה החוצה, ומה אם יש לך תפקיד מאתגר פיזית כמו לרקוד או לקפוץ. הייתי בחודש שמיני עם התאומות ושיחקתי מלצרית. אני זוכרת את עצמי רצה על הבר ועפה על חוט חשמל. שלחתי קדימה את הידיים והרגליים — רק לא ליפול על הבטן. סיימתי את ההצגה מדממת ברגליים, בברכיים. ממש כיסחתי את עצמי כדי שלא אקבל מכה בבטן.

"חזרתי הביתה ולא ידעתי מה לעשות — ללכת או לא ללכת לבית החולים. לקחתי שוקולד עד שהרגשתי תזוזות, והלכתי לישון. בבוקר התעוררתי בבהלה ואמרתי, אלה תאומות! יכול להיות שרק אחת מהן זזה ולשנייה קרה משהו! רצתי לבית חולים ונשארתי שם עוד עשרה ימים בשמירת היריון עד ללידה".

זקהיים יצרה יחד עם דליה שימקו, יו"ר ארגון במאי התיאטרון (בט"י), ונשים נוספות בתעשייה פורום של נשים בתיאטרון כדי לקדם נושאים הקשורים לשחקניות, כמו שוויון הזדמנויות בעבודה, טיפול בהטרדות מיניות, ועוד. "כל שחקנית שנכנסת להיריון נמצאת בדילמה", אומרת זקהיים. "לפעמים גם כועסים עלייך שנכנסת להיריון — שזה משהו טבעי ונורמלי לחלוטין. זאת דילמה נורא קשה לאישה, לא לעשות ילדים בגלל הקריירה, לכן זה משמעותי בשבילנו בשח"ם לתת לשחקניות את מלוא ההגנה. חשוב גם ששחקניות ידעו שיש להן גב. יש לנו עורך דין שמלווה אותן והן יכולות להיות בטוחות".

תגובת הביטוח הלאומי: "הביטוח הלאומי משלם וימשיך לשלם קצבה לשמירת היריון לשחקניות ולעובדות אחרות במשק באם קיים סיכון להן או לעובר. כבדרך השגרה בפניות ציבור, מרגע שהפנייה הגיעה אלינו היא מועברת מיידית לבחינה מחודשת אצל רופא מומחה. מבירור ראשוני שנערך הסתבר שייתכן ומחוסר תשומת לב המבוטחות לא צירפו מסמך מהותי לעניין קבלת ההחלטה בעניינן. הביטוח הלאומי עידכן אותן בנושא, וברגע שהמסמך יגיע לרשותנו תתקבל החלטה בעניין".•