הכי אלמנטרי, הכי

אז השנה הבן שלי, כפרה עליו, מסיים יסודי ועולה לתיכון. העניין הוא, שתיכון בימינו זה כמו מדף לחם בסופר. אין רק לחם אחיד ולחם שחור. יש המון המון סוגים: יש תיכון דמוקרטי, ויש תיכון אמנויות, ויש תיכון מדעים, ויש תיכון מופת, ויש תיכון ספורטאים, יש תיכון וירטואלי, ויש תיכון אורגני מלא ויש תיכון מלחם כפרי קל ויש תיכון נטול ויש תיכון בטעם חו"ל. פיי...

"אני נרשם לחמישה בתי ספר", הוא אומר.

"חמישה? יש חמישה תיכונים?" אני נחרדת.

"יש הרבה יותר כאילו, איפה את חיה?"

"מה? בזמני היו שניים: תיכון לחרשנים ותיכון לעצלנים. אם הייתה לך תעודה טובה היית הולך לחרשנים, תעודה גרועה לעצלנים. זהו"

"נו, לאיזה את הלכת?"

"מה, לא ברור כאילו?"

"אה... לא. ממש לא ברור"

"לא ברור לך?"

"את יודעת מה אמא, עכשיו את ממש מזכירה את אבא שלך, כאילו את סבא, כשאת ואחותך שואלות אותו מי מבשלת יותר טעים, אז התשובה שלו תמיד תהיה: 'מה, לא ברור כאילו?' וזהו. לא משנה כמה פעמים תשאלו אותו הוא יגיד: 'זה הרי ברור, איזה שאלה מצחיקה'. ושתיכן בטוחות שהוא התכוון אליכן וככה הוא מחייך ולא מסתבך. אותו דבר את".

"וואלה? זה הטריק שלו? תמיד חשבתי שהוא מתכוון אליי".

"חוץ מזה, את רוצה להגיד לי שלא היה לכם תיכון אמנויות? זה הכי אלמנטרי".

"מצחיקול, האמנות האלמנטרית היחידה שהייתה לנו זה אמנות השליפים, מכיר? הפתקונים הקטנים האלה שאתה מחביא בשרוול עם התאריכים המדויקים של עלייתה ונפילתה".

"קוראים לזה שליפים?"

"למה איך קוראים לזה היום?"

"מאיפה לי, הרי אני זוכר בעל פה את עלייתה ונפילתה"

נכון. אין מה לומר, הילד יצא עשר בסולם עשר. הפעם האחרונה שהבאתי תעודה טובה כמו שלו, הייתה בכיתה א'. אבל מה, הוא כל הזמן מודאג. מודאג שלא יתקבל. הוא טוב במדעים אבל מאוד נמשך לאמנות ובאמנות פלסטית, הם עושים להם מבחני קבלה כאילו מדובר במבחני קבלה לשייטת 13 של פיקאסו. הם צריכים להביא:

תיק עבודות של תשע שנים אחורה (כלומר מגן ציונה)

פלאס ראיון קבלה עם סוללת מומחים

פלאס פיסול בתלת־ממד בזמן אמת - אינטרפטציה שלהם למילה כיוונים

פלאס תעודה עם ממוצע של 90 ומעלה

"אמא'לה! הם לא הגזימו בכלל, כאילו מה נהיה, בן אדם רוצה לקשקש קצת בצבעי גואש ותראה איך מורידים לו את החשק, אני לא מאמינה".

"יואו אמא את כזאת מעצבנת"

"אני? אני מעצבנת? הם מעצבנים. תן לי להגיד לך משהו שחבר טוב־טוב שלי אמר פעם".

"מי זה אמא?"

"קלוני. ג'ורג' קלוני, מכיר?"

"הוא אמר שפעם כשהיה הולך לאודישנים, היה נוסע בחמישה אוטובוסים שונים, לומד את הטקסט בעל פה, רועד מפחד ומתפלל שיקבלו אותו ולא קיבלו אותו לכלום. לכלום. יום אחד נפל לו האסימון (ככה אמרו אז) הוא הבין שהוא צריך לשנות גישה, שהאטיטיוד שלו צריך להיות לא הלוואי שהם ייקחו אותי ואמן שאעבור את האודישן. לא!! אלא, 'תגידו תודה שבאתי לכאן!' לא אני צריך להודות לכם, אלא אתם צריכים להודות לי שעשיתי את המאמץ ובאתי בחמישה אוטובוסים ולמדתי את הפאקינג טקסט הבינוני הזה בעל פה, כי אני שחקן מדהים. הבנת ילד? שיגידו תודה שאתה בחרת בהם ואל תּוֹדֶה להם שהם בחרו בך. כי תכלס ילד, אתה מתנה לכל מוסד שתלך אליו. אתה כזה מוצלח, חכם ומדהים שמצייר הכי יפה בעולם ואני הייתי בוחרת בך בלי למצמץ בכלל ומודה לך שבחרת בי. הבנת? זאת הגישה".

"פייי... אמא איזה נאום"

"אז תגידי באיזה תיכון היית של העצלנים או החרשנים?"

"מה, לא ברור כאילו?"

קציצות ופתיתים. הכל בסיר אחד

הכי אני אוהבת תבשילי "הכל בסיר". מה שיפה בסיר הזה, שהקציצות האלה הן הכי טעימות בעולם לילדים

ועל הדרך יש ארוחה שבושלה כולה בסיר אחד נפלא או־לה־לה. מלא אוצרות: גמבה גזר אפונה ופתיתים וקציצות. היכונו, יש מצב שהוא הופך לסיר קבע אצלכם.

מה צריך?

לקציצות:

• 1/2 קילו פרגיות טחון

• 3 כפות גדושות פירורי לחם או פרוסת חלה עבה־עבה מפוררת

• 1 ביצה

• 1 כף קטשופ גדושה

• 1 שן שום כתושה

• 1/2 בצל לבן קצוץ דקיק

• מעט פטרוזיליה

• 1 כפית מלח

• 1/2 כפית כמון

• 1/2 כפית פלפל שחור

לסיר:

• 1/4 כוס שמן זית

• 1 בצל קטן קוביות

• גזר קטן קוביות

• נערבב 1 רסק עגבניות קטן עם ליטר מים + 1 כף סוכר חום + 1 כפית מלח

• 2 שיני שום כתושות

• מי שאוהב יוסיף גם כמה עלי נענע קצוצים ופטרוזיליה

• כמה עלי בזיליקום

• מיץ מ־1/2 לימון

• 1 כוס פתיתים לא מוכנים או אורז או בורגול או קוסקוס

• 1 כוס אפונה ירוקה עדינה

כך עושים:

1. ניצור קציצות יפות, נשטח על דף אפייה לתנור חום גבוה עד השחמה קלה כ־20 דקות.

2. בסיר רחב נטגן ברבע כוס שמן את קוביות הבצל, הגזר והגמבה, נוסיף את הרסק והליטר מים, נערבב, נתבל במלח, פלפל ועשבי תיבול. כשמגיע לרתיחה ננמיך ונכסה.

3. נוציא את הקציצות בזהירות מהתנור ונוסיף, נביא שוב לרתיחה מכוסה. עכשיו זה שלב חשוב, המים צריכים להיות בערך בגובה הקציצות, אם זה יותר נמוך נוסיף מים ונתקן תיבול בהתאם, נביא לרתיחה.

4. עכשיו נוסיף כוס פתיתים או אורז או בורגול לא מוכן וכוס אפונה קפואה או טרייה. אם יש יותר מדי נוזלים, נסיר את המכסה, עד צמצום. זהו, לא היה קשה.

קציצות ופתיתים. הכל בסיר אחד | צילום: לייזה פאנלים