yed300250
הכי מטוקבקות
    הכלה מאיסטנבול
    7 לילות • 01.04.2019
    תפוס ת'כלה
    יוצרי 'הכלה מאיסטנבול' שאבו את ההשראה מספר שמבוסס על סיפור אמיתי שכתבה פסיכיאטרית. אבל כשצוללים אליו מגלים טלנובלה אחרת לגמרי: סורייה בספר היא רוצחת אכזרית שמתעללת בבתה. גם פארוק שם הוא רוצח שמבלה שנים בכלא, ובשאר הזמן בוגד באשתו. ואם זה לא דרמטי מספיק, אולקו אוסט, זמרת ידועה, טוענת בתקשורת הטורקית שהיא הכלה האמיתית ושהיוצרים נישלו אותה בגלל ענייני תמלוגים. בראיון ל'7 לילות' היא מספרת גם על פארוק שלה שהתמכר לטיפה המרה ובגד בה, ועל הקרב עם הוריו העשירים. מלחמת הגרסאות סביב הסדרה ששיגעה את הישראלים
    אנגין קורקמז, איסטנבול | טולין דאלוגלו, אנקרה

    מבלי שמישהו התכוון, בתוך כמה חודשים הפך השם פארוק, גיבור 'הכלה מאיסטנבול', למפרק משפחות בישראל. הפנטזיה של חצי מנשות המדינה. הסיוט של כל גבר. זה שהשחקן שמגלם את דמותו, אוזג'אן דניז, מוכר את כל הכרטיסים להופעה בישראל בתוך כמה שעות - מבלי שמישהו בכלל יודע מה הוא הולך לשיר. ומחר ומחרתיים הוא אמור לפוצץ את היכל מנורה מבטחים בטסטוסטרון, ואת האינסטגרם, עם אלפי סטוריז של מעריצות נרגשות.

     

    אבל מאחורי כל גיבור טלנובלה, כידוע, עומדת אישה. במקרה הזה סורייה (אסלי אנבר), דמות הכלה היפה והעדינה, הזמרת קשת היום שלא באמת צריכה גבר שיציל אותה. אפילו אם קוראים לו פארוק, ואפילו אם הוא נראה ככה. לכאורה, סיפורים כאלה קיימים רק בדרמות יומיות. אם תטעני שזה קרה לך, לא יאמינו. אהבות ושקרים, בגידות ושפמים, ילדים שנולדים מחוץ לנישואים. ולא שעל המסך זה אמין במיוחד.

     

    במקרה של 'הכלה מאיסטנבול', ההשראה הגיעה מהמציאות: מספר בשם 'בחזרה לחיים' שמבוסס על סיפור אמיתי, ובו מתארת פסיכיאטרית ידועה מאנקרה, גולסרן בודאייג׳יאוגלו, את מה שקרה לאחת הפציינטיות שלה. מקרה שהגדירה כאתגר הגדול ביותר בחייה המקצועיים, וכשצוללים פנימה, ברור למה. בודאייג׳יאוגלו עבדה בצמוד לתסריטאים שעיבדו את ספרה לסדרת הטלוויזיה וגם ביקרה על הסט, אבל בפועל התוצאה לא דומה לעלילת הספר, שהיא חתיכת טלנובלה בפני עצמה.

     

    ויש עוד טוויסט. תכירו: אולקו אוסט־ספארקיה, זמרת טורקייה שטוענת שהיא הכלה האמיתית מאיסטנבול - ושהסדרה למעשה מבוססת על חייה. אבל אוסט מעולם לא הייתה מטופלת של בודאייג'יאוגלו, ואיש מיוצרי הסדרה לא יצר עימה קשר. אוסט טוענת בראיון ל־'7 לילות', שחייה הפכו לטלנובלה ללא הסכמתה, בגלל שהמפיקים ניסו להתחמק מתשלום זכויות היוצרים המגיעות לה. ובכל זאת, היא נהנית מתשומת הלב שלה היא זוכה בתקשורת הטורקית מאז ש'הכלה מאיסטנבול' עלתה למסך. קשה להכריע אם יש אמת בטענות שלה, הפסיכיאטרית עצמה לא התראיינה עד כה בעניין ולא הגיבה לפניותינו, וכך גם יוצרי הסדרה. אז על מי מבוססת 'הכלה מאיסטנבול'? הנה כל הגרסאות.

     

    עבדה עם  התסריטאים וביקרה  על הסט. מחברת הספר  'בחזרה לחיים',  הפסיכיאטרית גולסרן בודאייג׳יאוגלו
    עבדה עם התסריטאים וביקרה על הסט. מחברת הספר 'בחזרה לחיים', הפסיכיאטרית גולסרן בודאייג׳יאוגלו

     

     

     

    × × ×

     

    אם כל הנשים שצופות ב'הכלה מאיסטנבול' רוצות להיות עם פארוק, כנראה שהן מעוניינות גם להיות סורייה - אישה שהיא על סף השלמות: יפה, עדינת נפש, מפזרת אהבה לעולם, חזקה ופמיניסטית שעומדת על שלה. אבל בינה לבין דמותה בספר, שבהשראתו נוצרה הסדרה, נדמה שאין שום קשר. כליל השלמות סורייה, היא בספר אישה סכיזופרנית, פאסיבית־אגרסיבית נטולת כל כוחות נפשיים, שמתבררת כרוצחת.

     

    פארוק של הסדרה, הג'נטלמן האולטימטיבי, הוא בספר נווד ואלכוהוליסט. איש בוגדני ששוכב עם נשים אחרות וממעט לחזור הביתה בלילות לסורייה. כשהוא כבר עושה את זה, הוא בדרך כלל מכה את אשתו. והוא גם רוצח שיושב שבע שנים בכלא.

     

    בעלה חשש שאם  תתפרסם, היא  תתגרש ממנו. אולקו  אוסט־ספארקיה
    בעלה חשש שאם תתפרסם, היא תתגרש ממנו. אולקו אוסט־ספארקיה

     

     

    את הספר 'בחזרה לחיים' (בטורקית: Hayat Dön), הרכיבה בודאייג'יאוגלו מסיפורים של מטופלים שלה. בעלילה הזאת, סורייה ובעלה - ששמו לא מוזכר - הם רק דמויות משנה. הגיבורה של הספר היא מטופלת בשם אַלָה, בתם של השניים. צעירה מלוכלכת ומוזנחת שנכנסת למרפאה עם אנרגיות של אקדח טעון. חייה הרוסים. המשפחה שלה התעללה בה באופן מחריד ואַלָה לא יודעת איך להתנהל מול העולם, היא בקושי מצליחה לדבר. כאן מתחיל הסיפור, והוא רחוק מאוד מהטלנובלה הפופולרית שזכתה לאהדה עצומה בישראל. כשמשווים בין הסיפורים, נדמה שהתסריטאים לקחו ניצוץ מהסיפור ויצרו יצירה חדשה לגמרי משלהם, מתובלת במאפיינים מהספר.

     

    בספר, אַלָה מספרת שהדבר היחיד שעניין את אמא שלה סורייה זה להוכיח שהיא כלה ואישה ראויה עבור משפחתו של בעלה. למעשה, סורייה של 'בחזרה לחיים' היא משרתת בבית של חמותה - אסמה סולטן. ובעוד אסמה מתוארת כמו בסדרה, כמיני־דיקטטורית שהופכת לראש המשפחה אחרי שבעלה מת, סורייה היא אישה שקטה שבקושי מדברת, ואף פעם לא מתלבשת יפה או מתאפרת אלא אם אסמה סולטן מכריחה אותה, כשיש אורחים חשובים שבאים לביקור באחוזה. התיאור אגב זהה לאחוזה שנראית על המסך, אך לא ברור בספר איפה היא נמצאת, ואין שום רמז לעיר בורסה, או אזכור של העיר איסטנבול.

     

    סורייה לא אוהבת את בעלה, או לפחות לא מראה לו כל אהבה. היא ילדה שני בנים שמתו, ומאשימה את בתה בכל הצרות בחייה. הבעל הוא הבן הבכור של המשפחה, המתואר כאדם חסר אחריות שאוהב לבזבז כסף. הוא נידון לשבע שנים בכלא, באשמת רצח שביצע בגלל שקינא לאשתו. ובזמן שהוא מרצה את המאסר, אסמה וסורייה לא מבקרות אותו בכלל. האחים האחרים לבית משפחת בוראן, והכלות שלהם, שמשמשים חלק מרכזי בסדרה, לא מוזכרים כמעט בספר.

     

    ועם משפחה כזאת, לאיזו ילדוּת כבר אפשר לצפות? ואכן, אף אחד לא אוהב את אַלָה באחוזה. אמא שלה סורייה עסוקה בלשרת את אסמה, ובזמן הפנוי מכה את בתה. את אביה היא פוגשת לראשונה רק בגיל שבע, אחרי שהוא משתחרר מהכלא, וזה בכלל לא בטוח שהיא אכן בתו. הדבר החיובי היחיד בקשר ביניהם, בערך, הוא סיכה אדומה לשיער שהיא מקבלת ממנו ונוצרת לכל החיים.

     

    בעלי היה הרבה  יותר נאה מפארוק.  עלי סארפקאן ואולקו אוסט בחתונתם
    בעלי היה הרבה יותר נאה מפארוק. עלי סארפקאן ואולקו אוסט בחתונתם

     

     

    ואז מגיעה סצנה אחת, דרמטית מאוד בספר, שהייתה מחזיקה בקלות פרק סיום עונה, אולי גם פרק ב'משחקי הכס': באחד מטקסי המקלחת של אסמה בחמאם, סורייה רוחצת את חמותה, והבת מחכה עם מגבות חמות ממש ליד הדלת. כל אחת והתפקיד שלה. אבל אז סורייה שופכת קערה של מים חמים מאוד על אסמה, האחרונה מתעצבנת וצורחת ורוצה להכות את סורייה. סורייה קופצת אחורה ואסמה נופלת על השיש ונחבלת בראשה. בזמן שסורייה בוכה ומתעקשת שלא עשתה כלום, אַלָה מצביעה על אמא שלה. שלושה ימים אחר כך, אסמה סולטן מתה בבית החולים וסורייה נכנסת לכלא לארבעה חודשים.

     

    כל ילד בשכונה מכיר את זה - אין עתיד למלשנים. כאן הסיפור מסתבך עוד יותר, כשסורייה משתחררת מהכלא והאבא לוקח אותה ואת הילדה אַלָה לבית חדש באנקרה - התחלה חדשה, במקום שבו אף אחד לא מכיר אותם ולא מכיר את הסיפור. האבא ממשיך לשתות והמצב הנפשי של סורייה מחמיר: היא מדברת לעצמה ומאמינה שהיא מקבלת הוראות מאיזה קול חיצוני שעליה להרוג את אַלָה. כשהיא לא מנסה להרוג אותה, היא רק מרעיבה אותה ומכה אותה באכזריות, כשברגע השיא - היא קושרת את בתה לכיסא ומאלצת אותה להסתכל בזמן שהיא שמה קץ לחייה. "את מפלצת, את מרשעת. רציתי להיפטר מאסמה ואלוהים עזר לי. היא מתה אבל את הצבעת עליי אפילו שאני לא עשיתי כלום. רצח זורם לך בדם. את תרצחי מישהו או שירצחו אותך". אחרי כמה שנים גם אבא של אַלָה מת מיותר מדי אלכוהול. בקיצור, עוד יום בקליניקה של הפסיכיאטרית. אגב, רמזים לקווים האלה באישיותה של סורייה מופיעים בפרקים מתקדמים של 'הכלה מאיסטנבול' שכבר שודרו בטורקיה.

     

    למרות הפערים בין הספר לסדרה, כשצוללים לעומק אופיין של הדמויות בספר, קווי הדמיון צפים: סורייה החזקה של 'הכלה מאיסטנבול' מתגלה בסופו של דבר באַלָה של הספר. מי שהייתה צל־אדם, הופכת אחרי מפגשים רבים במרפאה, לעורכת דין יפה ומצליחה, ולאישה חזקה. הקול, הביטחון, אפילו צורת ההליכה שלה משתנה. ובכלל, סיפורים של מטופלים נוספים שמתוארים בספר מצאו עצמם בסדרה כמאפיינים של דמויות שונות. למשל הדיכאון אחרי לידה ממנו סובלת איפק, קורה בספר בכלל לסורייה.

     

    קשה להאמין שהקהל היה מתאהב בפארוק וסורייה בגרסה הזאת של הספר. מצד שני, מי האמין ש'הכלה מאיסטנבול' תהיה כזה להיט בישראל? ובסוף אולי מישהו יראה גם בספר, כמו בהופעה, פוטנציאל עסקי.

     

     

    × × ×

     

    עם כל הכבוד לעלילת הספר, זמרת עבר טורקייה שהתפרסמה בשנות השבעים בשם אולקו אוסט בטוחה שהסדרה מבוססת עליה, ושהיא סורייה המקורית. עובדה, כשהסדרה עלתה לאוויר בטורקיה הטלפון שלה התפרק משיחות ומהודעות של חברים וקרובי משפחה שהאיצו בה להדליק את הטלוויזיה, כי החיים שלה בדיוק משודרים שם. למרות שלא פגשה את הפסיכיאטרית מעולם ואיש מהיוצרים של הטלנובלה לא פנה אליה.

     

    "ראשית, אני זמרת מאיסטנבול", אומרת אוסט בתשובה לשאלה מדוע היא טוענת שהיא־היא הכלה המדוברת. "ועברתי להתגורר בבורסה כשהתחתנתי עם בן למשפחה מאוד מכובדת וידועה משם. אני נשואה 43 שנים. אני חיה בבורסה ולא מכירה שום כלה אחרת חוץ ממני שהיא זמרת מאיסטנבול, שנישאה לבן משפחה מכובדת בבורסה. יש דברים נוספים שמחזקים את הדמיון".

     

     

     

    אוסט התחילה לצפות בסדרה רק אחרי מבול הטלפונים. "והתקשרו גם מהתקשורת ואמרו, 'ברור שזה הסיפור שלך - זמרת מאיסטנבול, משפחה ידועה מבורסה, ארבעה אחים'. מי שכתב את זה פשוט שינה את הנתונים כדי לא לשלם לנו זכויות יוצרים. וגם לנו הייתה אחוזה. אבל אחרי שהתחתנו חָמִי בנה לנו בית דירות שכולנו עברנו לגור בו ביחד".

     

    תראי, בפתיח של הסדרה מופיע כיתוב שלפיו היא מבוססת על סיפור אמיתי, בהשראת הספר של בודאייג'יאוגלו.

     

    "נכון. זה מה שכתוב. אבל איך היא יודעת את כל הפרטים עלינו?"

     

    והפרטים, דומים בחלקם, תשפטו אתם, ואולי בסך הכל מדובר בצירוף מקרים. אוסט אמנם טוענת שהסיפור התרחש בבורסה, אבל לפי הספר קשה להאמין שאכן כך. סביר להניח שהתסריטאים פשוט בחרו בה מסיבות לוגיסטיות - מעבר לזה שזאת עיר יפה עם מורשת היסטורית ואחת מערי הבירה של האימפריה העותמאנית בעבר - היא פשוט קרובה מאוד לאיסטנבול, מה שמשרת את העלילה ואת הנסיעות של הדמויות בין שתי הערים. ובכל זאת, גם החיים שחוותה יכולים לפרנס ספר או סדרה מעניינים לא פחות.

     

    אוסט נולדה באיסטנבול. בניגוד לסורייה, היא לא התייתמה מהוריה. אלה התגרשו, ואביה החורג השתייך למשפחה שטוענת ששורשיה מגיעים עד לסולטן עותמאן. "היה כאוס בבית. לא היה לנו כסף ונאלצתי לעזוב את בית הספר. התחלתי לקחת שיעורי מוזיקה, מצאתי עבודה ועבדתי קשה מאוד. בצירוף מקרים מוצלח נתקלתי בחברי להקת ׳הפרפר הלבן׳ והפכתי לסולנית שלהם. הייתי מאושרת. חייתי את החלום שחלמתי מאז הילדות. הכל היה נפלא. ואז יום אחד הוצגתי בפני עלי סארפקאן - וזאת הייתה אהבה ממבט ראשון.

     

    "אני זוכרת שעלי נהג במכונית של אבא שלו, שברולט חדשה. נסענו לבוספורוס, כשאנחנו יושבים זה ליד זה. אני הייתי צעירה ויפה מאוד, עם שיער ארוך. עלי ביקש רשות לקרוא את עתידי בכף היד. הושטתי לו את היד, והוא התחיל להגיד כל מיני דברים, ואז, לפתע, הוא נתן לי נשיקה על הלחי. ככה התחילה האהבה בינינו. הוא היה מגיע לאיסטנבול בכל סוף שבוע כדי לפגוש לקוחות, ואז היינו נפגשים. האהבה שלנו פרחה והתעצמה, והוא התחיל להגביל אותי ככל שמערכת היחסים בינינו התפתחה. הוא לא רצה שאני אצא לסיבובי הופעות עם הלהקה ואני אמרתי שאם כך, אנחנו צריכים להתחתן, כי זאת העבודה שלי וזאת הדרך שלי להרוויח כסף".

      

    דיקטטורית בכל הגרסאות. אסמה סולטן בסדרה 'הכלה מאיסטנבול'
    דיקטטורית בכל הגרסאות. אסמה סולטן בסדרה 'הכלה מאיסטנבול'

    השניים יצאו במשך חמש שנים, אבל בני המשפחה שלו סירבו לקבל אותה ולבסוף הם נפרדו. "כשעלי סיפר עליי למשפחה, הם דחו אותי", היא נזכרת. "חמותי ושאר בני המשפחה התנגדו מאוד לרעיון שאתחתן עם הבן שלהם. היא בכתה המון. חמי היה קצת יותר מתחשב, אבל הוא כתב לעלי מכתב ובו ביקש לא להתחתן איתי. הם לא קיבלו אותי ככלה למשפחה. אז בעלי פתח בשביתת רעב ואיבד הרבה ממשקלו. כשהם ראו כמה הוא נחוש, הם הבינו שהם צריכים למצוא סיבות אמיתיות לסיכול החתונה הזאת. אז הם שכרו בלש פרטי שעקב אחריי".

     

    ומה הוא גילה?

     

    "הבלש עבד יומם ולילה ודיווח להם. הוא סיפר שאני יוצאת לעבודה עם אמי, מבצעת את השירים שלי וחוזרת הביתה מיד בתום ההופעה. שאני לא מנהלת חיי לילה ולא נשארת לבלות במועדונים. בעצם, הסתבר לו שאני ממש מעדיפה לחזור הביתה עם אמא שלי. לא היה לי מושג שיש בלש שעוקב אחריי.

     

    "אחרי זמן מה עלי הגיע וחיכה לי מתחת לבית. הייתי בהלם. לא היה בינינו קשר כמעט שלושה חודשים וחשבתי שהסיפור נגמר. ניסיתי לשכוח אותו, אבל לא הצלחתי. נכנסתי למכונית שלו, ברגע הראשון לא זיהיתי אותו. הוא רזה כל כך. הביט בי ואמר, 'תראי מה עשית לי'. כשהוא היה סטודנט באוניברסיטה, אביו קנה לו דירה קטנה, וזאת הייתה נקודת המפגש שלנו. אז הלכנו לשם שוב. הוא סיפר לי כל מה שקרה ובישר לי שהמשפחה מסכימה סוף־סוף לנישואים שלנו. קבוצה גדולה שלהם הגיעה לאיסטנבול, לבקש את ידי מהוריי. עוד באותו לילה התארסנו, שנה אחרי התחתנו ועברתי לגור בבורסה. אגב, אחרי שנים, חמי אמר לי כמה פעמים שהם שפטו אותי לא נכון. גם חמותי הודתה בזה".

     

    עד כמה את וסורייה דומות? גם את רצית להמשיך לשיר?

     

    "היא תמימה מאוד, עם לב זהב. כן, אנחנו מאוד דומות. אבל אולקו יותר מעורבת במקצוע שלה, יותר משכילה ויותר מוטרפת. בהמשך, בעלי הכריז על פשיטת רגל. הם פתחו בשבילי בוטיק אופנה. אמרתי לו שיש לנו דירה באיסטנבול, שאנחנו יכולים לעבור לגור בה ואני אמשיך מהמקום שהפסקתי וארוויח הכנסה יפה למשפחה. אבל הוא לא הסכים שאעשה זאת. הוא חשש שאם וכאשר אני אתפרסם - אני אתגרש ממנו. גם חמותי התנגדה לזה. היא אמרה שהיא מוכנה לתת לי את האוכל שלה ורק שלא אחזור לשיר על הבמות. זה חרה לי מאוד. נאלצתי לבחור בין הייעוד המקצועי שלי לבין המשפחה, וזה בזמן שבאמת היינו זקוקים לכסף".

     

    עד כמה פארוק ובעלך דומים?

     

    "עלי היה דומה לפארוק בהתחלה. הוא היה מאוהב בי עד עמקי נשמתו. ראינו עין בעין וצעדנו יד ביד כל הזמן, וזה נמשך חמש שנים אחרי החתונה. אני הייתי מאושרת. מאושרת מאוד. ילדתי שני ילדים, אני עשיתי כמיטב יכולתי בנישואים האלה, אבל אז הוא הפך לאדם שונה לחלוטין. הוא היה אלכוהוליסט. ואז הוא גם בגד בי, ואני הפניתי את מבטי והעמדתי פנים שאני לא רואה. חוסר האחריות של בעלי העציב אותי מאוד. התכוונתי להתעלם מהבגידות שלו. הוא אמר לי שאני האחת והיחידה בעיניו, והן היו רק משהו חולף. הוא נשמע כן כל כך כשדיבר על אהבתו אליי, שהייתי מוכנה להאמין לכל מילה. הבעיה הייתה שהוא התחיל לשתות יותר ויותר אלכוהול. הוא איבד את תחושת המציאות. אנשים התחילו לייעץ ואמרו לי לחזור לאיסטנבול ולקריירת השירה. אף שהתגעגעתי לבמות ולקהל, לא רציתי לעשות את הצעד שיקרע את הילדים מאביהם ויפרק את המשפחה".

     

    מה קרה לו?

     

    "הוא היה מאוד חסר אחריות ולא אהב ללכת לעבודה. במקום זה הוא יצא לפעילויות ספורט וציד, וכל אלה גרמו להתרסקות כל מפעל החיים של אבא שלו. היו למשפחה מפעלים לייצור צבעים. חמי, חוסיין סארפקאן, היה מאוד מוכשר ואיש עסקים מצליח. הוא התחיל מאפס וצבר הון עתק, עד שבניו חיסלו את הכל. הוא הקים את מפעל הצבע הגדול ביותר באזור הבלקן. הוא היה גם הבעלים של הקרקע. היו שם כמאה פועלים. הוא העביר את העסק לבניו כשמלאו לו 55 שנים, וקיווה שהם ימשיכו בדרכו, אבל הם לא היו מסוגלים לזה. במקום זה הם הכריזו על פשיטת רגל. חמי השאיר אחריו ירושה מפוארת, אבל הם לא ידעו להעריך את זה.

     

    "גרנו כולנו בבית דירות אחד. הילדים שלי עלו במדרגות כדי לבקר את סבא וסבתא שלהם, הם אהבו אותם מאוד והיו סבא וסבתא נפלאים. אז כשבחנתי את כל הצדדים בסיפור, החלטתי שלא להתגרש. החיים שלי היו קשים יותר, ככל הנראה, מאלה של סורייה. מה שרואים שם זה מה שיש, וכל השאר ניתן להשלים באמצעות הרצון הטוב והמחשבות הטובות של כל אחד. כשאני צופה בסדרה, אני אומרת לעצמי כל הזמן שמישהו שם אכן סיפר את סיפור חיינו. אני נהגתי לשיר מזמורי תפילה, וכל אחד בבורסה ידע זאת היטב. גם סורייה שרה שיר בחתונה, וכולם השפילו את מבטיהם".

     

     

    × × ×

     

    בזמן שאוזג'אן דניז ואסלי אנבר מתכוננים להופעה בישראל, אוסט עובדת על ספר שיתאר את חייה. "הרבה לפני שבודאייג׳יאוגלו כתבה את הספר, ולפני שהוא הפך לסדרה, אמרתי לעצמי: אולקו, היו לך חיים מעניינים כל כך, למה שלא תכתבי על זה ספר? אני גם עובדת על מופע סטנד־אפ, שבו אני מתכוונת לשיר ולספר את סיפור חייה האמיתי של סורייה".

     

    את חזרת לשיר?

     

    "כשבתו של גיסי התחתנה, הייתה תזמורת והאחרים רמזו לי לעלות לשיר. מאוחר יותר סיפרה לי גיסתי, שגיסי רוהי לא רצה שאני אשיר. את הדרך הביתה במכונית העברתי בבכי בלתי פוסק. היה לי באמת מאוד־מאוד עצוב. אני לא מוצאת את המילים הנכונות לתאר כמה הם התנגדו לעמידתי על הבמה. הם חשבו שזמרים עוסקים במקצוע נחות. אתה צריך להיות מהנדס, רופא, עורך דין, בעל מפעל או משהו אחר שנחשב בעיניהם. אמנות, הופעה על במה, אלה עיסוקים שאין להם שום ערך בעיניהם. סורייה גרמה לי לחיות שוב את הרגע ההוא, והתחלתי שוב לבכות".

     

    אולי דברים השתנו בינתיים, אבל בכלליות, אנשים בטורקיה סבורים שמי שבחרה לעסוק באמנות, כמו שירה למשל, היא בדרך כלל אישה מופקרת?

     

    "כן. הם לא מסתירים את זה. זה בדיוק השיפוט המוטעה שמלבה את הסטריאוטיפ. בעלי אמר לי את אותו הדבר כשניסה למנוע ממני לעלות לבמה אחרי שנישאנו. זה העציב אותי מאוד. הייתי יכולה לעסוק במקצוע שלי ועדיין להיות רעיה טובה ואמא מסורה. אבל ידעתי מה אנשים יגידו עליי, אם אחליט להתגרש. אפילו בצד שלי של המשפחה הייתי שומעת הערות. הם היו אומרים לי שכבר מהתחלה הם טענו שזה לא יעבוד".

     

    איך את מרגישה כשאת צופה בסדרה?

     

    "אני בוכה המון. סורייה גרמה לי לבכות שוב בפרק האחרון שראיתי. כשהיא תופסת את פארוק מנשק אישה אחרת. אבל אצלה היה מדובר באי־הבנה, אצלי זה היה הדבר האמיתי. לא שתפסתי אותו מתנשק עם מישהי, אבל ראיתי אותו יוצא מחדרה של האישה. היינו מוזמנים לאירוע חגיגי באחד הערבים, זה חִייב למצוא מישהו שישגיח על הילדים. חשבתי שאוכל לבקש את אחת הבנות שעבדה בחנות התפירה שלי. חזרנו הביתה ועלי היה במצב רוח שובבי, כך שהיום הסתיים נפלא. חשבתי לעצמי, כמה בת מזל אני, והלכתי לישון.

     

    "התעוררתי באמצע הלילה וראיתי שהוא לא לידי במיטה. ראיתי אותו יוצא מחדרה של הצעירה. לא הסכמתי לעבור לסדר היום והתעורר בינינו עימות. הייתי ממש תמימה. בין השאר אמרתי לו שההתנהגות שלו ממש לא הגיונית, כי רק עכשיו קיימנו יחסי מין. אני לעולם לא אשכח את הרגע הזה. נכנסתי לחדר של הצעירה ודרשתי לדעת מה היא מחפשת אצל גבר נשוי ואב לשני ילדים. עלי הכחיש וטען שלא היה ביניהם שום דבר, ואני שאלתי אם זה נראה לו נורמלי שגבר נכנס לחדרה של אישה באמצע הלילה, כשהוא לבוש בתחתוני בוקסר? אישה חייבת לדעת את האמת. לא יכולתי להבין איך בעלי, האיש שאוהב אותי כל כך, יכול היה לגעת באישה אחרת. יצאתי מדעתי באותו לילה. זהו כאב שאי־אפשר לתאר. ואני חייתי עם הכאב הזה שנים רבות".

     

    סורייה היא אישה חזקה, פמיניסטית, גם אסמה סולטן. האם גם אצלכן הכל היה למען המשפחה?

     

    "חמותי הייתה לצידי. היא ניסתה להרגיע אותי כל הזמן ואמרה לי להיות סבלנית ולחכות כמה שנים, עד שהרומן ביניהם יגיע לקיצו. אני ידעתי בתוך תוכי שמוטב לי להישאר בתוך המערכת ולא לפרק את הזוגיות ולצאת לחפש הרפתקות חדשות".

     

    יצא לך לדבר עם אסלי אנבר, שמשחקת את סורייה?

     

    "לא. היא מעולם לא יצרה איתי קשר. ואני לא הלכתי לאולפן שלהם. אבל הייתי שמחה לבקר באתר הצילומים יום אחד. זה יהיה טוב, כי אני זוכרת את הימים ההם, ואנשים רבים מכבדים אותי מאוד ומדברים עליי שוב. אלה דברים נהדרים בגיל שלי".

     

    לפארוק יש הרבה מעריצים בישראל. מה דעתך עליו?

     

    "הם מגזימים. אין דבר כזה במציאות. למען האמת, אני לא מוצאת אותו מושך כל כך. בעלי היה נאה הרבה יותר. אני מאמינה שאנשים מעריצים אותו לא בגלל המראה, אלא בגלל הדמות שהוא מגלם. הוא אוהב באופן אמיתי, עמוק וכן, אבל הוא דמות. אין גברים כאלה במציאות. איך אפשר להאמין לזה? תראי לי מישהו מהחיים שהוא כמו פארוק. נשים פשוט רוצות להאמין לתרחיש החלומי הזה. גם אני אישה, אבל אחרי הכל יש לי ניסיון חיים. אני לא מבינה למה נשים נופלות בפח הזה. אין אהבה כזאת. זה לא תואם את הטבע האנושי. 'האישה האחרת' זה משהו שחייב לקרות. תאמינו לי, אין גברים כמו פארוק".

     

     

    7nights@yedioth.co.il

     

     


    פרסום ראשון: 01.04.19 , 23:36
    yed660100