לא מבושל עד הסוף

המקום: L28 — מסעדה או שמא מוטב לומר מיזם הייטקיסטי שנפתח בקומת הרחוב של בניין "סטארט־אפ ניישן סנטרל", עמותה העוסקת בקידום טכנולוגיה ישראלית. הוותק: חצי שנה. הקונספט: קבוצת ירזין־סלע, של האחים ארי ויורם ירזין ושותפם יובל סלע, החליטה להפוך את המסעדה לבמה עבור שפים צעירים שיתחלפו כל חצי שנה ויציגו תפריט אישי ומקורי. מישהו אמר סטארט־אפ קולינרי? זה בערך העניין. בתחום היין מיוצגים פה ארבעה יקבים מארבעה אזורים בישראל: יקב פלטר ברמת הגולן, פלם בהרי יהודה, יתיר בצפון הנגב ונגה במצפה רמון.

השפית הראשונה שהתארחה בחלל האלגנטי והמואר הזה, שחלונותיו הגדולים משקיפים לרחוב לילינבלום, הייתה שולי וימר, שהביאה איתה השפעות מהגליל שבו גדלה וממסעדת ריבר בלונדון, שבה עבדה בשנים האחרונות. אכלנו במקום ארוחת צהריים שהוכנה והוגשה בהשגחתה, ואם מצאנו משהו להתפעל ממנו, היה זה כנראה בעיקר האומץ להגיש מנות כה פשוטות, כמעט ביתיות באופיין. למשל, פסטה בעבודת יד, שהוגשה ברוטב בשר (ראגו שייטל) עם בזיליקום, נענע ופקורינו (87 שקלים), או פילה צרוב של בר ים שהוגש עם שני סוגי שעועית (טורקית וברבוניה), עגבניות ובזיליקום (128 שקלים). באקלים גסטרונומי שבו שפים מלהטים בטכניקות ובחומרי גלם ותיאורי המנות נפרשים על חמש שורות לפחות, הפשטות הזאת הייתה אמנם מרעננת, אבל לא בטוח שהיא מספיקה. והיו גם משימות טכניות מורכבות יותר (למשל: בורקס במילוי שומר) שווימר פשוט לא עמדה בהן - כך שהרושם הכללי היה של ארוחה הגונה וטעימה, אבל צנועה ומינורית מדי.

השף הנוכחי הוא גבריאל ישראל, שהתפרסם בזכות משאית השקשוקה שלו שהצליחה מאוד בניו־יורק. כאן הוא מגיש כמה מנות של בראנץ' מהזן המוקפד. המנה הראשונה שהזמנו הייתה כמובן השקשוקה הירוקה המפורסמת שלו, המוגשת עם אספרגוס, תרד, זעתר זוקיני וגבינת עזים (57 שקל).

מה רבה הייתה אפוא אכזבתנו כשהמנה שקיבלנו התגלתה כצלוחית של מרק ירקרק ששני החלמונים צפו בו במצב צבירה נוזלי לגמרי. למעשה, הייתה זו שקשוקה שאפשר לאכול אותה עם כף, לשתות אותה עם קש, או לספוג אותה עם הלחם שהוגש לצידה; יצירה דלילה, פושרת ובלתי חושנית בעליל. קצת טובה ממנה הייתה לאפה דרוזית דקיקה (41 שקל) שהוגשה במילוי חביתת ירק פרסית עם לאבנה, ארוגולה וסומאק; טעים - אבל לא בהרבה יותר מהלאפות המקוריות, המוכנות במקום ונמכרות על ידי הדרוזים עצמם בצידי הדרכים בגליל ובגולן ב־15 שקל ליחידה.

עוד מנה שהוצגה בתפריט כלחמניית דגנים עם כרובית צלויה, צ'ירשי, טחינה וסלט עשבים (44 שקל), התגלתה ככריך שהוכן משתי פרוסות עבות של לחם שחור וגס. זו מנה שבבראנץ' ניו־יורקי המוגש באיזה חור בסוהו אולי הייתה נתפסת כ"אתנית" ונועזת - אבל בנוף הקולינרי הפראי שלנו, היא מנומסת ומהונדסת מכדי לעורר ריגוש ממשי. ומעבר לכל – לא מספיק טעימה.

דווקא המנה המתוקה - פרנץ' טוסט עם פירות הדר ונענע, דבש, יוגורט כבשים ועלי ורדים (48 שקל) הייתה מעולה ממש, ועוררה מחשבות נוגות; לו היינו אנשים טובים יותר, זו הייתה ארוחת הבוקר שלנו, יחד עם תה צמחים נטול סוכר.

לסיכום: L28 מסעדה נעימה ואסתטית, והשירות בה מקצועי מאוד. ממה שטעמנו בה עד כה לא התלהבנו במיוחד, ונותר רק לחכות לשף הבא; האם הוא/היא יהיו עוד מאותו דבר, או שיימצא סוף־סוף מישהו שיעיף לנו את הסכך?

• L28, לילינבלום 28 תל־אביב, 03-9003560.