מנוחה נכונה

לאורך השנים האמינו בני המשפחה כי זכריה חי, והשבת גופתו שמה קץ לתקוות. השכנים בבניין סיפרו על הזוג באומל, האב יונה ז"ל שלא הפסיק לחפש את בנו לאורך השנים, והאם מרים שהסתגרה לאחר שבנה זכריה לא חזר מהקרב. "היא תמיד היתה אומרת שהיא מקווה שהוא בחיים", סיפר חיים אבישר, שכן ותיק שהכיר גם את זכריה בתור ילד: "תמיד צוחק, חינני. כאב לנו מאוד עליו".

יונה ז"ל עשה מאמצים חובקי עולם במטרה לגלות מה עלה בגורלו. תחילה עשה זאת בשיתוף עם גורמים רשמיים במדינה ובהמשך יצא לבד לחיפוש מתמשך, שפעם אחר פעם נחל אכזבה. הוא נפגש עם מנהיגים רבים, בהם גורמים בעולם הערבי, ולמעשה הקים מעין מערך מודיעיני של איש אחד, שכל מטרתו לגלות מה עלה בגורלם של בנו וחבריו. הוא רצה לדעת בדיוק מה התרחש באותו הלילה וביקש לעקוב אחר השתלשלות האירועים. לא אחת הוא טען כי בנו נמצא בסוריה, חי או מת. במקביל הוא עשה כל שביכולתו להשאיר את נושא הנעדרים בתודעת הציבור ומקבלי ההחלטות, מזכיר לכולם את החיילים שלא שבו מהקרב. יונה סירב לקבל את ההערכות כי בנו מת.

ברבות השנים הוא הפך לסמל המאבק להשבת חיילים הנעדרים. הוא התבטא עם חטיפתו של גלעד שליט ונהג לבקר את הממשלה וגורמים בצבא. בטקס שנערך לציון 26 שנה להיעדרו של בנו, אמר באומל כי משפחתו מצויה כל השנים ב"יחסי אהבה-שנאה" עם שלטונות צה"ל והמדינה. "אנחנו אוהבים את החיילים והקצינים, אבל שונאים שנאה גדולה את כל מי שניסה לטייח את הסיפור שלנו וטען שהבנים מתים ושחבל על הזמן והמאמץ", אמר.

במכתב ששלח לראש הממשלה לשעבר אריאל שרון כתב יונה: "20 שנה אני מנסה למצוא את בני, אני אדם זקן ורוצה לראות בערוב ימי סיום לפרשה". סיום הפרשה הגיע אתמול, ויונה לא זכה לקחת חלק במעמד.

אחיו ואחותו של באומל, שמעון באומל ואסנה הברמן, נפגשו אמש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו והודו לו על המאמצים להשבת גופתו של זכריה.

הלווייתו של רב סמל זכריה באומל תערך הערב בשעה 19:00 בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים.