שני גביזון חאלו, 34, סייעת בחינוך המיוחד ואם לשני ילדים קטנים, הייתה בת 18 בלבד, כשהעניקה לעצמה במתנה ניתוח להגדלת שדיים. "שלושה ימים לפני הניתוח, חבר של אבא שלי, שהוא רופא, אמר לי, 'אל תעשי את זה, את תצטערי על זה'", היא מספרת. "כמובן שלא הקשבתי".
במשך תשע שנים הייתה מרוצה מהתוצאה, אבל אז, בלידה השנייה שלה, בגיל 27, התפוצץ אחד השתלים ותוכנו נשפך לתוך גופה. "אחרי הלידה הרגשתי מאוד רע, והיה לי כל הזמן חום", היא מספרת. "ייחסתי את זה ללידה ולשינויים ההורמונליים שעברו עליי, אבל כשהסתכלתי בראי ראיתי שאחד השדיים נראה ממש לא טוב. המנתח שלי הפנה אותי לבדיקת אולטרסאונד, בה ראו ששני השתלים נקרעו, ואחד מהם דולף. עברתי ניתוח נוסף שבו החליפו את השתלים הקרועים בחדשים".
הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
בניגוד לניתוח הראשון שעבר בלי בעיה, אחרי ניתוח ההחלפה משהו השתבש. "מרגע שהשתלים הוחלפו הרגשתי שאני יותר חולה", היא מספרת. "מספיק שמישהו היה מתעטש לידי, כבר הייתי נדבקת. לפני שנתיים עברתי ניתוח אחר, בסינוסים. מהניתוח הזה קמתי אישה אחרת, לא בריאה. בדיעבד, הראומטולוג הסביר לי שהניתוח הזה היה כנראה הזרז לקריסה הגופנית שלי".
מסע הייסורים של גביזון נמשך למעשה עד היום. "סבלתי מכאבים איומים. כל חודש חליתי: פעם דלקת ריאות, פעם דלקת שקדים. הגרון שלי היה במצב איום. כל הבדיקות תקינות, אבל בפועל אני חולה מאוד. בממוצע פעמיים בחודש אני נשארת בבית. לא מסוגלת לקום מהמיטה, כאילו אני משותקת. יש לי בחילות, רצון להקיא. כמו הנגאובר. פעם הייתי חיית כושר. הפסיכולוג הכי טוב שלי היה מכון הכושר, אבל היום אני לא יכולה להתעמל בו. בקושי לקופת חולים אני מצליחה להגיע ברגל.
"יש לי סימפטומים משונים, שכביכול לא קשורים זה לזה. הדבר שהכי מציק לי זה בריין פוג – תחושה של ערפל מוחי. אני פה ולא פה. יש לי כאבי גב, דלקות בכל הגוף. אני יכולה פתאום להרגיש חוסר שיווי משקל וליפול. לילה אחד קמתי מזיעה מתוך שינה, כמו בהתקף לב. המוקדנית של מד"א שדיברתי איתה אמרה לי: 'אל תזוזי, זה התקף לב'. בבית החולים גילו שהכבד שלי מודלק, אבל אחרי שלושה ימים הכל עבר כלא היה. הרופא אמר לי: אין לי הסבר לזה.
"מיותר לציין שהחרדות חגגו. קרסתי נפשית. פחדתי לישון, מחשש שלא אתעורר בבוקר. אף אחד מהרופאים לא ידע מה לא בסדר איתי. עברתי ארבעה רופאים בתוך קופת החולים שלי, והפאניקה משתוללת בתוך הגוף. נתנו לי ציפרלקס. פיתחתי אלרגיה קשה לכדור. אחריו לקחתי כדור פסיכיאטרי אחר, שעזר לי נפשית, אבל הסימפטומים כולם נשארו. אמרתי לרופאה: אני מרגישה שכל המערכות הפנימיות שלי הולכות וקורסות".
במסגרת הבירורים הרפואיים שערכה, הגיעה אל ראומטולוג בכיר. "כשסיפרתי לו שהשתלים התפוצצו הוא מיד אמר, 'את צריכה לעשות אולטרסאונד לראות שלא מסתובב סיליקון בגוף'. הכל יצא תקין, אבל אחרי שעה הוא אמר לי: 'קוראים לזה תסמונת אסי"א, זה מהשתלים'. אם הוא לא היה אומר לי במפורש שזה הגורם למצב שלי, לא הייתי עולה על זה לעולם. ברגע שהוא אמר את זה החלטתי: הם חייבים לצאת עכשיו. אני חייבת לחזור לעצמי".
כשקראה על התסמונת האוטואימונית הנדירה, הנגרמת על ידי חומרים הממריצים את פעילות מערכת החיסון, שבהם סיליקון, הבינה גביזון לתדהמתה כי חוותה חלק גדול מהסימפטומים המאפיינים. "היובש בעיניים ובשפתיים, כל הפצעים שפתאום יוצאים לי בפנים. זה היה מפחיד. ירד לי עוד אסימון ועוד אסימון. יש עשרות, אם לא מאות נשים עם שתלים, שהרפואה נותנת להן רסיטל וציפרלקס, אבל תכלס הן מורעלות ממקום אחר לגמרי".
השבוע נפגשה גביזון עם הכירורג הפלסטי שינתח אותה, ובסוף החודש, כך היא מקווה, תעבור את הניתוח להוצאת השתלים מגופה. "שואלים אותי אם אני לא חוששת איך החזה שלי ייראה בלי השתלים, אבל זה פשוט לא מעניין אותי. אני לא רוצה אותם בגוף שלי. מבחינתי זו פצצה מתקתקת".
מתמודדות בפייסבוק
שני גביזון לא לבד. עשרות אלפי נשים בעולם, בהן ידועניות כמו ניקול קידמן, עברו בשנים האחרונות ניתוחים להוצאת שתלי הסיליקון, על רקע בעיות בריאותיות קשות ודיווחים הולכים ומתרבים על סיבוכים רפואיים פוטנציאליים הכרוכים בהם.
בחודשים האחרונים מצטברות עדויות לכאורה לכך ששתלי הסיליקון הפופולריים עלולים להיות קשורים לתופעות לוואי ומחלות שונות, חלקן מסכנות חיים. במחקר הגדול מסוגו עד היום, שפורסם בספטמבר 2018 בכתב־העת הרפואי המוביל "Annals of Surgery", נטען כי נשים שקיבלו שתלים המכילים סיליקון היו בסיכון מוגבר לפתח תופעות לוואי כדלקת מפרקים שיגרונית, הפרעה נדירה של מערכת החיסון שמתבטאת ביובש בעיניים ובפה, וסקלרודרמיה – התעבות של העור ורקמות החיבור. עוד נמצא כי נשים כאלה היו בסיכון גבוה ללדת תינוק מת, ולפתח סרטן עור קטלני מסוג מלנומה.
לפני חודש פירסם מנהל המזון והתרופות האמריקאי אזהרה לשני יצרני שתלי שד אמריקאים, מכיוון שמחקרים ארוכי טווח להערכת בטיחותם של שתלי הסיליקון מתוצרתם לא בוצעו על פי הנחיות המנהל. פאנל מומחים מיוחד שהתכנס בסוף מארס בארה"ב הסכים כי יש לעדכן את המטופלות על הסיכונים הפוטנציאליים של השתלים. במקביל, בהחלטה שכונתה "היסטורית", אסרו בשבוע שעבר שלטונות צרפת על ייצור ושימוש בשתלי סיליקון מחוספסים מסוגים מסוימים, שנקשרו לחלק מהבעיות, ועל שתלים עשויים פוליאוריתן. הנימוק: סכנה "נדירה אך משמעותית" ללימפומה.
גם בישראל התופעה תופסת תאוצה; נשים שהנושא מעסיק אותן, חלקן לפני ניתוח קוסמטי וחלקן כבר אחריו, מדברות על הנושא בפתיחות בקבוצת פייסבוק חדשה, שנקראת "השלכות בריאותיות של שתלי סיליקון וסליין והצעדים להחלמה" וחברות בה כבר מאות נשים — בדומה לקבוצה קנדית שחברות בה עשרות אלפי נשים מכל העולם, שחולקות ביניהן מידע רפואי ואישי על ההשלכות הבריאותיות של השתלים ועל הדרכים לפתרונן, אשר מהווה מקור ידע והשראה.
מקימת הקבוצה הישראלית, קרן בושי מנס־ציונה, במקצועה פיזיותרפיסטית המתמחה בשיקום אורתופדי, עברה ניתוח להסרת השתלים בינואר השנה, לאחר שחוותה את הקשיים המדוברים על בשרה. "הקמתי את הקבוצה כדרך התמודדות עם מה שקרה לי בתחום הזה", היא מספרת.
אף שהידע הרפואי בנושא סכנות השתלים מוגבל מאוד, והנושא שנוי עדיין במחלוקת מקצועית, בושי משוכנעת שהשתלים אחראים לכל בעיות הבריאות שחוותה. "מספיקה חשיפה למתכות כבדות, שנמצאות בשתלים, כדי ליצור ריאקציה", היא טוענת, "אבל זה לא כתוב בשום מקום. נשים שסובלות ממחלות אוטואימוניות נמצאות בסיכון מיוחד. כל אישה שרוצה לעבור ניתוח כזה חייבת לדעת את זה לפני שהיא מכניסה חומרים כאלה לגוף שלה כדי לקבל החלטה מושכלת".
מדי יום שואלות החברות שאלות, משוות רשמים ומבקשות עצה מבעלות ניסיון שכבר הוציאו את השתלים. "נכנסתי אתמול לקבוצה", כתבה אחת המשתתפות. "אני חודש אחרי ניתוח הגדלה והרמה, לפני ארבעה ימים נפתחו לי תפרים בצד אחד, המנתח תפר לי ונשאר חור פתוח שלא ניתן לתפור כי הוא מוציא נוזלי הפרשות, אני מאושפזת כבר שלושה ימים למעקב, שלא יזדהם ושלא תהיה חשיפת שתל. מישהי שמעה על מקרה כזה"?
אחרת חולקת: "עשיתי הרמה עם שתלים לפני תשע שנים. לא קיבלתי את תופעות הלוואי שהנשים כאן קיבלו, אבל יש לי קרע בשתל. יש לי כאבים. יש לי נפיחות... אני לא מתחרטת שעשיתי כי זה תרם לי לביטחון העצמי, היו אחלה תשע שנים. אבל כרגע אני מתה להיפטר מהם. לא יכולה לחכות".
תחושת בטן רעה
כמו רוב הסיפורים של מושתלות הסיליקון, גם הסיפור של בושי התחיל ברגל ימין. הבעיות התחילו אחרי שנים. "עברתי ניתוח הגדלה לפני 15 שנה בגלל תחושה של חוסר ביטחון", היא מספרת. "פמלה אנדרסון ו'משמר המפרץ' היו מקור השראה. חשבתי שאם החזה שלי יהיה גדול זה ישפר את ההרגשה שלי. כשבדקתי את העניין נאמר לי שזה בטוח ואין שום בעיה. לא חשבתי יותר מדי. הפעם הראשונה ששמעתי על בעיה הייתה בשתלי ה־PIP (שתלים צרפתיים שהוסרו מהמדפים ב־2010 בשל חשד לליקויים – ש”ר) אבל אמרו לי, 'השתלים שלך מסוג אחר, אין סיבה לדאגה".
16 שנה אחרי הניתוח ההוא, הרגישה בושי שמשהו לא בסדר. "הייתה לי תחושת בטן רעה. ביקשתי מכירורג שד הפניה לאולטרסאונד, והוא אמר לי: 'את לא צריכה, את לא בקבוצת סיכון לסרטן השד. עשית בדיקה, חכי לשנה הבאה'. אבל התעקשתי. כשהגיעה התשובה בדואר, היה כתוב שם שיש לי דלף של סיליקון לרקמת השד ולבלוטות הלימפה. זה היה יום שישי. לא היה לי למי להתקשר. הייתי בחרדה מטורפת. אבל גם כשהגעתי לרופא עם התוצאות, המסר המרגיע נמשך. הוא אמר לי: 'אין לך מה לדאוג, הכל בסדר, פשוט מחליפים את השתלים'. זה גם המסר שקיבלתי מהכירורג שד. בסופו של דבר, החליפו לי את השתלים בשתלים חדשים מתוצרת אותה חברה. אמרו שהג'ל שמצוי בתוכם יותר בטוח ולא דולף, וזה לא נכון. בדיעבד ראיתי שגם בטופס ההסכמה כתוב במפורש שיכול להיות דלף שקט, לא מורגש".
כשהתעוררה בושי מהניתוח הכל, לטענתה, השתנה. "מרגע שקמתי מהניתוח הרגשתי לא טוב. היה לי לחץ בחזה. היה בלתי נסבל אפילו ללבוש חזייה. זה התחיל בקטנה ונהיה יותר ויותר גרוע. התחילו לי כאבים בכל הגוף, והשרירים שלי היו נתפסים בצורה מאוד חזקה. אם ישבתי כמה דקות הרגשתי שאני בקושי יכולה לקום. כשסגרתי את היד בקושי הצלחתי לפתוח את האצבעות. היו לי כאבים איומים בירכיים. אני מתמחה בעבודה עם אנשים שכואב להם, ואני בעצמי כאב לי כל־כך – ולא הבנתי למה".
כמו במקרה של שני גביזון, גם כאן הרופאים לא ידעו להסביר לקרן מה בדיוק קורה לה. "הכל התחיל ממש אחרי הניתוח, והלך והחמיר במשך חודשים. היו לי כאבי בטן שלא עברו, הבטן שלי הייתה מתנפחת. חשבו שיש לי מעי רגיז, אז הפסקתי לאכול גלוטן, אבל זה לא עבר. כל מה שאכלתי עשה לי תחושה של שריפה בבטן. תופעות שמעולם לא היו לי קודם. גם השיער שלי נשר. מרוב נשירה, הייתי צריכה לשים תוספות. בשלב מסוים הלכתי להיבדק אצל המנתח, לראות אולי יש בעיה בשתלים, אבל הובטח לי שהכל בסדר. גם בדיקות הדם שעשיתי יצאו תקינות. בלית ברירה, חיפשתי פתרונות אחרים. חשבתי שאולי יש לי הרעלה בגוף, ושיניתי את התזונה שלי. התעמלתי כל יום. בשלב מסוים אפילו חששתי שזה קורה בגלל שאני עומדת הרבה בעבודה, אז עשיתי שינויים, אבל שום דבר לא עזר".
גם בושי הגיעה למסקנה שמקור הבעיה הוא בשתלים שלה, במקרה. "יום אחד ישבתי עם חברה וסיפרתי לה מה עובר עליי. החברה הזו שאלה אם יכול להיות שכל התופעות האלה קשורות לשתלים. שבוע אחרי זה מישהו שלח לי כתבה מחו"ל על תופעות שקשורות בשתלי סיליקון. חיפשתי חומרים באינטרנט, ונתקלתי בסרטון של בחורה מארה"ב שסיפרה מה עבר עליה עם השתלים ביוטיוב. כשראיתי ממה היא סבלה, תפסתי את הראש; אותן תופעות בדיוק קרו גם לי.
"נכנסתי לקבוצה הקנדית והתחלתי לקרוא עשרות סיפורים של נשים שעברו סבל כמו שלי. אם לא הייתה הקבוצה הזו, בחיים לא היה לי האומץ להוציא את השתלים. מרגע שהבנתי שייתכן שהשתלים קשורים להרגשה הרעה שלי כבר לא הייתי מוכנה להמשיך להרגיש ככה. הגוף אותת לי שאני חייבת לעשות את זה. זו הייתה ממש הארה. לא ביררתי אפילו כמה עולה הניתוח, פשוט רצתי עם זה".
ב־20 בינואר השנה עברה בושי את הניתוח להוצאת השתלים יחד עם הקפסולה, המעטפת הצלקתית שנוצרת סביב השתל, וסופגת לתוכה, כך נטען, חלק מהדלף. גם את זה למדה מהקבוצה בחו"ל. "מתברר שצריך התמחות מיוחדת להוציא את הרקמה הצלקתית", היא אומרת. "אם לא מוציאים את הרקמה הזו, הקוקטייל של החומרים הכימיים נשאר בתוך הגוף, ואז הנזק נמשך למרות שהשתלים הוצאו. הבדיקה הפתולוגית שנעשתה לרקמה שלי הראתה שיש שם תגובה דלקתית, מה שנחשב לכאורה לנורמלי, אבל בעיניי זה לא נורמלי, שיש דלקת בשד. אני לא מקבלת את זה. גם לא ידוע מה ההשלכות של סיליקון שנשאר בגוף. אם לא הייתי עושה את האולטרסאונד הייתי נשארת עם הקרע, והדלף היה הרבה יותר גרוע. יש נשים שבכלל לא נבדקות. כשקראתי את נייר העמדה של הפלסטיקאים תפסתי את הראש, איך לא ידעתי את כל הסיכונים כשעברתי את הניתוח".
בקבוצה הישראלית העלתה בושי צילום קשה לעיכול של השתלים שהוצאו מגופה ביחד עם הרקמה הצלקתית שעטפה אותם. גם לבקש צילום של השתלים הללו כדי לוודא שהוצאו בשלמותם מהגוף היא למדה מנשים אחרות במצבה.
"סך הכל אני שלמה עם ההחלטה להוציא את השתלים. כבר היום יש שיפור ברור, גם אם לא מוחלט, בכאבי השרירים והמפרקים שמהם סבלתי. הכאבים שהיו לי סביב השתלים עברו וגם השיער כבר כמעט לא נושר לי. בהתחלה מאוד חששתי להסתכל מה נשאר מהחזה שלי. זו תחושה של הרבה נשים במצבי, שחוששות מאיך ייראו בלי שתלים ומה זה אומר עליהן. לקח כמה שבועות עד שאזרתי אומץ להביט, וכשהסתכלתי הופתעתי לטובה. חזרתי 20 שנה לאחור. אני לא נגד ניתוחים פלסטיים, להפך, מי שזה עושה לה טוב מוזמנת להמשיך, אבל חייבים לדעת את כל הסיכונים לפני קבלת ההחלטה הגורלית הזו".
בדיעבד את מתחרטת על הניתוח הראשון?
"לו יכולתי לדבר עם קרן בת ה־20 הייתי אומרת לה: עזבי אותך משטויות, מי צריך את זה".
תוקפות את הגוף
רבות מהמושתלות מתארות תופעות דומות: כאבים כרוניים בשרירים ובמפרקים, עייפות קשה, דופק מהיר, קוצר נשימה, ערפול מוחי, אלרגיות ובעיות עיכול שונות. ב־2011 תוארה לראשונה על ידי חוקרים מישראל בראשותו של פרופ' יהודה שינפלד תסמונת בשם ASIA, הנגרמת על ידי אדג'ובנטים, חומרים הממריצים את פעילות מערכת החיסון וגורמים לה לתקוף את רקמות הגוף השונות. בין הגורמים לתגובה כזו נכללו גם שתלי סיליקון לחזה.
מחקר ישראלי ענק של חוקרים מהמרכז הרפואי שיבא בתל־השומר ומ"מכבי שירותי בריאות", שנחשף לאחרונה ב"ידיעות אחרונות", גילה כי נשים שנשאו בגופן שתלי סיליקון היו בסיכון גבוה בעשרות אחוזים לפתח מחלות שונות, בהן טרשת נפוצה, תת־פעילות ופעילות יתר של בלוטת התריס, פסוריאזיס, דלקת מפרקים שיגרונתית, ופיברומיאלגיה. הקשר החזק ביותר – עלייה של 98 אחוז, כלומר סיכון כמעט כפול – נצפה בסרקואידוזיס, מחלה כרונית הפוגעת בריאות. עלייה משמעותית בסיכון לתחלואה נצפתה גם בסקלודרמה, מחלה המתבטאת בייצור עודף של קולגן וגורמת לעיבוי העור ולהתקשותו (63 אחוז) ובתסמונת סיוגרן, הגורמת ליובש בעיניים ובפה ועלולה להתפתח לסרטן של בלוטות הלימפה (58 אחוז). קבוצת החוקרים הישראלית תיארה את המנגנון האפשרי הגורם להתפרצות המחלות הללו בקרב מושתלות סיליקון. בין השאר, הם כותבים, השתל עשוי "לדמם" אל תוך הגוף, כלומר שמולקולות של הסיליקון עוברות דרכו גם כאשר אין קרע מובהק.
חשוב להדגיש: בטיחות שתלי הסיליקון טרם הוכרעה, והנושא נידון בימים אלה בפורומים שונים, בהם מנהל המזון והתרופות האמריקאי. נשים רבות, אולי רוב הנשים, עוברות את הניתוח הפופולרי הזה, של הגדלת חזה – הנפוץ ביותר מבין הניתוחים האסתטיים שנערכים בישראל - ללא כל סיבוכים ותופעות לוואי, ושביעות הרצון ממנו גבוהה. עם זאת, קשה להתעלם מעדויות קשות, חד־משמעיות ודומות להפליא של נשים מכל העולם, אשר סובלות מתופעות דומות. לכל הנשים האלה מכנה אחד משותף: הן נושאות בחזן שתלי סיליקון.
סיפור דומה להפליא מספרת רייצ'ל שטיינברג, בת 30, מראשון־לציון, שעברה את הניתוח להגדלת השדיים באפריל לפני שבע שנים. לאורך השנים מאז סבלה מבעיות בריאות שונות, אותן מעולם לא קישרה אותם לשתלים. "היה לי מחסור קיצוני בוויטמין בי 12, למרות שאני לא צמחונית, כאבים בחזה שבאו והלכו", היא מספרת. "היו ימים שלמים שלא יכולתי לקום מהמיטה: עייפות קיצונית, רעידות, נימולים בידיים וברגליים. חיפשתי פתרונות טבעיים שיעזרו לי, אבל המצב הלך והחמיר: הייתי עייפה בצורה קיצונית, וחולה הרבה. סבלתי משיעולים. הסרעפת שלי בערה. עשיתי בדיקות דם, אבל הכל היה תקין. הרגשתי שהגוף שלי לא בשליטה".
במארס לפני שנה עברה התקף בעבודה. "הרגשתי לא טוב", היא מספרת. "יצאתי לעשן בהפסקה והרגשתי כאבים בחזה. הבנתי שמשהו רע קורה. אמרתי לעצמי, 'זה בראש שלך. אולי התקף חרדה'". מאותו יום, היא מספרת, חייה התהפכו. "היו לי כאבים נוראיים בצד שמאל של החזה, שרף לי בנשימה, אבל מבחוץ לא ראו כלום. היו לי התקפי חרדה, כאבים בכתפיים ובמפרקים, טעם מר ותחושת שריפה בלשון". כרבות מחברותיה, אחרי שהרפואה הקונבנציונלית שללה כל בעיה, גם שטיינברג חיפשה פתרון טבעי לסבלה. בשלב מסוים, שמעה על מכרה שעברה סיפור דומה לשלה. "חברה שלי סיפרה על קרובה שלה, שסבלה 13 שנים מכאבים איומים, ולא מצאו מה יש לה. היא זו שאמרה לי בפעם הראשונה, 'תבדקי את השתלים'. בכיתי מתסכול ומכעס על זה שאני צריכה לעבור עוד ניתוח. אני אמא לשתי בנות, לא רציתי להסתכן שוב, וגם העניין האסתטי מאוד הטריד אותי, אבל הבנתי שאם אני רוצה לחזור לחיים אין לי ברירה".
שטיינברג עברה את הניתוח להוצאת השתלים לפני חודשיים. "חודש וחצי אחרי הניתוח חזרתי להתאמן, ונוכחתי לדעת שאני יכולה לעשות הליכה של שעה בלי למות אחרי זה. גם הכתף הפסיקה לכאוב לי. לפני שבועיים נסעתי בפעם הראשונה זה תקופה ארוכה לחופש. קודם לא יכולתי, פחדתי להתרחק מהבית". היא מודה שלא הבריאה מיד, כפי שחלמה. "זה לא קסם. לוקח זמן עד שהגוף מתנקה".
מה היית אומרת למי ששוקלת היום לעבור ניתוח להגדלת שדיים?
"אני מאוד אוהבת יופי ואסתטיקה, אבל לא במחיר של בריאות. שכל אישה תחשוב טוב־טוב לפני שהיא מחליטה להכניס לעצמה מחלה לגוף".
גם לאחר כריתה
ההתמודדות עם שאלת הבטיחות של שתלי הסיליקון ונזקיהם הפוטנציאליים אינה רק נחלתן של נשים שעברו הגדלת שדיים מסיבות אסתטיות, אלא גם של אלפי נשים בשנה שעוברות בישראל הגדלה כזו לצורך שחזור לאחר כריתת שד בעקבות סרטן. בעולם פורסמו בשנה האחרונה סיפוריהן של עשרות נשים שהחלימו מסרטן השד, ולקו בסוג אחר, נדיר מאוד, של סרטן, שמיוחס כיום לשתלים. עד היום, דווחו 700 מקרים כאלה. על פי נתוני האיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית, מתוך כ־11,500 הגדלות שדיים שמתבצעות בישראל מדי שנה באמצעות שתלים מסוגים שונים, כ־3,000 נעשות בנשים שעברו כריתה נרחבת בגלל סרטן.
אחת מהן היא לורה משגב, בת 51, שחלתה בגיל 46. "הייתי נגועה בשני השדיים, ועברתי כריתה מלאה של שניהם", מספרת משגב. "החלטתי ללכת על שחזור מיידי. עברתי כימותרפיה והקרנות, והתחלתי לקחת תרופה למניעה של חזרת המחלה".
אבל גם אחרי שהסרטן הושמד, המשיכה משגב להרגיש רע. "היו לי המון סימפטומים משונים. השיער נשר לי בכמויות. סבלתי מעייפות כרונית שקשה לתאר, מכאבים בידיים ובכפות הרגליים, בפרקים. הייתי במצב תמידי של בריין פוג, ערפול מחשבתי. שכחתי מילים. ציפיתי שהמצב ישתפר, אבל זה לא קרה. להפך: עם הזמן הרגשתי יותר ויותר גרוע. ואז חברה שלחה לי לינק לקבוצת הפייסבוק בחו"ל. כשנכנסתי אליה הרגשתי שאני קוראת על עצמי. על איך שאני מרגישה וכל מיני תופעות לוואי שהיו לי. בתקופה ההיא היו בקבוצה 3,000 נשים, ומידע אינסופי על בעיות עם השתלים, מחקרים חדשים וסיפורים אישיים. היו שם בנות שלא יכלו לקום מהמיטה, וסיפורים של נשים שכבר לא איתנו. בשנה האחרונה הצטרפו לקבוצה הרבה נשים אחרי כריתת שד, כמוני. הקבוצה הזו הצילה את חיי. כשקראתי את המידע שהופיע שם, הייתי בשוק. אף אחד לא סיפר לי שמשהו יכול לקרות לי מהשתלים. אמרו רק שזה יעזור לי להיות יותר נשית, שהם יעזרו לי פסיכולוגית ומנטלית. השתלים הוצגו בפניי כהצלה, כאילו אלוהים שלח אותם לנשים שעברו כריתה מלאה. זה כל כך רחוק מהאמת, שזה מחריד. החלטתי להוציא את הרעל הזה מהגוף. הלכתי ישר לפלסטיקאי שעשה לי את השחזור. אמרתי לו שאני רוצה להוציא את השתלים יחד עם הקפסולה. בקבוצה יש הוראות בדיוק מה צריך לעשות כדי להיפטר מהכל. הייתי שלמה לגמרי עם ההחלטה ולא חששתי לרגע".
את היום שבו הוצאו השתלים מחזה היא מגדירה כ"יום ההולדת השני שלי", ונזכרת: "נשמתי לרווחה. הדבר הראשון שאני זוכרת כשהתעוררתי מהניתוח היה שאני שוכבת על הגב, דבר שלא יכולתי לעשות כמה חודשים קודם, בגלל הכאבים הנוראיים. כשהתעוררתי על המיטה לקחתי נשימה עמוקה, והרגשתי שירד ממני משקל עצום. הגוף פשוט צעק תודה".
תגובת משרד הבריאות: "המשרד עוקב באופן שותף אחר הנחיות רשויות הבריאות בעולם והודעותיהן. ככל שהן מנחות להפסיק שימוש בשתל מסוים, המשרד מיישם הנחיה זו גם בישראל. לגבי המעקב אחר מצב השתלים, בדיקות אבחון על ידי MRI מבוצעות בהמלצה רפואית של רופא מטפל ובמימון קופת החולים".
מהאיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית נמסר: "משתלי חזה עלולים לגרום לתופעות לוואי מאוחרות בחלוף מספר שנים מביצוע הניתוח. בשנת 2016 הקים האיגוד ועדת מומחים שכתבה נייר עמדה שמגדיר את המדיניות של האיגוד בנושא זה, ובשנת 2018 שיגר למשרד הבריאות המלצות לגבי הדרכים לשמירה על בריאותן וזכויותיהן של הנשים שעברו הגדלה או שחזור שד במשתלים מסיליקון. על נשים שעברו ניתוח כזה לשים לב לכל שינוי ולהבדק אצל רופא מומחה בכירורגיה פלסטית כדי לברר את הסיבה. במידה וחלפו 10 שנים מאז הניתוח מומלץ לגשת לבדיקה אצל מומחה בכירורגיה פלסטית כדי לשקול יחד אתו מועד עתידי להחלפת המשתלים".
60 שנות היסטוריה של השתלים
1962 - שתלים המכילים סיליקון אושרו לשימוש בארה"ב
1976 - השתלים מוגדרים כבעלי סיכון בינוני לבעיות. מנהל התרופות האמריקאי, ה־FDA, מעלה את הגדרת הסיכון שלהם ומחייב קבלת אישור לפני השיווק. יצרנים מחויבים לספק מידע בנוגע ליעילותם ולבטיחותם
1992 - ה־FDA מסיר את שתלי הסיליקון מהמדפים, למעט כאלה המיועדים לניתוחי שחזור לאחר כריתה או לתיקון מומים מולדים
1999 - בדוח מקיף קובע המכון לרפואה בארה"ב כי אין עדות לכך ששתלי סיליקון גורמים לבעיות מערכתיות בגוף כגון סרטן, אלא רק לסיבוכים מקומיים
2006 - שתלי סיליקון מאושרים לשיווק מחדש בארה"ב לניתוחי שחזור בכל גיל, ולניתוחים להגדלת חזה בנשים מגיל 22 בלבד
2011 - ה־FDA מזהיר מפני קשר אפשרי בין שתלי סיליקון להתפתחות סרטן נדיר מסוג לימפומה
2011 - משרד הבריאות הצרפתי הורה לסגור את מפעל PIP, אז אחד משלושת היצרנים הגדולים בעולם של שתלי הסיליקון, לאחר שבשתלים מתוצרתו התגלה שיעור גבוה של קרעים ודליפות ושמונה מקרי סרטן שנחשדו כקשורים לכך. 30 אלף צרפתיות נקראות להוציא את השתלים, מחשש לדליפה אפשרית של סיליקון לגופן
2016 - ארגון הבריאות העולמי קובע כי שתלים עלולים לגרום להתפתחות מחלה בצלקת או בנוזל שעוטפים אותם והיא עשויה להיעלם לגמרי עם הוצאתו. המחלה מתפתחת לעיתים קרובות יותר בשתלים בעלי טקסטורה מחוספסת, שנועדו למנוע מהשתל להתהפך בתוך השד
