חמישי 17 באוקטובר 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: אלכס קולומויסקי
    כללי • 13.04.2019
    סוף שבוע פרוע
    בישראל מאזדה היא שם נרדף למשפחתית יפנית שיש לכולם • בעולם היא מוכרת יותר כשומרת הגחלת של מכונית הספורט העממית • לקחנו לכביש (ולריאות) MX5 מהדור הראשון ומהדור הרביעי והמחודש כדי לבדוק אם הקסם נשמר
    אמיר שוורץ | צילומים: אלכס קולומויסקי

    אנשים שנוהגים ביונדאי לא שמים בתמונת הפרופיל בווטסאפ תמונה של האוטו שלהם. גם לא כאלו שנוהגים בוולוו, בלקסוס ואפילו לא ביגואר. אני מניח שהם מרוצים מכך שהרכב שלהם מביא אותם מדי יום ממקום למקום. הם יכולים לתרץ את הבחירה בו בזכות היעילות, מערכות הבטיחות הרבות או נוחות הנסיעה, אבל למרות שהם רשומים כבעליו החוקיים הם לא ממש קשורים אליו.

     

    זה לא הסיפור של שמוליק מזור. לו דווקא יש תמונה של האוטו שלו בווטסאפ — אבל זה רק בגלל שהוא נוהג במיאטה, הרודסטר המיתולוגית של מאזדה. מזור (41), כל כך אוהב את האוטו הזה שהוא גם הקים לכבודו אתר חמוד (Mymiata.co.il). שוב, לא בדיוק הפעולה הראשונה שאתם טורחים לעשות אחרי שהעברתם בעלות על רכב.

     

    לכבוד מיליון נוהגים

    כבר שלושים שנה שמיאטה — או MX5 בשמה הרשמי — מוציאה מאנשים כמו מזור תחושות שכאלו. כמה אנשים? מאז 1989 יצאו מהמפעל שבהירושימה כבר מיליון חתיכות, מה שהופך אותה לרודסטר (מכונית ספורט דו־מושבית עם גג נפתח) הכי נמכרת בעולם, ותהיו בטוחים שאף אחד לא רץ לקנות אף אחת מהן בגלל השימושיות. כשמעבירים עליה מבט מתחילים להבין למה. הדור הרביעי שלה שעבר מתיחת פנים נראה טוב מאי פעם, בטח באדום עשיר נוצץ. הוא מציע פרופורציות מעולות ותועפות של סטייל, מה שהופך את המיאטה לאחת המכוניות הכי יפות שנעות כרגע על כבישי ישראל.

     

    צילום: אלכס קולומויסקי
    צילום: אלכס קולומויסקי

     

     

    היא כמעט מושלמת גם מבפנים. אני מאתר כמה אלמנטים גרפיים שקיימים אפילו במאזדה 3 ליסינג הלבנה של אשתי, אבל כאן מתחיל ומסתיים הדמיון. ההנעה אחורית, המנוע מייצר גרגור חלומי ובמקום גיר אוטומטי תקבלו מוט הילוכים קטן וכדורי שמזמין משחקים גם כשלא ממש צריך. חוץ מזה יש לה 184 סוסים שדוהרים במנוע ה־2 ליטר נטול המגדש וחלוקת משקל נהדרת בין הצמיגים הקדמיים לאחוריים. כל אלו הופכים אותה למיאטה הכי מהירה שיוצרה אי פעם והיא זקוקה כעת רק ל־6.5 שניות כדי להגיע מעמידה למאה קמ"ש. המרחק בין הדוושות נהדר וגם מושבי העור הספורטיביים מציעים תמיכה טובה, והם אפילו מחוממים — תוספת שמתגלה כחשובה למדי כשנוהגים ברכב פתוח בסוף שבוע שמתעקש להיות סגרירי, אביך וגשום לפרקים למרות שבאופן רשמי אנחנו כבר באביב.

     

    כשמתיישבים במיטאה ומתחילים לנהוג פשוט לא רוצים לצאת. הגשם מתחיל לטפטף ואני נאלץ לעצור בצד ולסגור את גג הבד — הוא נסגר באופן ידני, אך בצורה נוחה ומהירה לתפעול שגם חוסכת לא מעט משקל מהרכב — אבל מאוד כיף לי כאן, ואפילו שקט יחסית בזכות בידוד רעשים משופר מאשר בעבר. איכות ההרכבה ובחירת החומרים טובה מאוד, תפעול מערכת המדיה ידידותי ויש צימוד Apple CarPlay. מערכת הסאונד של Bose עם תשעת הרמקולים נשמעת נהדר כשאריק קלפטון יוצא לעוד סולו שרץ לי לתוך האוזניים (כן, יש רמקולים גם במשענת הראש). חבל רק שאת החריץ להטענת הדיסק מיקמו מאחורי מתקן הכוסות שבין המושבים, כך שפעולה פשוטה שכל חובב מוזיקה ונהיגה מבצע בקלות עשויה להסתיים בפריקת כתף. על מקומות אכסון אין מה לדבר: אין תא כפפות ותא המטען הצנוע להחריד המציע 130 ליטר רחוק מלהיות שימושי.

     

    עוצרת לבד

    ולא רק שם תרגישו שקצת צפוף. לפני שתבררו אם יש לכם בעו"ש 252 אלף שקל כדי להשכיב על גרסת המבחן — המגיעה עם עור נאפה חום אדמדם. הגרסה הרגילה עולה חמשת אלפים פחות, אבל אם כבר הגעתם לכאן שווה להשקיע בהפרש — כדאי שתבדקו איך בדיוק תשתחלו פנימה. ההגה אמנם מתכוון כעת גם למרחק ומעניק עוד כמה סנטימטרים נחוצים לנשימה, אך טיפוסים גבוהים יגלו במהרה שהפדחת שלהם מגרדת את הגג. לפחות הם ירגישו בטוחים: לרשימת מערכות הבטיחות נוספה כעת בלימה אוטונומית (כולל בנסיעה לאחור) והתראה על סטייה מנתיב. בהיעדר התראת התנגשות מהיצרנית, מותקנת מערכת מובילאיי מקומית ויש גם מצלמה וחיישני רוורס שמסייעים בעת חנייה. כשהגג פתוח חונים בקלות גם בלעדיהם.

     

    אבל לא השכמתי בשבת בבוקר כדי להתאמן על חניות. אם בנהיגה מנהלתית ויומיומית המיאטה לא נתפסת כרכישה הכי הגיונית (אלא אם מבטי קנאה בפקקים זה הקטע שלכם), בסוף השבוע היא מתגלה כרכב האולטימטיבי. יש זמן, הכבישים עדיין פנויים וכל מה שמתחשק לך זה לנהוג. לא רק לתת בגז — למרות מיקום הדוושות המזמין וההתנהגות הדינמית; לא רק לבחון את הגבולות — בסוכנות ביקשו שלא אנתק את מערכות הבקרה, והיא, סלחנית שכמותה, תיקנה אותי בכמה פניות חדות ובאחרות הרשתה לזרוק זנב; אלא פשוט לנהוג — עם מוזיקה טובה וכובע צמר על הראש (בגלל הרוח והקרחת), ופשוט ליהנות מהדרך. אה כן, וגם מרכב חריג לטובה שמצליח בוזמנית לשמור על הרוח הרומנטית של הסגמנט ההולך ונכחד הזה ולא מתפשר על אף פינוק מודרני לטיפוסים מפונקים.

     

    1995 מול 2018

    כדי להבין את הרוח של המיאטה, אני נוסע לפגוש את מזור בכפר אדומים. אני מאט באחד המחסומים שבדרך והמגבניק זורק לי "מה אתה רוצה שאני אבדוק בדיוק? אין לך בכלל באגז'". מזור כבר מחכה עם המיאטה שלו (דור ראשון, מודל 1995, 300 אלף ק"מ עם שלט "לא למכירה" גדול מעליה). אלכס הצלם מתיישב לידי עם חיוך רחב ואנחנו יוצאים להסתובב בכביש אלון. רגעו כאן והגוון הצהוב־ירוק של הגבעות משלים יפה את האדום של המיאטה, כשהשמש שופכת עליה אור ומייצרת מניפת צבעים שמתחילה באודם יין עמוק ומגיעה עד לכתום בארובות של הפנסים הקדמיים.

     

    למרות שהיא מגיעה מהצד השני של הגלובוס נדמה שהיא נולדה לכבישים המפותלים והריקים למדי של בנימין. מזור הוא לא רק נהג מצוין, אלא גם אינציקלופדיה מהלכת בכל מה שקשור למיאטה. הוא תמיד היה עם מאזדה. התחיל דווקא עם לנטיס ובהמשך הגשים את החלום המוטורי שלו. כבר עשר שנים הוא איתה. שיפץ כל מה שאפשר, החליף מנוע וריפוד ואפילו טייל איתה באירופה (6,000 ק"מ בשבע מדינות).

     

    כשאני שואל אותו מה המיאטה עבורו הוא פוסק מיד "דרך חיים", ומצר על כך שבניגוד לחו"ל בעלי המיאטות בארץ לא הצליחו לייצר לעצמם קהילה. כמה דקות אחרי נכנסת לתחנת הדלק — ונשבע לכם שלא תאמנו כלום — מיאטה נוספת, מהדור הקודם. מתוכה יוצאים שני צעירים חביבים שמחייכים לעבר המיטאה האדומה. "זה האוטו הכי יפה בארץ" אומר הנהג, מנשה אייבס, 21, שעובר לדבר עם מזור בשפה שנשמעת כהכלאה בין עברית למיאטית. החיוך לא יורד ממנו וגם ממזור, והאמת גם ממני. אבל אז אנחנו עוברים לדבר על המחיר שלה.

     

    לעשירים בלבד

    בגלל שהכתבה הזאת מתפרסמת בעיתון לא יהיה בסופה שרשור טוקבקים, אבל אני יכול לדמיין מה היה מתרחש בסוף טקסט דומה שהיה מופיע ברשת — מרבית הגולשים היו מתלוננים על המחיר. ויש בזה משהו. בתחילת דרכה המיאטה הייתה רודסטר פשוט שחובבי הגה היו מסוגלים לפנטז עליו. כעת היא הפכה לחלום לעשירים בלבד. היא אמנם טובה ויפה מאי פעם אבל המחיר הגבוה שלה — באירופה היא מתומחרת בדומה למאזדה 6 ובארה"ב סטודנטים אמידים יבקשו מאבא אחת ליום ההולדת ויש מצב שהוא יסכים — ירחיק ממנה לא מעט לקוחות פוטנציאליים. זה בעיקר חבל כי היא מכונית נהדרת שממשיכה לפנות ללב של הנהג בעידן שבו מכוניות מכוונות אך ורק להיגיון שלו.

     

    ואגב היגיון ומספרים, לפני שנתיים וחצי נכנסתי לעשור החמישי של חיי, ככה שהמיאטה החדשה בהחלט מסוגלת לפתור לי את משבר גיל הארבעים, אם וכשזה יגיע. הבעיה היא שרבע מיליון השקלים שדורשים בעבורה ייצרו לי משבר חמור אפילו יותר. קצת חבל שמזור לא מוכן למכור לי את המיאטה שלו.

     

    מאזדה MX5

    מנוע: בנזין, 1,998 סמ"ק. הספק 184 כ"ס ב-7,000 סל"ד, מומנט 20.9 קג"מ ב-4,500 סל"ד

    תיבת הילוכים: ידנית, 6 הילוכים, הנעה אחורית

    ביצועים (יצרן): 6.5 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש, 219 קמ"ש, 14.5 ק"מ לליטר במשולב

    זיהום אוויר: קבוצה 8 מתוך 15

    בטיחות: 4 מ-5 כוכבים במבחן הריסוק האירופי, 4 כריות אוויר

    אחריות: 3 שנים או 100 אלף ק"מ

    מחיר (מבחן): 247 אלף שקל (252 אלף שקל)

    + מנוע, התנהגות כביש, מראה, עיצוב

    - היעדר מקומות אכסון, מחיר

    ציון: 4.5

     


    פרסום ראשון: 13.04.19 , 17:30