ראשון 18 באוגוסט 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    שינה את האופן בו ההיסטוריה תסופר. רונן ברגמן וג'וליאן אסאנג' בפגישה
    24 שעות • 13.04.2019
    "אני אוהב לירוק לצלחת של השליטים"
    לפני שג'וליאן אסאנג' נבלע במעמקי שגרירות אקוודור בלונדון, רונן ברגמן פגש את האיש שהבעיר את הדיפלומטיה העולמית לסדרת שיחות. עכשיו, כשאסאנג' נבעט החוצה ונעצר, ברגמן חוזר אל המפגשים ההם עם האוסטרלי הנינוח, שהשתרע על הספה בחליפה וגרביים והגן על המעשים השנויים במחלוקת שלו בזמן שוויקיליקס משנה את העולם
    רונן ברגמן

    ב־16 בפברואר אשתקד, במסגרת דיון סגור לקהל בוועידת מינכן לביטחון, התייחס מייק פומפאו — אז ראש ה־CIA וכיום מזכיר המדינה האמריקאי — לאיומים ולאתגרים המרכזיים לסוכנות שלו. במשך שנים רבות, אמר פומפאו, הייתה סוכנות הביון המרכזית רגילה להתמודד עם שחקנים בדמות מדינות, והיא נבנתה ונערכה על פי האתגרים הללו. אבל כיום, אמר, הביון האמריקאי נאלץ להשקיע חלק גדול מהמשאבים שלו בשחקנים שאינם מדינה ואז נתן דוגמאות: המדינה האיסלמית (דאעש), חיזבאללה ו... וויקיליקס.

     

    אין לזלזל בדרמטיות של ההצהרה הזו. האיש החזק במודיעין האמריקאי עורך השוואה בעוצמת האיום, ולפיכך כנראה גם בעוצמת המשאבים המושקעים במלחמה נגדו, בין ארגוני הטרור החזקים ביותר בהיסטוריה, לבין ארגון המונה פעילים ספורים, כמה שרתים ולפטופים, ועוסק בהפצת מידע של ממשלות ותאגידים. ארגון שמעולם לא לקח חלק בפעילות פיזית כלשהי שפגעה באיש, ורוב ורובו נמצא בין אוזן ימין לאוזן שמאל של איש אחד, שבילה עד לפני ימים ספורים את זמנו בחדר זערורי בשגרירות אקוודור בלונדון, שניהל ויכוחים עם סגל השגרירות על הטיפול הנאות בחתול שהביא עימו לשם. האיש הוא ג'וליאן אסאנג'.

     

    פומפאו, ככל הנראה, לא רק דיבר אלא גם פעל. אין עדיין פרטים מלאים אודות מה שהביא את ממשלת אקוודור, אחרי שבע שנים בהן דחפה אצבע בעינה של ארצות־הברית והעניקה לאסאנג' מקלט מדיני, להזמין את משטרת לונדון להיכנס לשגרירות ולהוציא משם בכוח את אסאנג'. אבל מאחורי הקלעים מדובר ככל הנראה בשילוב שבין הריבים הבלתי פוסקים בין אסאנג' ואנשי השגרירות, שלטון חדש במדינה ולחץ כבד שהפעיל ממשל טראמפ, בכל הערוצים, אחרי שהוחלט בוושינגטון לפעול ביתר נחרצות כדי לבוא חשבון עם האוסטרלי שבסי.אי.איי בטוחים כי גרם נזק בל ישוער לארצות־הברית.

     

    ממשל אובמה החל אמנם בהליכים כבר ב־2012 אבל בשלב מסוים הוריד אותם נמוך בסדר העדיפויות. ברק אובמה אפילו ניצל את היום האחרון שלו בתפקיד כדי לחון את מי שהדליף את המסמכים החשובים ביותר לוויקיליקס, החייל בראדלי מאנינג שהפך בהמשך לפעילה הפוליטית צ'לסי מאנינג. טראמפ, גם בעניין הזה, החליט ההפך, ולפני כחודש מאנינג נעצרה בגין סירובה להעיד בפני חבר מושבעים בנוגע לוויקיליקס.

     

    בתמונה של אסאנג' מובל החוצה לזינזנה הוא נראה עייף, מוזנח ומבולבל, כל כך שונה מהאיש שעורר שורת רעידות אדמה ברחבי העולם, האיש שפגשתי לסדרת שיחות באותה תקופה.

     

    הדליפה הגדולה בהיסטוריה

     

    באמצע 2010 הוכנסתי למעגל שותפי הסוד המצומצם שידע על מאגר המסמכים המדהים שנפל בידי אסאנג', זה שיותר מאוחר הבנו כי הועבר אליו ממאנינג.

     

    העיקרון של וויקיליקס פשוט: הזמנה למדליפים להפקיד מסמכים מסווגים באמצעות "קופסה שחורה" וירטואלית. המקור מכניס את המידע בצד אחד ואסאנג' וחבריו מוציאים אותו מהצד השני, כשהם אינם יודעים ולא יכולים לדעת מיהו המקור. כמובן ששיטה כזו לא הייתה עובדת במערכת עיתון מסודרת, בה חייבים לברר מיהו המקור, אבל התברר כי יש לה אטרקטיביות מטורפת.

     

    בשורה של חדרים סגורים, תחת סידורים קפדניים של מידור וביטחון שדה במטה "דר שפיגל" בברלין, התנהלה אז העבודה האדירה של לנסות ולנתח, לנסות ולהבין, לנסות ולדוג סקופים בתוך שטף המידע העצום שנוצר. המידע אוחסן על מחשבים ניידים שלא חוברו לרשת האינטרנט ונשמרו בכספות מיוחדות בשעות הלילה. החשש מפני גורמים עוינים שינסו לחדור פנימה, פיזית או דרך הרשת, היה כבד.

     

    היו שם מאות אלפי מסמכים אולטרא־מסווגים אודות הפלישה והנוכחות האמריקאית בעיראק ובאפגניסטן, ולאחריהם הגיעו מיליוני מסמכים שכללו חלקים נרחבים מהתכתובות הפנימיות המסווגות של מחלקת המדינה, ובהן כ־6,000 מסמכים על פגישות וחילופי מידע חשאיים עם ישראל.

     

    כשהתחלתי לעיין בחומר והקלדתי כמה בקשות חיפוש על מילים כלליות, הבנתי מהר מאוד כי מדובר על הדליפה הגדולה בהיסטוריה, זו שכלל לא דומה לאף הצלחה עיתונאית או אף פרשת ריגול לפניה. כל מי שערך חיפוש במאגר השלם, הבין מהר כי החומר הזה ישנה את האופן בו ההיסטוריה תיחקר ותסופר.

     

    אחר כך באו חודשים ארוכים של עבודה, כשכל המעורבים משתמשים באמצעי תקשורת מוצפנים ושמות קוד. על חלק מהעניינים הם ידברו רק בפגישות, מחשש שאולי אפילו אמצעים אלו נפרצו. צחוק הגורל — מהחדרים בהם הוכנה הסערה שתרעיד את העולם בקומה החמישית של מערכת השבועון בברלין, נשקף הדגל העצום המתנוסס מעל השגרירות האמריקאית.

     

    בקיץ 2010 עולה ויקיליקס ברעם תופים על במת הפוליטיקה העולמית. בלילה בין 26־27 ביולי מעלה הקבוצה לרשת את המנה הראשונה — מסד נתונים המכיל 76,000 מסמכים סודיים של צבא ארצות־הברית על המערכה באפגניסטן: דיווחים על משימות קומנדו קטלניות, טבח אזרחים שהוצג כפגיעה במחבלים, הערכות של שירותי הביון ותיאורים מדכאים של המצב, שנועדו לשימוש פנימי. לרגע נדמה שהעולם עצר מלכת וכולו מתבונן רק על האתר האנארכיסטי.

     

    אסאנג' עושה לאמריקאים סטריפטיז כפוי. כך, למשל, נכתב על על אנגלה מרקל שהיא "נמנעת מסיכונים, לרוב לא יצירתית". על שר החוץ הגרמני ווסטרוולה נאמר כי הוא "אגרסיבי... לא מגיע בזמן לפגישות" וכי היחסים בין ארצות־הברית ייפגעו אם הוא יצטרף לקואליציה וימונה לשר חוץ. על אחמדינג'אד אומרים האמריקאים כי "הוא היטלר". על נשיא רוסיה מדבדב נאמר כי הוא "חיוור, הססן". קודמו בתפקיד, פוטין הוא "(טיפוס) אלפא גס רוח". קים ג'ונג־איל, שהיה אז שליט צפון קוריאה, תואר כסובל מ"התקפות אפילפטיות". נשיא אפגניסטן קרזאי, לעומתו, הוא "רדוף פרנויות". מועמר קדאפי מלוב אוהב "בלונדיניות שופעות כאחיות בבתי חולים". שליט צרפת, ניקולא סרקוזי הוא "קיסר בלי בגדים". וברלוסקוני, איך לא, פשוט משוגע על "מסיבות פרועות".

     

    פגישה בשמש עם מבוקש

     

    המסמכים אישרו גם חשדות כי משרד החוץ האמריקאי מופעל בעצם גם כסוכנות ריגול וכי ארצות־הברית הפעילה ריגול אינטנסיבי נגד ראשי האו"ם ומטה ארגון האומות המאוחדות בניו־יורק, בין השאר עסקה באיסוף מידע רב אודות המזכ"ל, באן קי־מון, זאת בניגוד לשורת התחייבויות של ארצות־הברית שלא לעשות זאת. החשיפה כללה מידע על מרגל שהפעילה ארצות־הברית בתוך אחת המפלגות בגרמניה והעביר לה מידע מתוך דיוני הקואליציה לאחר הבחירות. חשיפה כזאת של מסמכים לא אירעה מעולם. ממשלת ארצות־הברית הרגישה כאילו גנבו את בגדיה. מעצמת־על שהוצגה במערומיה בכיכר השוק של הפוליטיקה העולמית.

     

    בכירים אמריקאים, בהם הילארי קלינטון וברק אובמה התבטאו בחריפות נגד אסאנג' והנזק שהוא גורם לאמריקה, אבל הוא לא הפסיק. מהר מאוד התחילה גם ההסתבכות שלו: הוא נחשד בביצוע עבירות מין בשוודיה והוכנס לסוג של מעצר בית בנורפולק, צפון אנגליה. שם גם פגשתי אותו לסדרת שיחות. בהמשך, כשאיום ההסגרה לשוודיה הפך מוחשי, ואסאנג', לא בהכרח בטעות, היה בטוח כי מאחוריו נמצאת בעצם ארצות־הברית שמעוניינת שיוסגר לידיה, נמלט לשגרירות אקוודור בלונדון. גם כשפרשת החשדות בשוודיה הסתיימה בלא כלום, אסאנג' ידע כי ייעצר בכל מקרה ברגע שייצא מהשגרירות בשל בקשה אמריקאית מהבריטים ולכן נותר שם, משך שבע שנים.

     

    אסאנג' הופיע לפגישות שלנו בחליפה מדוגמת, נטול עניבה וגם נטול נעליים, גרביים כחולים מצמר לרגליו, ובילה את מרבית המפגשים בפינה טבולת שמש בחדר, שעון על מסעד הספה ומותח את קצות בהונותיו לכיוון האור. הוא דיבר בנינוחות ובהומור עצמי, במבטא אוסטרלי קליל, והתייחס למתקפות על ויקיליקס ולבקשת ההסגרה במשפטים כמו "יכולנו להשקיע זמן במלחמה על שמנו הטוב, אבל החלטנו במקום זה לחולל מהפכה במזרח התיכון". הוא מתכוון לכך ברצינות תהומית.

     

    אסאנג' לא היסס לייחס לארגונו חלק מהותי בגל המהפכות הפוקד את המזרח התיכון כיום. "כל האלמנטים לייצור מהפכה היו קיימים במדינות כמו תוניס ומצרים", הוא אמר, "התרומה שלנו הייתה כמו ייבוש העצים לקראת הבערת המדורה". לטענתו, זה גם בדיוק מה שצפה שיקרה:

     

    "אני אוהב לירוק אל תוך צלחת המרק של השליטים", אמר לי.

     

    אלו שליטים, שאלתי אותו, והוא ענה: "לא משנה".

     

    אסאנג' היה מוכן לירוק לתוך צלחת המרק של כל שליט, זולת הבורשט של פוטין. הוא לא מפרסם חומרים אודות רוסיה ובמהלך השנים האחרונות נראה כי הוא דווקא בקשרים ידידותיים עם גורמים בכירים במוסקבה. זו אולי גם הסיבה בגללה פירסם משרד החוץ שם הודעת גינוי על מעצרו בסוף השבוע.

     

    אסאנג' קיבל תוכנית ראיונות משלו ב־RT, הטלוויזיה הרוסית המדבררת את מסריו של פוטין. הוא אפילו הצליח להשיג סקופ עולמי: ראיון עם חסן נסראללה. מעניין איך זה קרה. מאוחר יותר אסאנג' ו־ויקיליקס היו הכתובת לחומרים שנגנבו בידי הביון הרוסי מתוך שרתי המפלגה הדמוקרטית. הפרסום של החומר הזה, קטעים־קטעים, יום אחרי יום, גרם נזק כבד, יש רבים הסבורים קריטי, לקמפיין של קלינטון. ייתכן אף שזה היה הגורם שהביא בסופו של דבר לניצחונו של טראמפ.

     

    אסאנג' טען כי עשה את מה שהבטיח — פירסם מידע בעל חשיבות ציבורית שהודלף אליו. אבל רבים, בהם לא מעט משותפיו לשעבר בתקשורת, החלו לראות בו זרוע ארוכה של הביון הרוסי ובעלי עניין אחרים.

     

    אסאנג' עבר ילדות לא פשוטה, כולל אב חורג אותו הוא הגדיר "פסיכופת ברוטלי ומסוכן" ושקרן מושבע. הוא, אחיו ואמו ברחו מפני האב והחליפו לא פחות מ־37 בתי ספר. הביוגרפיה של אסאנג' נושאת אופי רומנטי, אבל מי שפוגש אותו, חש שהיו בחייו רגעים אפלים רבים: שגרת ההינתקות ממקומות ומקשרים חברתיים מאפיינת את התנהגותו עד היום. בנוסף, אמו הייתה בעלת השקפות אנטי־ממסדיות ואנרכיסטיות. כל אלה באים היטב לידי ביטוי באדם שיצא ממנו. האדם הזה, לטוב ולרע, שינה את העולם. עכשיו, העולם בא איתו חשבון על כך.

     


    פרסום ראשון: 13.04.19 , 20:49