די כבר

הכישלון של הימין החדש בבחירות הוא שיעור מרתק על אודות הפער בין תדמית למציאות, פער שהוא תמצית הקיום של הטלוויזיה. הקמפיין של נפתלי בנט ואיילת שקד נשען בכבדות על האפיל התקשורתי שלהם. השניים הרבו בסרטונים, ששאפו למקסם את היותם התגשמות התכונות האידיאליות של פוליטיקאי במאה ה־21: נגיש, ורסטילי ומבדר.

אלא שככל שהמרוץ התקדם, היתרון הפך לנטל. הצמד שהתיימר לרשת את בנימין נתניהו בהנהגת הימין נראה כמו זוג קומיקאים מביך, שבהיעדר אחיזה ממשית מחפש באטרף אחר הגימיק שישאיר אותו בתודעה. ההתפזרות הייתה, פשוטו כמשמעו, לכל הכיוונים: הבושם, הדואט ולקינוח גם היונה האומללה, שוודאי שאלה את עצמה מדוע מועמד בעיני עצמו לתפקיד שר הביטחון מדבר אליה. במקום שהיצירתיות תשרת את התוכן, היא השתלטה עליו, גימדה אותו וגם הזיעה ממאמץ.

המעגל נסגר בסוף השבוע, בדיווחים השונים על אודות התרסקותו של המיזם היומרני (והוא אפילו לא התקרב אל הירח). לעורכי האייטמים לא היה שום צורך בהנעת גלגלי הקריאייטיב במוח כדי לאתר חומר ויזואלי, שימחיש עד כמה הנפילה כואבת. הרי השיר שבנט ושקד הקליטו, שנפתח בשורה "היום אנחנו נפרדים ודי בצדק", הוא פאנץ' שכותב את עצמו פעמיים: הן בהקשר של בנט ושקד מחוץ לכנסת, והן במובן של השבר בזוגיות הפוליטית שלהם. בסוף, האובססיה ללכוד את תשומת הלב שימשה פסקול בטקס הפרידה הטלוויזיוני משניהם.

בנוסף, קשה שלא לזהות את תרומתה של "ארץ נהדרת". בכלליות, תוכנית הסאטירה לא הייתה פקטור משמעותי בבחירות הללו, לרבות בליל המדגם. עם זאת, כשהמצב בדרום הסלים ובנט דהר לאולפנים והכריז שרק הוא יודע איך צה"ל "יחזור לנצח", נוצרה התלכדות בינו ובין הדמות שמגלם ערן זרחוביץ': אינפנטילית, תזזיתית, אחד שעבורו דילמת עזה היא סוג של משחק והצבא הוא צעצוע.

אם כך, לא פלא שבמהלך הבחירות בנט פירסם בעמוד הפייסבוק שלו פוסט רותח על התוכנית. בהתחלה, האקט נחווה כמו עוד שפיכת זעם מלאכותית למטרות לייקים. בדיעבד, אולי בנט דווקא הבין ש"ארץ נהדרת" עלתה על משהו לגביו מאז בחירות 2015 (מועד כניסת ה"די כבר" ללקסיקון), וכעבור ארבע שנים המסר מחלחל גם מחוץ למרכז־שמאל. אולם אפילו אז, בנט ניסה לבלום את הדימום ורק העמיק את הפצע: מי ייקח ברצינות אדם בוגר שפותח טקסט במילים "תקפצו לי"?

בקטנה

האפשרות שיריב לוין ימונה לשר המשפטים גררה תגובות די מדהימות מגיא פלג ואמנון אברמוביץ' ב"אולפן שישי". הראשון אמר: "אני לא מעלה על דעתי שראש הממשלה, שיודע שענייניו צפויים להתגלגל בבית המשפט המחוזי וכנראה בעליון בערעור, ייתן את התיק ליריב לוין. זה משול לזה שאולמרט נתן את תיק המשפטים לדניאל פרידמן. איך אומרים? לא חוזרים על טעות פעמיים". השני הסכים "לחלוטין" וחתם "בצחוק": "יריב לוין שר

משפטים, אבל זה כבדיחה, זה עוד שנת מאסר לנתניהו". הפרשנות הזו צריכה להטריד דווקא ואולי בעיקר את החרדים לעצמאותה ולניקיונה של מערכת המשפט. כי אם פלג ואברמוביץ' מדייקים, אזי המערכת באמת נקמנית, נגועה וחולה, ואילו דווקא שני העיתונאים הבכירים הם הקמפיינרים הכי טובים שלוין יכול היה לאחל לעצמו.