ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    זיגמונד פרויד | צילום: ארכיון בטמן
    24 שעות • 16.04.2019
    מה פרויד היה כותב על זה
    אהבה, מוות וסקס: זיגמונד פרויד נהג להתכתב עם כל מה שזז, והוציא תחת ידיו עשרות אלפי מכתבים למגוון יעדים — מאשתו וילדיו ועד למטופלים ולזרים גמורים. החוקר הישראלי, ד"ר ערן רולניק, טס לביתו של פרויד בווינה, עבר על אלפי מסמכים, ובחר מתוכם 151 מכתבים מסקרנים ומפתיעים וקיבץ אותם לספר שמספק הצצה אל תוככי נפשו של אבי הפסיכואנליזה
    חן ארצי־סרור

    "מרתי אהובה שלי,

    נערתי, אני לא ממתין לתשובתך ומתחיל לכתוב כדי לספר לך על עצמי ועל מעשיי יותר ממה שהקשר האישי בינינו מתיר. בכוונתי להיות גלוי לב וחשאי איתך, כפי שמן הראוי שינהגו זה בזה שני אנשים שגמרו אומר לשלב ידיהם לכל תקופת חייהם באהבה ובידידות. אבל אני גם לא רוצה להמשיך לכתוב בלי לקבל תשובה, ואפסיק את ההתכתבות ברגע שתפסיקי להגיב למכתביי. מונולוגים פנימיים אינסופיים שעניינם אדם אהוב, אם אינם זוכים להתייחסות רעננה ומתקנת, סופם לגרום לדעות כוזבות על טיב היחסים, וגם לניכור בעת שנפגשים..."

     

    כך נפתח אחד ממכתבי האהבה היפים של זיגמונד פרויד הצעיר לאהובתו, מרתה בריינז, בספטמבר 1882. קרוב ל־900 מכתבים החליפו ביניהם האוהבים המאורסים, לעיתים אף שלושה ביום. פרויד, אבי הפסיכואנליזה, אהב מאוד לכתוב. מגיל צעיר ועד לסוף ימיו כתב פרויד כ־30 אלף מכתבים לדמויות בכל רחבי תבל. עמיתים, תלמידים, בני משפחה, מכרים ומטופלים. מי שעסק בנפש האדם כל חייו והעניק לנו כלים על מנת להבין אותה, חשף לא מעט מנפשו שלו באותן תכתובות. כעת, יוצאת לראשונה בעברית אסופת מכתבים במלאת 80 שנה למותו של מי שטילטל את תפיסתם העצמית של מיליוני בני אדם. "זיגמונד פרויד – מכתבים" (הוצאת מודן)מאגד בתוכו 151 התכתבויות שפותחות צוהר לעולמו הפנימי של אחד ההוגים החשובים במאה ה־20.

     

    אז מה סוד קסמו של פרויד, ששומר אותו קריא ורלוונטי גם עשורים אחרי מותו? "פרויד יודע להשתמש באנשים שנקרים בדרכו בשביל לצמוח ולהתפתח", מנמק ערן רולניק, שתירגם, העיר וערך את המכתבים. "הוא לא ישמור את המיטב לאיזה הוגה דעות. אם תתפסו אותו בזמן הנכון, גם אם את רופאת שיניים מגבעת ברנר — את תקבלי שלושה עמודים של מכתב".

     

    אחד ממכתבי פרויד בכתב ידו | מארכיון מוזיאון פרויד בוינה
    אחד ממכתבי פרויד בכתב ידו | מארכיון מוזיאון פרויד בוינה

     

     

    רולניק ישב במרפסת בבית פרויד שברחוב ברגאסה 19 בווינה, ועבר על אלפי מכתבים עד שהצליח לרקום מתוכם אסופה אחת מגוונת, המספרת את דמותו של האיש מצעירותו ועד אחרון ימיו. "עצרתי את פרויקט התרגום ב־100 מכתבים, ואז עצרתי שוב ב־120 מכתבים, ושוב ב־150 מכתבים — התמכרתי. הרגשתי שאני חייב עוד אחד וסגרנו על 151", הוא אומר בחיוך.

     

    גב' אנדרס היקרה,

    בנוגע לשאלתך ביחס למטופלת הקטנה שלך: אני חושב שחששותייך אינם מוצדקים. אין שום דבר רע באוננות כשלעצמה. אם הבחירה הייתה בינה לבין החרדה שנגרמת כתוצאה מדיכוייה, לא היה כל ספק מה עדיף. הדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות הוא להימנע מהטלת איסור שידחיק את הקומפלקסים האלה. החלומות של הילדה מעידים על כך שהיא חשבה והגיעה למסקנות על היבטים רבים של החיים הגניטאליים. כך או כך, המשימה העיקרית שלך תהיה לתת לסבלנות לפעול את פעולתה.

     

    רולניק הוא פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי בעצמו, וכתב גם דוקטורט בהיסטוריה על עלייתם ארצה של רעיונות הפסיכואנליזה. רגע אחרי מערכת בחירות ששמה את מושג השפיות במקום מרכזי בשיח, לרולניק יש גם מה להגיד על הפוליטיקה שלנו. "כל השיח של 'שפוי או לא שפוי' במערכת הבחירות הזו הוא חלק מהידרדרות מתמדת של החשיבה. מתקפה על המחשבה שמתחזה לדיון בין ימין ושמאל. צריך סביבה שתעודד אדם לאמץ כוחות נפשיים, לעשות חיבורים כואבים ולהחזיק אותם גם כשהם כואבים. לא להסיט מבט. יש משהו ביחסים שלנו עם האמת שמתקלקל, ואנחנו לא מתקנים. זה המשבר שאנחנו נמצאים בו עכשיו.

     

    "אנחנו, הפסיכואנליטיקאים, מתקוטטים עם פרויד יותר מכל אחד אחר". ד"ר ערן רולניק | צילום: שאול גולן
    "אנחנו, הפסיכואנליטיקאים, מתקוטטים עם פרויד יותר מכל אחד אחר". ד"ר ערן רולניק | צילום: שאול גולן

     

     

    "הפסיכולוגיה היא אחד ההישגים היפים של המודרנה. יש בה בעיות משום שהנטייה להתבוננות פנימה באה על חשבון פעולה במציאות הפוליטית, וזה בהחלט סוג של נכות שלנו, האנליטיקאים. אפילו פרויד, החכם מכל אדם, לא קולט מה מגיע: בסביבתו יש פסיכואנליטיקאים עם תודעה פוליטית, והם ממליצים למטופלים שלהם להגר לפני מלחמת העולם השנייה. אבל פרויד, אלמלא כפו את זה עליו, היה נשאר בווינה".

     

    הוא היה מאוד חילוני, ועדיין מאוד יהודי.

     

    "זה דבר מדהים. פרויד חי בסביבה שבה אנשים המירו את דתם כמו שהולכים למכולת. זה לא אקט גדול של התנצחות והתנתקות, אלא הליך טכני לחלוטין ולמחרת יש לך קביעות וקריירה באקדמיה. אבל לפרויד יש חוויות מילדותו איך אביו הושפל כיהודי, והוא לא היה מוכן להמיר את דתו בשביל לפתור את זה. פרויד לדעתי יותר נאמן למהות של מה זה להיות יהודי מהרבה יהודים דתיים סביבו. בשנות ה־20 הייתה לו סימפתיה לרעיון הציוני והוא עוקב אחרי ההתהוות של הרעיון הזה. לימים הוא יחשוב שהבחירה בארץ ישראל הייתה בחירה לא טובה, שהיא מעמסה היסטורית והיא כבר רוויה במשאלות של דתות אחרות ולכן המקום הזה מועד לסכסוך נצחי. פרויד לא מתאים לאידיאל של היהודי החדש, הוא יהודי ישן במובן הטוב של המושג. הוא לא מושלם, אבל הוא שלם".

     

     

    עטיפת הספר
    עטיפת הספר

     

     

     

    גברתי היקרה,

    אני מבין ממכתבך שבנך הומוסקסואל. הומוסקסואליות היא לא יתרון, אבל היא לא דבר שיש להתבייש בו; היא אינה פשע או שפלות, לא ניתן לסווג אותה כמחלה. אנשים נכבדים היו הומוסקסואלים, ובכללם כמה מגדולי האנושות. רדיפת הומוסקסואליות כאילו מדובר בפשע, היא חוסר צדק משווע ואכזריות לשמה. כשאת שואלת אותי אם אני יכול לעזור את מתכוונת, אני מניח, אם אני יכול לרפא את ההומוסקסואליות. התשובה היא שאיננו יכולים להבטיח דבר כזה. אם הוא אומלל, נוירוטי, קרוע בידי קונפליקטים — האנליזה עשויה להביא לחייו שלוות נפש, הרמוניה ויעילות, בין שיישאר הומוסקסואל ובין שישתנה.

     

    דמותו של פרויד שבתה את ליבו של רולניק עוד כנער צעיר, ומאז הוא עוסק בו ללא הפסקה. "פרויד הוא דמות בעולמי מגיל 11 בערך. בגיל ההתבגרות התחלתי לקרוא בכתביו באופן אינטנסיבי ובהמשך למדתי גרמנית והתחלתי לתרגם אותם. כשסיימתי את לימודי הרפואה, התרגומים החלו להתפרסם. הזדהיתי עם הדברים שפרויד אמר על מה שמשך אותו לפסיכולוגיה; אין דבר מופלא מלהציץ לעולם הפנימי".

     

    לפרסם אסופת מכתבים בעידן הווטסאפ והאימוג'ים זה סוג של אמירה. זו אמנות שכמעט חלפה מהעולם.

     

    "יש הבדל מבחינה מנטלית לא רק בין הקלדה לכתיבה בכתב יד, אלא בין כתיבת מכתב לסוג התקשורת היום. היום, למשל, אנחנו כותבים טוקבק. מה זה טוקבק? טוקבק זה כמו שיהוק של הנפש. גם אם לכאורה נראה שיש בו דעה, אין לו חשיבות. זה דומה לפריקה של מתח מיני. כתיבת מכתב, קצר ככל שיהיה, גם של שתי שורות, מחייבת עיבוד של המחשבה והרגש. מה שאני מנסה להראות הוא שיש קשר בין התפתחות התיאוריה של פרויד לבין הצורך והיכולת לכתוב כל הזמן. לא לאדם אחד, אלא למגוון מענים ובמגוון דרכים".

     

    סופי יקרה שלי,

    אם חשבת שהבשורה תזעזע אותי, טעית. אני בהחלט מסוגל לשמוח שאת שוב בהיריון ולצפות לילדה יפה וחמודה. נכון שגם בעוד שנה או שנתיים זה לא מאוחר, אבל זה באמת לא עקרוני. עצתי לך, קבלי את הילד הזה ברצון, והשתדלו שניכם שלא להעכיר את מצב רוחכם בחרטות. אימך התמודדה עם קשיים גדולים משלך וקיבלה את ההריונות שבאו בזה אחר זה, ואלמלא עשתה כן, מקס שלך היה נשאר רווק. ומה עושים בהמשך? את מה שהיה צריך לעשות מלכתחילה. לוקחים ברצינות את העניין של מניעת היריון. אני מקווה לשמוע במכתב הבא ששניכם התעודדתם ושאתם נכונים לקבל בשמחה את פני העתיד.

    ברכות לבביות, אבא

     

    לרולניק חשוב להדגיש שהספר לא מיועד רק לחובבי פסיכואנליזה מושבעים ואנשי מקצוע, אלא "לכל אדם שרוצה להיות טוב יותר ושעוד מאמין בדמויות מופת. לצערי היום אנחנו רק עסוקים בלראות אנשים על חולשותיהם, להיות ציניים, אבל יש אנשים שסיפור חייהם מגלם את האנושיות בצורה מעניינת ומיוחדת. יש בספר מכתבים מצחיקים, מזעזעים, ורציניים. המכתבים לבתו סופי, למשל, הם פלא. איזה אבא היום מדבר ככה עם הבת שלו?"

     

    התיאוריות של פרויד לא רק מעצבות את תפיסת הנפש אלא את התרבות כולה, אבל הפסיכואנליזה חוטפת לא מעט ביקורת.

     

    "התיאוריה הפרוידיאנית מתעדכנת ללא הרף, אך ליבי על אלו שמתנערים ממנה. הם לא ערים לעד כמה פרויד מגדיר את כל תפיסתם העצמית. לא מזמן שוחחתי עם הסופר א.ב יהושע. רעייתו, איקה יהושע ז"ל, הייתה אנליטיקאית חשובה ומוערכת. ביום העיון לזכרה בולי סיפר לי שהוא שאל פעם את איקה למה בחדר הטיפולים שלה תלויים ארבעה דיוקנאות של פרויד. עניתי לו שאנחנו צריכים כמה דיוקנאות כי הוא מתקלקל לנו כל הזמן. אנחנו, הפסיכואנליטיקאים, מתקוטטים עם פרויד יותר מכל אחד אחר".

     

    התנועה הפמיניסטית ביקרה את פרויד ואת האופן שבו הוא תופס נשים. איזה מקום יש לפסיכואנליזה בעולם של MeToo?

     

    "כהיסטוריון, בעיניי המהפכה הפמיניסטית חשובה יותר מהמהפכה הפרוידיאנית, אבל אני חושב שהיא לא הייתה מתרחשת לולא המהפכה הפרוידיאנית. פרויד הפך לאייקון שלילי של המהפכה הפמיניסטית, אבל בעצם ההתבוננות שלו על הפסיכולוגיה הנשית כייחודית, בעצם המבט על התפתחות של הילדה כשונה מהילד — הוא עשה דבר גדול. באירופה של תחילת המאה ה־19 לא הייתה אישה בבית ספר לרפואה. הסטודנטית הראשונה בפקולטה לרפואה תהפוך לפסיכואנליטיקאית, ואנחנו נמצא נשים בקבוצות הפסיכואנליטיות בווינה, והן ממש לא שם לקישוט".

     

    טיפול פסיכואנליטי הוא לא פריווילגיה שרלוונטית למתי־מעט?

     

    "יש סטיגמה כזו, אבל יש לא מעט פסיכואנליטיקאים ששבים לטיפול הציבורי. אני לא אוכל לאפיין את קהל המטופלים שלי בקווים סוציואקונומיים מובהקים. יש שם אנשים שלא סיימו שמונה שנות לימוד, ואנשים שמנהלים את המדינה הזו".

     

    מר שפר היקר,

    איזה מכתב בלתי צפוי ומסביר פנים! לעיתים קרובות חשבתי עליך, המשורר שלי, ועל הקורות אותך בימים ריקים אלה. תהיתי לאיזו פינה נידחת נשאה אותך המהומה המתחוללת במולדתך! שמחתי מאוד לשמוע שחששותיי התבדו ושמצאת לך רעיה לחיים שערכה לא יסולא בפז. לא כל מה שהייתי יכול לספר לך על אודותיי היה תואם את ציפיותיך. ככלות הכול, אני כבר בן יותר מ־83, כלומר, זמני עבר וכל שנותר לי, כפי שאתה מייעץ בשירך, זה 'לחכות, לחכות'.

    (מכתבו האחרון של פרויד למשורר הגרמני אלברכט שפר, ארבעה ימים לפני שנפטר בלונדון)

     

     


    פרסום ראשון: 16.04.19 , 20:16