פריז. תמיד תהיה לנו פריז, עם נוטרדאם בשלמותה, עם נוטרדאם בהריסותיה. אתמול בבוקר היו ידיהם של השוטרים בפונט־נף, סמוך לקתדרלה, מלאות עבודה. הפריזאים הגיעו בהמוניהם, בזרם שהלך וגבר לאורך היום. פניהם שיקפו זעזוע, הלם, יותר מששיקפו עצב או כעס. הקתולים חיפשו משמעות, מדוע אלוהים חולל את זה או הניח לזה לקרות, ודווקא בפתח "השבוע הקדוש", שבוע התחייה של ישו. מה זה אומר. האחרים הסתפקו בתיעוד: סלפי על רקע הבניין המפוייח, שזרנוק בודד המשיך להמטיר מים על חומותיו. המים נשאבו מהסיין, הנהר שמקיף את מה שהיה עד שלשום הקתדרלה החשובה ביותר בצרפת.
גוטייה קאפוסון, אחד המוסיקאים הקלאסיים המפורסמים ביותר בצרפת, הגיע לרציף מונטבאלו, הרחוב הראשי שמשקיף על הקתדרלה מהגדה השמאלית של הנהר. הוא לקח איתו את הצ'לו שלו וכיסא קטן, התיישב על המדרכה וניגן. עשרות הצטופפו סביבו, תוהים לדעת מי מנגן כל כך יפה והאם ראוי להניח לרגליו יורו או שניים.
לא היו נרות, לא היו פרחים, לא היו בובות פרווה ופלקטים כתובים ביד, שקוראים לאלוהים, לממשלה, לאנשים, לעשות משהו כדי שהזוועה תחלוף. סיקרתי פיגועים בצרפת, פעמים אחדות בפריז ופעם בריביירה, בניצה. זה היה התקן, המהלך המתבקש, צינור הפליטה שדרכו ידע הכאב להשתחרר.
אבל הפעם אין נפגעים בנפש ואין כנראה מניע נסתר, אויב שאפשר להטיח בו את האסון. יש רק בניין, שחזיתו האיקונית נשמרה אבל גופו התרוקן וקרביו, מה שנותר מהם, נותרו חשופים, עירומים, מדממים אפר. הלב נחמץ לנוכח ההרס, חוסר האונים מול האש, הידיעה שלעולם לא יוכלו להחזיר לבניין את מלוא תפארתו.
צרפת היא מדינה חילונית, כך מכתיבה לה החוקה שלה, כך מכתיבה לה מורשת המהפכה הצרפתית. הנשיא מקרון, למרות הקירבה שלו לכנסייה הקתולית, נזהר מלהפוך את האסון לאירוע דתי. הוא נשא נאומים לאומיים, חילוניים, אופטימיים, מול הקתדרלה העשנה; הוא לא הצטלב מולה.
הכנסייה הקתולית הקימה קתדרלות כדי להמחיש למאמיניה את גדולת אלוהים מול אפסות האדם, כדי להכניס בהם יראת שמיים. את התפקיד הזה תוכל למלא בהצלחה גם נוטרדאם ההרוסה.
קווזימודו, גיבור "הגיבן מנוטרדאם", הרומן המכונן של ויקטור הוגו, לא גר שם יותר; הפעמונים שבהם צלצל השחירו מעשן ומפיח. את אהבתו הנצחית לאזמרלדה יצטרך לממש במקום אחר. קווזימודו דחף את הכומר הבוגדני פרולו אל מותו מגג הקתדרלה. ספק אם נותר לו גג לדחוף ממנו, למרות שאתמול בצהריים ראיתי כמה אנשים, קסדות לבנות לראשיהם, מטפסים במנוף אל שרידי הגג, לאמוד את הנזק.
הטור המלא - ביום שישי במוסף החג
