זוג או פרד

"אחד פלוס אחת" היא קומדיה זוגית קטנה וחביבה, שכתבו צמד השחקנים ארז דריגס ונועה קולר לפני כעשור, והמבוסס על חוויותיהם האישיות כזוג צעיר שעבר לגור ביחד.

המחזה הקצבי בנוי כרצף של אפיזודות קצרות המתעסקות בשלל נושאים, כמו סידור הבית המשותף, מפגשים עם המשפחה, והצורך בפרטיות בחלל הקטן והדחוס. את כל הסיטואציות הצליחו הכותבים לתרגם לשורת דיאלוגים קלילים ושנונים. המבריקה והנועזת ביניהם היא התמונה בה הם נקרעים בין רגשות מנוגדים בערב יום השואה, כשהוא רוצה סקס בעוד היא מרגישה שהיא חייבת לכבד את זכר המתים. ההומור משמש כאן כדרך לגעת בחומרים אינטימיים, לפעמים מביכים, שהופכים את ההצגה הקטנה הזו למסמך אנושי מורכב וחכם, וגם הרבה יותר אותנטי מרוב הניסיונות הטלוויזיוניים המלוטשים והמלאכותיים להציג זוגיות בהתהוות (כמו ב"חתונה ממבט ראשון").

ההפקה המחודשת, שיצר הבמאי מיכאל יוסף, מיטיבה להציג את תחושת המחנק של החיים המשותפים בחלל הקטנטן, באמצעות העיצוב המינימליסטי שבנה שמעון קסטיאל, שיצר במה שהיא גם דירת סטודיו צפופה וגם מעין אחורי קלעים של במת תיאטרון. הבמאי גם הוציא ביצועים נמרצים וחריפים מצמד השחקנים, ויקטור סבג ועמית זיתון, המגלמים בחן את התפקידים של הוא והיא בביצוע אמין ומצחיק. אמנם, למי שצפה בהצגה המקורית, קשה לנתק את הדיאלוגים השנונים מסגנון ההגשה הייחודי של דריגס וקולר, שידעו לחשוף את הפגיעות והמבוכה שמסתתרים מאחורי המילים המצחיקות שכתבו, אך גם אם הביצוע של השחקנים הנוכחיים קצת פחות רגיש וער לניואנסים הדקים של הרגש החבויים בטקסט, הביצוע שלהם בהחלט משכנע ועובד היטב. בסופו של דבר, הם מספקים לנו מופע מבדר ומתוחכם, הנוגע בקושי הממשי של המעבר בין שלב ההתאהבות הרומנטית לשלב החיים המשותפים, שלב שכל זוג נאלץ לעבור בדרך לחופה.

ההצגה תעלה היום ב־20:30 בתיאטרון הספרייה ברמת־גן