שני 06 באפריל 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
הכי מטוקבקות
    קלוני באירוע צדקה בסקוטלנד: "אני בר מזל. נתנו לי קופסת משחקים לשחק איתה, וכל עוד לא לקחו אותה ממני אמשיך לעשות סרטים ולספר סיפורים"
    7 ימים • 17.04.2019
    קינג ג'ורג'
    אחרי שהפך לכוכב טלוויזיה גדול בסדרה "ER", ואחרי קריירה קולנועית מרשימה שבה קטף שני אוסקרים, ג'ורג' קלוני חוזר לטלוויזיה עם סדרה חדשה המבוססת על יצירת המופת "מלכוד 22" שבה הוא משחק בתפקיד מרכזי. בראיון לקראת שידור הסדרה ב–yes הוא מסביר למה הסאטירה האנטי–מלחמתית שהפכה לקלאסיקה רלוונטית גם היום, ומגלה איך קריירת המשחק שלו החלה לגמרי במקרה
    איילה אור-אל, לוס–אנג'לס

    לא רבים השחקנים שעשו בהצלחה את המעבר מהטלוויזיה לקולנוע. ג'ורג' קלוני, 57, הוא אחד מהם. מהלך כזה נחשב פעם להצלחה, אבל בשנים האחרונות, עם התנופה האדירה שידעה הטלוויזיה - בין השאר בזכות תופעת נטפליקס - נראה שלא מעט שחקני קולנוע עושים דווקא את הדרך ההפוכה. וגם כאן, קלוני הוא אחד הבולטים שבהם. 20 שנה אחרי שנפרד מדמותו של ד"ר רוס - תפקיד שאותו גילם במשך חמש שנים בסדרה "ER" - והפך לכוכב קולנוע, הוא חוזר לטלוויזיה עם מיני־סדרה מסקרנת, המבוססת על הספר "מלכוד 22", שאותה הפיק יחד עם גרנט הסלוב, ואף ביים שניים מששת פרקיה.

     

    בראשית הקריירה הקולנועית שלו, קלוני כיכב בכמה הצלחות קופתיות גדולות כמו "ביום בהיר אחד", "הסערה המושלמת", סדרת סדרי "אושן" של סטיבן סודרברג ו"לילה טוב ובהצלחה", שאותו אף ביים. גם בשנים האחרונות, רוב הסרטים שבהם כיכב נחשבו למוצלחים מאוד, בהם למשל "בחזרה למחר" העתידני של בראד בירד, "יחי הקיסר", הקומדיה ההוליוודית המבריקה של האחים כהן (שאצלם עשה קלוני את תפקידיו הטובים ביותר) או "מפלצת הכסף", סרטה המרתק של ג'ודי פוסטר.

     

    הסדרה, הנחשבת להפקת יוקרה של ספקית התוכן האמריקאית "הוּלוּ" (תשודר החל מ־19.5 ב־yes VOD והחל מ־23.5 ב־yes EDGE), מבוססת על יצירת המופת של הסופר היהודי ג'וזף הלר ז"ל. עלילתה מתרחשת במלחמת העולם השנייה אבל עוסקת בשאלת אי־שפיותה המהותית של כל מלחמה באשר היא. הלר החל לכתוב את הספר ב־1953 והוא יצא לאור בארה"ב ב־1961. בהמשך הפך לרב־מכר עצום ונחשב לאחת היצירות הספרותיות הבולטות של המאה ה־20. הוא אף עובַּד לקולנוע בשנת 1970, בבימויו המלוטש של מייק ניקולס ובכיכובו של אלן ארקין. במרכז העלילה ניצבת דמותו של ג'ון (אראם) יוסאריאן (בגילומו של כריסטופר אבוט), קצין ומטילן פצצות, המוצב בטייסת הפצצה של חיל האוויר האמריקאי הפועלת מהאי פיאנוזה שמדרום לאי האיטלקי אלבה, בים הטירני. בשלב מסוים של המלחמה, יוסאריאן חושש לחייו ומרגיש שכולם רוצים להרוג אותו; לא רק טייסי האויב, אלא גם מפקדיו השולחים אותו למשימות קרב – ובכך מסכנים למעשה את חייו.

     

    כדי להשתחרר מהצבא יוסאריאן מעמיד פנים שהוא משוגע. אבל אז הוא מגלה שכדי להיחלץ מהשירות עליו למלא טפסים, שבהם הוא נדרש להסביר מדוע הוא מבקש להשתחרר. אבל אם הוא מבקש להשתחרר רק מפני שהתפקיד שלו מסוכן והוא חושש למות – אז בכך הוא מוכיח שהוא חושב בהיגיון, ולכן אינו משוגע ככלות הכל. ואם הוא שפוי – עליו להמשיך לשרת. ומכאן שמו של הספר: מלכוד 22. הלר שאב את אווירת האבסורד החריפה האופפת את הספר מניסיונו הצבאי ומספרו של ירוסלב האשק, "החייל האמיץ שווייק". עלילת הספר רצופה במלכודים מעגליים כאלה, המופיעים בו כמוטיב קומי־טרגי החוזר על עצמו. באמצעותם, הלר מתאר את הטירוף של המלחמה, כאשר החיילים חשים שהאיום על שלומם מגיע יותר מהביורוקרטיה הצבאית והרבה פחות מהאוייב, הנתון מן הסתם במלכוד משל עצמו.

     

    קלוני מגלם בסדרה את דמותו של קולונל שייסקופף, סדיסט נוראי המפקד על מחנה הטירונים. דמויות נוספות ובלתי נשכחות בספר הן של מייג'ור דה קוורלי (כאן בגילומו של יו לורי – "האוס") המגלם את סגן מפקד היחידה הקשוח, וקולונל קתקארט (קייל צ'אנדלר), השולח את יוסאריאן ושאר פקודיו למשימות הפצצה כה מסוכנות, עד שהן נחשבות בעיניהם למשימות התאבדות.

     

    20 שנים ברוכות

     

    לראיון המתקיים בבית מלון בפסדינה קלוני מגיע כשהוא לבוש בחליפה אפורה ובחולצה שחורה. שערו אפור כמעט לגמרי, והוא מספר בחיוך שבפעם האחרונה שבה השתתף בראיון ככוכב טלוויזיה, שערו היה שחור. אז הוא כיכב עדיין ב־"ER" והיה מושא הפנטזיות של נשים רבות. מאז חלפו 20 שנה שהיו ברוכות מבחינתו; ב־2002 ביים את סרטו הראשון, "וידויים של מוח מסוכן", שזכה לאהדת המבקרים. ב־2005 כתב וביים את סרטו השני, "לילה טוב ובהצלחה", שהביא את סיפור מאבקו של שדרן הטלוויזיה אדוארד מורו בסנטור ג'וזף מקארתי, ובציד המכשפות שלו. הסרט זכה להצלחה גדולה, הביא לקלוני שש מועמדויות לפרס אוסקר וזכה בפרס התסריט הטוב ביותר והבמאי הטוב ביותר בפסטיבל ונציה. קלוני גם זכה פעמיים באוסקר (ר' מסגרת).

     

    גם בחייו האישיים קלוני הצליח מאוד; הוא נישא לעורכת הדין הלבנונית־בריטית אמל אלמודין ונעשה אב לתאומים שנולדו ביוני 2017. משפחת קלוני מחלקת את זמנה בין כמה בתים בארה"ב ובאירופה, אבל רוב השנה היא מתגוררת בווילה מרהיבה השוכנת על גדת אגם קומו באיטליה.

     

    ג'ורג', איך היה לשוב לטלוויזיה אחרי כל כך הרבה שנים?

     

    "'ER' הייתה רגע מטורף בקריירה שלי - אבל גם בחייהם של קבוצת השחקנים שכיכבה בסדרה. היינו שישה שחקנים שפשוט נזרקו לתוך הסטרטוספירה. זה היה מהלך ששינה את החיים של כולנו. לכן בהתחלה, כשגרנט המפיק פנה אליי, אמרתי: 'לא, אנחנו לא רוצים לעשות את מלכוד 22'. זה נראה לנו מגוחך. אבל אז, כשקראנו את שלושת הפרקים הראשונים ואחר כך את שלושת הבאים אחריהם, התקשרנו ואמרנו: 'איפה אנחנו צריכים לחתום?'. הכותבים עשו עבודה נהדרת עם הדמויות. הם פשוט מצאו דרך לפרש את הספר בצורה שלא חשבנו שתהיה אפשרית. אני חושב שבגלל זה החלטנו להצטרף לפרויקט".

     

    מתי קראת את הספר לראשונה?

     

    "זה היה לפני 15 שנים, כשעוד הייתי בתיכון", הוא מתלוצץ. "הוא היה אחד מהספרים שהיינו חייבים לקרוא; הסגנון שלו היה שונה וקריאתו לא הייתה קלה. לקראת צילומי הסדרה קראתי אותו שוב, והיה נחמד לגלות, 40 שנה מאוחר יותר, שהוא לא איבד את קסמו. למען האמת, לא יכולתי להניח אותו מידיי. אשתי הרבה יותר צעירה ממני. לפעמים אני מספר לה על סרט שראיתי בצעירותי ואומר לה שהיא חייבת לראות אותו. ואז אנחנו יושבים לראות אותו יחד והוא פשוט נורא. אז אני אומר לעצמי: 'מה חשבתי אז?' אבל זה לא קרה לי עם הספר הזה. חשבתי שהוא נפלא אז. וגם היום, שנים רבות כל כך אחרי, כשאני כבר איש זקן, הוא לא איכזב אותי. זוהי סאטירה שעוסקת באי־השפיות וחוסר ההיגיון שבמלחמה. היא הייתה נכונה אז ורלוונטית לא פחות גם היום, קרוב ל־60 שנה אחרי שהספר יצא לאור".

    קלוני מביים על הסט של "מלכוד 22". "הקרוואן שלי היה הכי גדול", בוא מתלוצץ, "ואם שאר השחקנים התנהגו יפה, הם גם קיבלו משהו"
    קלוני מביים על הסט של "מלכוד 22". "הקרוואן שלי היה הכי גדול", בוא מתלוצץ, "ואם שאר השחקנים התנהגו יפה, הם גם קיבלו משהו"

     

    מה למדת ממנו?

     

    "בעיקר עד כמה ההיסטוריה חוזרת על עצמה. הרבה דברים שאנו רואים היום כבר קרו בצורה כזו או אחרת בעבר. וגם כמה חשוב לדעת לצחוק על עצמנו, על סיטואציות שונות שאנו חווים בחיים ואינן תמיד נעימות או חיוביות".

     

    במה הסדרה תהיה שונה מסרטו של מייק ניקולס מ־1970?

     

    "היא מאוד שונה. ניקולס, שאגב היה חבר טוב שלי, עשה סרט קולנוע. הפורמט הזה כמעט לא מאפשר לך להיכנס לתוך תוכן של הדמויות ולהניח לך להכיר אותן מקרוב, בצורה שבה הן מתוארות בסרט. עם זאת, אני מודה ש'גנבנו' מניקולס כמה רעיונות במהלך צילומי הסדרה".

     

    היה קשה לכם למצוא את השחקן שיגלם את התפקיד הראשי?

     

    "ראינו מאות שחקנים, אבל אבוט (כריסטופר, המגלם את דמותו של יוסאריאן - א"א) היה פשוט הרבה יותר זול מהשאר", קלוני שוב מתלוצץ, "והתקציב היה חלק חשוב מהעניין".

     

    איך היה לגלם את קולונל שייסקופף המטורף? אתה צורח שם די הרבה.

     

    "את לא יכולה לצעוק על אנשים בעדינות, ואת לא יכולה להרוג אותם בעדינות. ואגב, כשלא צרחתי בכיתי. למעשה, בעיקר בכיתי, ודי הרבה".

     

    אתה לא מודאג מכך שאנשים יגיבו לסדרה כאילו היא ביקורת על התנהלות הצבא האמריקאי?

     

    "לא ממש. הספר היה התשובה של ג'וזף הלר לכל המלחמות המיותרות. והדור שנולד בתקופת מלחמת וייטנאם אימץ אותו כספר אנטי־מלחמתי. מההתחלה חשבנו שנעקוב אחרי דמותו של יוסאריאן, שהיא אחת הדמויות הנהדרות ביותר בספרות. זה דורש מהצופים להיות מסוגלים לחבב את הדמות ולבטוח בה, למרות שהוא עושה גם כמה דברים בזויים בדרך".

     

    קלוני בתפקיד קולונל שייסקופף הסדיסט ב"מלכוד 22". "בעיניי, הספר היה התשובה של ג'וזף הלר לכל המלחמות המיותרות"
    קלוני בתפקיד קולונל שייסקופף הסדיסט ב"מלכוד 22". "בעיניי, הספר היה התשובה של ג'וזף הלר לכל המלחמות המיותרות"

     

    יצא לך לדבר עם טייסים לשעבר שהשתתפו במלחמה?

     

    "הטכנולוגיה היום מאפשרת לצפות בסרטים ישנים ביוטיוב, לקבל את התחושה של הזמן ולהבין איך זה הרגיש. וכן, היו לנו גם אנשים שהכירו את המטוסים האלו והסבירו לנו איך זה היה אז".

     

    שימשת גם כמפיק בפועל וגם ביימת שני פרקים. יש יתרונות לכך שאתה גם מפיק את הסדרה שבה אתה משחק?

     

    "בטח. הקרוואן שלי היה הכי גדול והכי קרוב לסט, ואם שאר השחקנים התנהגו יפה, הם גם קיבלו משהו לאכול".

     

    לא יהיה הסנדק

     

    כמו שניתן להיווכח, לקלוני יש חוש הומור מפותח למדי. הוא מספיק נינוח ומשופשף בראיונות כדי לשחרר משפטים כמו: "אנא, תפני אליי רק בתואר 'הגבר הכי סקסי בעולם'", או לכנות עצמו "איש זקן", כפי שהוא עושה בראיון הזה. ממש לאחרונה, כשנפוצו שמועות שהוא עתיד להיות הסנדק של תינוקם של מייגן מרקל והנסיך הארי, הוא הגיב בראיון: "אני אבא לתאומים, יש לי מספיק חרא להתמודד איתו - תרתי משמע".

     

    אז קלוני אולי לא יהיה הסנדק, אבל יוזמן קרוב לוודאי לטקס ההטבלה, כפי שהוזמן גם לחתונתם של הארי ומייגן. הקלונים נחשבים לידידים טובים של הזוג המלכותי והוא אף נחלץ להגנתה של הדוכסית מסאסקס כשהתקשורת דיווחה בהרחבה על קרע בינה לבין אביה שלא הגיע לחתונתה. "התקשורת התנפלה על מייגן בגלל סיבות מגוחכות", אמר קלוני בראיון לטלוויזיה הבריטית. הוא השווה את היחס לו זוכה מרקל לזה שקיבלה הנסיכה המנוחה דיאנה. "מייגן מאוד אדיבה, חכמה ואינטליגנטית והם זוג מקסים ואוהב. אבל למרבה הצער היא לא זוכה לסיקור הוגן. מרוב הדברים אפשר להתעלם, אבל לפעמים זה פשוט לא הוגן", אמר.

     

    עד שנת 2014 קלוני נחשב לאחד הרווקים המבוקשים בהוליווד. הוא אף הכריז שלעולם לא יתחתן שוב (נישואיו הראשונים היו לטליה באלסם). בראיון לברברה וולטרס ב־2005, הסביר: "אני ממש לא טוב בזה". אבל פחות מעשר שנים מאוחר יותר, התארס קלוני לעורכת הדין אמל אלמודין, ילידת לבנון שהיגרה עם משפחתה ללונדון. אמל, בוגרת בית הספר למשפטים באוקספורד ובעלת תואר שני במשפטים מאוניברסיטת ניו־יורק, הייתה בעלת קריירה מצליחה כשפגשה אותו. קלוני הוקסם מהאישה היפה והמצליחה שהגיעה מרקע כה שונה משלו.

     

    הוריו של קלוני שהו עימו בביתו ביוני 2013, כשחבר שהוזמן לארוחת ערב התקשר ושאל אם הוא יכול להביא איתו מישהי. ג'ורג' ענה: "בוודאי". אביו, ניק קלוני, 85, זוכר היטב את המפגש הראשון עם כלתו לעתיד: "אשתי נינה ואני היינו אלו שפתחנו את הדלת כשאמל נכנסה", סיפר בראיון למגזין "פיפל". "היא הציגה את עצמה ודיברנו. היא הייתה מאוד מקסימה ויפהפייה". כשארוחת הערב הסתיימה התברר שקלוני הבן אכן הוקסם מהאישה היפה והתחיל במסע החיזור. לשם כך הוא השתמש בחוש ההומור שלו ובכלב שלו, איינשטיין. "לקחתי את האימייל שלה והתחלתי להתכתב איתה, לא ידעתי אם היא רוצה לצאת איתי", סיפר בראיון לדיוויד לטרמן בתוכניתו המשודרת בנטפליקס. "כתבתי לה דוא"ל מאיינשטיין שבו נכתב: 'אני מוחזק בשבי וזקוק לעורך דין שיוציא אותי מהחדר'".

     

    כדי להרשים את אמל, הוא הזמין אותה לדייט באולפן ההקלטות "אבי רוד" ההיסטורי. "זהו מקום 'קול'. הייתה שם תזמורת עם 150 נגנים וחשבתי לעצמי שאם אתה רוצה להרשים מישהו אי פעם, זהו כנראה המקום".

     

    באפריל 2014 הוא כבר הציע לה נישואים. בספטמבר הם התחתנו בוונציה. שלוש שנים לאחר מכן נולדו התאומים, אלה ואלכסנדר. "לפני שהתאומים נולדו", התוודה בראיון לדיוויד לטרמן על אהבתו לאשתו, "הרגשתי שפגשתי מישהי שאני מוכן להקריב את חיי למענה. פגשתי מישהי שחייה היו יותר חשובים עבורי מחיי, ומעולם לא הרגשתי את התחושה הזאת לפני כן".

     

    עם אשתו אמל. "הרגשתי שפגשתי מישהי שאני מוכן להקריב את חיי למענה. מעולם לא הרגשתי כך לפני כן"
    עם אשתו אמל. "הרגשתי שפגשתי מישהי שאני מוכן להקריב את חיי למענה. מעולם לא הרגשתי כך לפני כן"

    לאחר שנישאו, הצטרפה אמל לפעילותו ההומניטרית של בעלה, שנודע בתרומותיו הנדיבות למען אלה שגורלם לא שפר עליהם. בני הזוג הקימו יחד כמה עמותות התורמות למטרות שונות. הם תרמו למשל 20 מיליון דולר לקרן על שמם הפועלת למציאת פתרונות דיור והשכלה עבור פליטים. הם תרמו 100 אלף דולר למרכז יאנג לילדי מהגרים, וחצי מיליון למצעד המחאה שיזמו תלמידי בית הספר התיכון בפלורידה, נגד מכירת כלי נשק בארה"ב.

     

    אמל עשתה לעצמה שם כעורכת דין הניצבת בחזית המאבק לזכויות אדם. היא סייעה לנשים יזידיות רבות, ביניהן אישה בשם נדיה מוראד, שהייתה שפחת מין של פעילי דאע"ש. בני הזוג קלוני אף 'אימצו' את הפליט היזידי חזים אדבל, ששכן בביתם תקופה והיום לומד ומתגורר בארה"ב, באחד מהבתים של בני הזוג.

     

    קלוני נחשב לכוכב פוליטי ודעתני מאוד; הוא ידוע בתמיכתו במפלגה הדמוקרטית ובסלידתו הבוטה מהנשיא דונלד טראמפ, לה שותפה גם אשתו, ולמען האמת – רובה של הוליווד. רק לאחרונה פירסם קלוני קריאה להחרים את המלונות היוקרתיים שבבעלות סולטאן ברוניי, בשל חוק שייכנס בקרוב לתוקפו בסולטנות ולפיו קיום יחסים חד־מיניים יגרור עונש מוות בסקילה. "בכל פעם שאנחנו ישנים או סועדים באחד מהמלונות שלו", כתב קלוני, "אנחנו נותנים כסף ישירות לכיסו של אדם שבחר לסקול ולהצליף למוות באזרחיו, רק בשל היותם הומוסקסואלים או מואשמים בניאוף".

     

    מתמודדים עם שמועות

     

    כמובן שכמו ידוענים רבים אחרים, גם בני הזוג קלוני נאלצים להתמודד מדי פעם עם שמועות שהם בקושי מתראים, מנהלים חיים נפרדים ואו־טו־טו מתגרשים. אבל אז הם נראים שוב בארוחת ערב חגיגית, אוחזים ידיים ומחליפים מבטים מאוהבים. וכל הצהובונים ממהרים לדווח שהסערה עברה והם החליטו בכל זאת להישאר יחד, לטובת הילדים.

     

    תגיד, תמיד רצית להיות שחקן?

     

    "ממש לא. אף פעם לא חשבתי על משחק. חשבתי שאפנה לכיוון העיתונות המשודרת, זה מה שאבא שלי עשה. הוא היה קריין חדשות ואיש טלוויזיה ובתקופה מסוימת היה לו גם את ה'ניק קלוני שואו', והוא נתן לי לפעמים לשחק שם דמויות. כשהייתי בן תשע הופעתי בתפקיד שדון, והוא נתן לי סיגר וריאיין אותי כסיינט־פטריק. למדתי שידור וקריינות גם באוניברסיטה, אבל לא היה לי הכישרון לזה. הדור של הוריי גדל על האזנה לרדיו ולסיפורים שהקריאו שם. הדור שלהם היה כנראה הדור האחרון של מספרי הסיפורים. אבי היה מספר סיפורים נפלא. זה היה מאוד טבעי עבורו, אבל לי לא היה את זה. יום אחד בן דודי, השחקן מיגל פרר, הגיע לקנטקי עם אביו, השחקן חוזה פרר. הם הגיעו לעשות סרט ואני הגעתי כי הייתי נרגש להיות על סט של סרט. בסוף הצילומים בן דודי שאל אותי: 'תרצה לבוא ללוס־אנג'לס ולהיות שחקן?' אמרתי: 'אוקיי. למה לא?' וכך הגעתי לזה, בטעות כמעט. נהגתי במכונית שלי כל הדרך ללוס־אנג'לס, שני ימים ושני לילות. הייתה לי שברולט מונטה־קרלו מודל 76' ולא כיביתי אותה אף פעם, כי אם הייתי מכבה את המנוע הוא לא היה נדלק שוב. בהתחלה גרתי אצל דודתי, רוזמרי קלוני, וכך למעשה החלה הקריירה שלי".

     

    ומאז אתה לא מפסיק לשחק ולביים וגם זכית בכמה פרסים, אז כנראה הטעות הייתה די מוצלחת.

     

    "אני בר מזל. אני מרגיש שנתנו לי קופסת משחקים לשחק איתה ויש שם את כל האלמנטים והאנשים שאני כל כך אוהב בעשיית הסרטים. כל מי שמכיר את התעשייה הזאת יודע שיום אחד ייקחו ממך את הקופסה הזאת. כשקוראים 'ראפ' בסוף הצילומים וכולם חוזרים הביתה, אתה מרגיש שאתה נפרד מהמשפחה שלך. חלק מהאנשים תראה שוב ואת חלקם לא. נוצרת תחושה של חברות אמיצה בין כל מי שעובד על הסרט. כל מי שפורש ממשחק ומתעשיית הסרטים יגיד לך שזה מה שהוא מתגעגע אליו ביותר, לראות את כל החבר'ה שצילמת איתם לאורך תקופה. זה מה שמושך אותי ואת כולנו לחזור ולעשות סרטים. כל עוד לא לקחו ממני את קופסת המשחקים הזאת, אני אמשיך לעשות סרטים ולספר סיפורים. לא משנה לי כל כך מה המדיום - טלוויזיה או קולנוע. מה שמשנה לי היא איכות העבודה. ובטלוויזיה עושים היום דברים נהדרים".

     


    פרסום ראשון: 17.04.19 , 22:05