תיעוד התהום
מוייסרים, יס דוקו, 21:00
הדקדוק הפנימי של עולם הפגיעות המיניות קיבל בשנים האחרונות המשגה. מילים שיודעות לתאר ולקלוע במשהו בתיאור האסון הזה של מי שנפלה עליו מפולת. כך למדנו מהי האשמת הקורבן, ומהו שיימינג. איך נראית פוסט־טראומה של נפגעים ולמה הן והם לא תמיד יודעים לתאר מה שקרה ברגע האמת. לימדנו ילדים שגופם ברשותם, להגיד "לא נעים לי", להיזהר, ולא למהר לתת לכל דוד נשיקה. קראנו מעל כל במה מה המשמעות של "אחת מתוך אחת" ולמה "יחסי מרות" הוא מושג רחב מאוד שמתאר גם מרות רוחנית ונפשית ולא רק מעמד טכני או דרגה. העולם כולו נשטף במי־טו ולמעשה למד שיעור חשוב, ולפעמים נדמה שכולנו חולקים אותה בועה של מודעות, תמיכה והכוונה.
סרטה של דלית קימור, "מוייסרים", מתעד את התהום של הפגיעה המינית במגזר החרדי. הסרט מלווה שתי נשים מהחברה החרדית. אחת היא אם ששלושת בניה נפגעו מינית ע"י המורה הנערץ שלהם. המשפחה, למרות הנידוי וההכחשה, מנהלת מאבק הירואי, והמצלמה מלווה אותם לאורך המשפט, עד לגזר הדין. השנייה היא מי שנפגעה בילדותה על ידי אביה, נודתה ממשפחתה ומתעקשת למצוא את הקורבנות הנוספים על מנת להוכיח לעצמה שהיא לא משוגעת, שהיא לא לבד.
אל מול הטראומה המתפרצת, התיאורים הקשים וחוסר האונים החשוף, כל המילים מאבדות ממשמעותן. השפה היפה שסיגלנו לנו על מנת לנסות ולתאר את הכאוס של עולם הפגיעות המיניות נראית כל כך רדודה וענייה אל מול הדיווח ממקור ראשון. קשה להיישיר מבט אל שתי הנשים הללו, שמשלמות מחיר בלתי נתפס פעמיים - את מחיר הפגיעה ואת מחיר ההכחשה. בניה של אורנית, נערים צעירים ומלאי חיים, נושאים שק בלתי נתפס על גבם. הפער בין הנידוי וההשפלה בקהילה והייסורים במשפט שלא נגמר לבין הגב והאמון החד־משמעיים שקיבלו מהוריהם היוו שיעור מאלף. האמון הזה, שלמדנו לדקלם את חשיבותו, נחשף במלוא עוצמתו דווקא מתוך המקומות הכי נמוכים ועלובים שאליהם כל אחת מהדמויות נאלצה להגיע. אורנית עצמה, באופן כמעט בלתי נתפס, ניתבה את התסכול והצער אל לימודי משפטים על מנת לסייע למשפחות דומות לשלה במאבק עבור הצדק. גננדי, הגיבורה השנייה של הסרט, מעוניינת בסך הכל להזמין את בני משפחתה לבר־המצווה של בנה. אבל 11 אחיה ואחיותיה מחרימים אותה משום שלא שתקה. משום שהילדה הקטנה, שחוותה התעללות בלתי נתפסת על ידי אביה, פתחה את הפה וסיפרה. האופן שבו מנסה גננדי לתווך את הצער על ניתוק הקשר לצד העמידה האיתנה אל מול האמת לבתה הצעירה מעוררי התפעלות.
הבחירה לספר על התמודדות עם אלימות מינית דווקא בתוך חברה סגורה כמו החברה החרדית היא לא פשוטה. היוצרת עומדת במשימה בכבוד ולא הופכת את היצירה לנשיונל ג'יאוגרפיק. להפך. למרות פערי התרבות העצומים והקודים הפנימיים, אם יש משהו שהסרט ממחיש הוא הדמיון הבלתי נתפס שבין הקורבנות ובין דפוסי הפעולה ומנגנוני ההכחשה בכל חברה שהיא. בסוף, במקומות המרים הללו, כולנו נופלים באותן המלכודות ומכסים על אותם הפצעים.
