yed300250
הכי מטוקבקות
    סימה
    המוסף לשבת • 18.04.2019
    איזונים בלי בלמים
    אם נדמה למישהו שנתניהו רגוע לגבי הרכבת הקואליציה, הוא טועה | ייתכן שפלונטר הגיוס לא פתיר, אומר בכיר בליכוד, וייתכן שליברמן בכלל מכוון למקום אחר: להיטמע בחזרה בתוך הליכוד | לא בטוח שנתניהו יצליח להעביר את זה, וממילא יותר חשובות לו המהפכות שמתכנן לוין במערכת המשפט | ומה אפשר ללמוד מההתרסקות של בנט ושקד
    סימה קדמון | איור: איתמר דאובה

    עודף ביטחון

     

    נפתלי בנט, או ערן זרחוביץ' - כבר אי־אפשר להיות בטוח מי הוא מי, וממה יהיה לנו יותר קשה להיפרד, מהמקור או מהחיקוי - התאדה השבוע לתוך איזה חלל סמיך שלתוכו נבלעים פוליטיקאים שלא הצליחו לחצות את אחוז החסימה.

     

    חייבים להודות שארץ נהדרת סיפקה לנו רגע מרגש, שבו נראה בנט מנסה לגנוב עוד שנייה בתוך המערכת שאליה הוא נכנס בסערה לפני שש שנים, מבטו משווע שהנוכחים - מקביליהם בתוכנית של פוליטיקאים ועיתונאים - יבקשו ממנו לעצור. יגידו לו שלא ילך. שהם צריכים אותו.

     

    אבל החיים האמיתיים הם הרבה יותר אכזריים, אפילו מתוכנית סאטירה שנועדה להתאכזר. לבנט המקורי לא היה אפילו רגע כזה של פרידה. בשבוע שבו נלחם על כל קול, לא ניתן היה להשיג אותו. מפעם לפעם הוא שיתף את אנשי הקשר שלו, צייץ בטוויטר, כשהוא דואג לעדכן את מי שמתעניין בחיפושיו אחר הקולות האבודים.

     

    שקד | צילום: צביקה טישלר
    שקד | צילום: צביקה טישלר

     

    כשביקשתי לדבר איתו אחרי שהיה ברור שהקרב אבוד, הוא כתב לי: "נלחמתי בשיניים על כל קול, ופשוט לא הצלחנו. זה קורה. אני מאמין עדיין בחזון הזה, אבל עכשיו ניפרד. המדינה הטובה שלנו תמשיך יפה גם בלעדיי".

     

    אפשר לכתוב ספר על השגיאות הפוליטיות שעשה בנט מאז הסטארט־אפ המדהים שבו הצליח ב־2013 להכניס לכנסת 12 מנדטים על הפלטפורמה הכושלת של מה שהייתה פעם המפד"ל. אחרי בית הספר שעשה לו נתניהו בבחירות 2015, כשהצליח לנגוס שליש ממפלגתו – היה נדמה שבנט לא יחזור על הטעויות שעשה, ויציג קמפיין לתפארת. אבל נראה שהוא ואיילת שקד נפלו לכל מהמורה שהייתה בדרך. מהאולטימטום המוזר לנתניהו על תיק הביטחון, ועד לנטישה את הבית היהודי והקמת הימין החדש.

     

    כבר היו בעבר נטישות. בן־גוריון פרש לשדה בוקר. שרון עזב את הליכוד – אבל לקח איתו חלק ניכר מסיעתו. כזה עוד לא היה לנו: יו"ר מפלגה שנוטש עם מספר 2 שלו ומשאיר מאחוריו רק את חובות מפלגתו.

     

    אי־אפשר לתאר את זה אלא כטעות טרגית של בנט, ושיעור לפוליטיקאים על חשיבותה של צניעות ועל חטא היוהרה. בנט נכנס לסחרור ואיבד את אומדן הפרופורציות החשוב כל כך לכל פוליטיקאי לגבי כוחו. זה בא לידי ביטוי בעיקר בקמפיין שלו על תיק הביטחון. הוא באמת האמין שכל העם רוצה אותו במשרד הביטחון ורק נתניהו מונע ממנו את התפקיד, אמרו השבוע בליכוד.

     

    כחלון | צילום: אלכס קולומויסקי
    כחלון | צילום: אלכס קולומויסקי

     

    מפעם לפעם זה קורה לנו, אמר לי שר בכיר. לפעמים, כשאנחנו בקדמת הבמה, אנחנו תופסים את עצמנו בעמדת כוח שהרבה פעמים היא מדומה. גם אם אתה מאוד פופולרי, הוא אמר, זה לא אומר כלום על מדד ההצלחה שלך אם תבחר בדרך עצמאית.

     

    אך לא בנט ולא שקד העלו על דעתם את האופציה שבה הם לא עוברים את אחוז החסימה. ההלם היה מוחלט. מקורביה של שקד אומרים שהיא כועסת. שהטעות הגדולה לדעתה הייתה העזיבה של הבית היהודי, ששם היו להם שישה מנדטים יצוקים מברזל.

     

    בפוליטיקה, כך למדה, לא לוקחים סיכונים כאלה. אבל נפתלי, מספר לי מישהו, הצליח לשכנע אותה, את בעלה ואת כל הצוות שסביבם שזה הדבר הנכון לעשות. וכושר שכנוע יש לו, ברוך השם. שקד נכנעה. היא הלכה אחריו בחוסר רצון שניכר היטב על פניה באותה מסיבת עיתונאים שבה הודיעו על דרכם החדשה. אבל היא לא שיערה אפילו בסיוטיה את גודל המחיר שהם ישלמו על זה.

     

    שקד אמרה השבוע למקורביה, שאם היו עובדים כמו הליכוד, כחלון או ליברמן, הכל היה נראה אחרת. בניגוד לימין החדש, למפלגות האלה יש פעילים במגזר הערבי והדרוזי, שלימין החדש אין. לכחלון וליברמן יש קבוצות מאורגנות ופעילי שטח, בעוד שבימין החדש לא הצליחו להתארגן בשלושה חודשים על כאלה שיכולים להביא את המצביעים לקלפיות.

     

    היא הצביעה על עוד סיבה לכישלון: בניגוד לנתניהו ולמפלגות הימין, הם לא עשו מספיק קמפיין געוואלד. היינו צריכים לחשוב על זה, אמרה. גם הם היו צריכים להלחיץ את מצביעיהם שהם לא יעברו את אחוז החסימה ולדחוק בהם לצאת לקלפיות. וחוץ מזה, בנט היה צריך, לדעתה, לדבר יותר על הישגיו במשרד החינוך, ולא להתמקד בענייני ביטחון.

     

    בניגוד לשותפתו הפוליטית, אי־אפשר לדעת אם בנט יחזור אלינו כאיש ציבור, או ימצא את דרכו בעולם ההיי־טק או בעסקים. הדרך שלו לליכוד תהיה הרבה יותר קשה משל שקד. הכישלון נצרב בו. ובניגוד לשקד, הוא תקף את נתניהו אישית שוב ושוב, ועורר את חמתם של הליכודניקים. ובכלל, בנט הוא מסוג האנשים שמושקעים בכל מאודם בכל דבר שהם עושים. אם דרכו תצלח מחוץ לפוליטיקה והוא ימצא מרגוע לנפשו התזזיתית – הרי שאם נשמע ממנו, זה יהיה מעולמות אחרים לגמרי.

     

    שקד לעומתו, לא הולכת לשום מקום. אחד מהאנשים הקרובים אליה אמר השבוע שאם היא תתפקד לליכוד – זה סימן שהיא מתכוונת ללכת את כל הדרך עד לראשות הממשלה. לעומת זאת, אם היא לא מכוונת כל כך גבוה, עוד יש מצב שנראה אותה חוזרת לבית היהודי.

     

    לבית היהודי? שאלתי, מי יקבל אותה שם בחזרה, רפי פרץ? סמוטריץ'? תתפלאי, אמר לי אותו גורם. זה לא בלתי אפשרי.

     

    אבל קשה להאמין בתרחיש הזה. שקד מספיק פופולרית ובטח מספיק אמביציוזית כדי ללכת את כל הדרך. אז נכון: עם כל הכבוד לדוד ביטן, שכבר כמעט הכתיר אותה כראשת ממשלה מטעם מפלגתו - הוא לא ממליך מלכים בליכוד. אפילו את עצמו הוא לא הצליח להשחיל לצמרת הרשימה. אבל שקד צריכה לפעול מהר, ולהתפקד לליכוד כבר עכשיו. כדי להתמודד על תפקיד בליכוד, חברת כנסת למשל, היא זקוקה לשלוש שנות תקופת הכשרה. אם הבחירות יהיו קודם, היא תהיה זקוקה לאישור של יו"ר הליכוד שיקצר לה את הפז"ם.

     

    שקד צריכה לקוות שאם זה יהיה נתניהו, הוא יעשה איתה את מה שעשה עם יואב גלנט, ולא עם גלעד שרון.

     

    הריב ויריב

     

    שני ספינים של קמפיין הבחירות של הליכוד התפוצצו תוך שבוע. הראשון היה עם היוודע תוצאות הבחירות, כשזעקות השבר של נתניהו על כך שמפלגתו של גנץ גדולה בהרבה מהליכוד התבררו כלא נכונות.

     

    השני: ביום רביעי בערב, כשהנשיא ריבלין הטיל על נתניהו את הרכבת הממשלה. דבריו של נתניהו מאוקטובר האחרון, שבהם טען ל'מזימת המאה', לפיה נשיא המדינה וגדעון סער עשו קנוניה כדי להפילו - הידהדו בעת שריבלין העניק את המנדט לנתניהו. לא קנוניה ולא נעליים. הדבר היחיד שריבלין עשה באותו אירוע, זה להשחיל שני משפטים עם ביקורת מרומזת לכיוון של נתניהו. "נגמר אנחנו והם, מעכשיו זה רק אנחנו", אמר ריבלין בפנותו לנתניהו, שנראה כמי שעומד ברגליים יחפות על גחלים בוערות, בציפייה לרגע שריבלין יסיים לדבר. המשפט השני, "יש להציב קיר ברזל מול אויבנו ולא בינינו", ריפרר למאמרו של זאב ז'בוטינסקי, אבי התנועה של ריבלין ונתניהו: "על קיר הברזל (אנחנו והערבים)", תוך רמיזה – זכור מי הוא אביך ומי הם אויביך.

     

    אבל זה לא נגמר. במסיבת הניצחון של הליכוד שהתקיימה יום קודם בבנייני האומה בירושלים, נתניהו לא התאפק. ערב שהיה יכול להיות כולו בסימן של ממלכתיות, אולי אפילו של מעט חזרה בתשובה מכל נאומי ההסתה והשיסוי – לא היה נקי מהשתלחות של ראש הממשלה בפרשנים שכביכול "איימו" עליו, שאם יבחר ביריב לוין כשר המשפטים – מערכת המשפט תתנקם בו.

     

    מומחים לנתניהו טוענים שנתניהו לא אומר שום דבר במקרה. זו הייתה אינדיקציה לכך שהוא מתכוון למנות את לוין לשר המשפטים – קובע בכיר בליכוד. כמעט התחייבות. גם ככה, אומר אותו בכיר, אפילו אם שקד הייתה עוברת את אחוז החסימה, תיק המשפטים לא היה נשאר בידיה. ובבחירה שעומדת לפני נתניהו - סמוטריץ' או לוין - טבעי שזה ילך ללוין. הוא גם גבוה ברשימה לכנסת וגם קרוב לנתניהו מכל שר אחר.

     

    אם יש מישהו שיכול לספק לנתניהו את הסחורה בכל מה שקשור לענייניו המשפטיים, זהו לוין. שקד עוד הציבה איזשהו קו אדום, גם אם רחוק, ביחסיה עם בית המשפט העליון והקפידה על יחסי עבודה תקינים. ללוין אין קווים אדומים. אם כחלון נכנס לפוליטיקה בשביל האוצר ובנט בשביל הביטחון – משאת חייו של לוין היא רפורמה במערכת המשפט. השילוב של האישיות שלו, שלא רואה בעיניים, עם התוכניות שלו למהפכה – מרמז על הימים הקשים שעוד צפויים לשלטון החוק.

     

    מה שבטוח, נתניהו לא הולך להפסיד מזה. אם יש מישהו שמסוגל להביא לחקיקה את החוק הצרפתי, זה לא ביטן ולא אמסלם. זה לוין.

     

    אמסטף ורוטוויילר

     

    ביום רביעי קיבל לידיו נתניהו את המפתחות להרכבת ממשלתו. יש לו 28 ימים לנסות להקים קואליציה. אם לא יצליח, תינתן לו ארכה של שבועיים. נתניהו לא היה רוצה להגיע לזה. השבועיים הנוספים נתונים לשיקול דעתו של ריבלין, והנה – שוב חזרנו לחשדנות ולמזימות.

     

    אבן הנגף היחידה בדרך אל הקואליציה, כמה מפתיע, הוא אביגדור ליברמן. אם נדמה למישהו שנתניהו רגוע, שהוא בטוח ביכולתו להקים קואליציה – הוא טועה. בסביבת נתניהו יש לחץ. ליברמן, אומרים לי, טיפס על עץ גבוה מאוד. כל הדיבורים עכשיו נועדו כדי להעלות את עמדת המיקוח שלו. אחרת למה להדגיש שהוא לא ישנה אפילו אות במתווה הגיוס של משרד הביטחון? בליכוד משוכנעים שהוא עושה את זה מסיבה אחת בלבד, בהנחה שתיק הביטחון ועוד תיק כבר מובטחים לו: הוא מנסה, כך אומרים, לחזור לליכוד.

     

    זה משהו שבמצב רגיל נתניהו לא יכול להעביר במרכז המפלגה. במילים אחרות: ליברמן יודע שישראל ביתנו סיימה את דרכה. שהסיכוי לחזור על הישגו שוב בעתיד הוא לא גדול. הוא רוצה להצטרף לליכוד, אולי כדי להתמודד בעתיד על ההנהגה. אבל בליכוד לא רוצים את ליברמן. בניגוד לכחלון, שאותו יקבלו בלי התנגדות, ליברמן זה סיפור אחר לגמרי.

     

    כל מי שבונה על ליברמן והופך אותו לכחלון ב' – שומר החומות של הגוש הליברלי, החילוני – כדאי שיתפכח, אמר לי השבוע גורם בכיר מאוד בליכוד. מה שליברמן רוצה זה גם וגם: גם את התיק הבכיר וגם להשתלב בליכוד. הוא עושה את זה דרך הצבת תנאים שאם לא ימולאו - הוא לא יהיה בממשלה.

     

    זה לא יקרה, אומר אותו בכיר. ליברמן מעורר אנטי בקרב הליכודניקים. הוא כבר הפיל את הליכוד, אחרי שב־2013 הוא שוריין ואחרי שנה התפלג. גם קיבל מקומות ברשימה שלא היה להם כיסוי במספר המנדטים שקיבל וגם פיצל את הליכוד. גם בקדנציה הקודמת הוא פרש מהממשלה. יש התנגדות עצומה כלפיו. אלא שככל שהתקשורת מרוממת אותו כמי שיכול לטרפד את הקמת הממשלה – כך הוא מגדיל את כושר המיקוח שלו.

     

    אבל גם נתניהו לא ילד, אומר אותו גורם. והוא יודע שהוא לא יוכל להעביר דבר כזה במרכז המפלגה. לא כל דבר שנתניהו רוצה הוא מקבל. הנה, במקרה של גדעון סער זה לא עבד, למרות פניות ישירות של נתניהו לציבור המתפקדים שלא יצביעו עבורו.

     

    בניגוד לאותו גורם בכיר, שסבור שיימצא פתרון לדרישות של ליברמן, כולל חוק הגיוס, שר בכיר אחר בליכוד מאוד סקפטי. הוא לא בטוח שהפלונטר סביב חוק הגיוס פתיר. 16 מנדטים של החרדים מול החמישה של ליברמן זה כמו פייט של אמסטף מול רוטוויילר. שניהם יילחמו עד טיפת הדם האחרונה של היריב. תזכרי מה שאמרתי, הוא אומר, אני לא אפול מהכיסא אם לא יימצא לזה פתרון.

     

    וכל מי שכבר צירפו את כחלון לליכוד יכולים להרגיע. גם זה עוד לא סגור. אני מאמינה ליו"ר סיעת כולנו, רועי פולקמן, שאמר השבוע בבית הנשיא שלא היו שום מגעים עם כחלון. יו"ר כולנו היה השבוע בברצלונה במשחק כדורגל עם בנו ואחיינו. הוא חזר ביום רביעי ובימים הקרובים תיקבע בינו לבין נתניהו פגישה. כחלון לא ממהר. תיק האוצר? הוא יכול לקבל את התיק גם בלי להצטרף למפלגה. והוא זקוק לליכוד בדיוק כמו שהליכוד זקוק לו: ארבעה מנדטים נוספים למפלגת השלטון זו מתנה לגמרי לא רעה לכל מפלגה. מי לא היה לוקח מתנה כזאת?

     

    בליכוד יושבים בשקט. זה לא סוד שהם האחרונים ליהנות מפירות הניצחון. הנהנות הראשונות הן השותפות. זה גם לא סוד שנתניהו נדיב כלפי שותפיו ואכזר כלפי חברי מפלגתו. אותם הוא מעדיף קטנים ואסירי תודה. למרבה המזל, לליכוד יהיו הרבה שרים. כמעט חצי סיעה תהיה בממשלה. יהדות התורה, שיש לה שמונה מנדטים ולא לוקחת תפקידי שרים, תאפשר לנתניהו לשחק עם עוד שר או שניים לליכוד.

     

    אירועי יום העצמאות יהיו האחרונים של הממשלה היוצאת. שבוע לאחר מכן, אם לא יהיו הפתעות, תיכון ממשלת נתניהו החמישית. את הנאום המרכזי בערב יום העצמאות יישא הפעם יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין. נתניהו לא יילחם הפעם על השתתפותו. בשביל מה הוא צריך?

     

    דברים שרציתי לומר

     

    נדמה לי שיש קונצנזוס מקיר לקיר בעניין הבחירה באמן והיוצר יהודה פוליקר, להדליק משואה ביום העצמאות. אין חולק על תרומתו האדירה של פוליקר, שהצליח לפלס דרכו מילדות קשה של בן לניצולי שואה ועד לפסגת המוזיקה הישראלית. שיותר מכל אחד אחר אחראי להבאתה לתודעה ולשימורה של יהדות סלוניקי ולהטמעתה של המוזיקה היוונית בארץ.

     

    מהבחינה הזאת מדובר בבחירה מצוינת של מירי רגב, ואם זו מתנת הפרידה שלה כשרת התרבות, הרי שזה שיחוק אדיר.

     

    כמי שליוותה את פוליקר גם במצעד החיים בסלוניקי וגם בארץ, בנקודות חייו, למדתי להכיר אדם צנוע, ביישן, ילדותי, אותנטי ומורכב מאוד. שילדותו עם אב ניצול שואה, מוטרף מחרדה ומגעגועים למשפחה שאיבד, ועם אם נוקשה שלא ידעה להעניק לילדיה חום ואהבה – לא נתנה לו הרבה סיכוי להצליח. רק הכישרון שלו, היצירתיות ויצר ההישרדות, הביאו אותו לפסגות שלהן הגיע.

     

    אבל נדמה לי שהמחווה שעשה השבוע, כשביקש לצרף להדלקת המשואה את שותפו לחלק גדול מיצירותיו, יעקב גלעד, למרות שנים ארוכות של נתק – ראויה לכל שבח.

     

    במקום שבו אין פרגון, ושבו לחלוק קרדיט עם עוד מישהו כואב יותר מתרומת כליה – המחווה שעשה פוליקר היא בהחלט יוצאת דופן.

     

    רק על זה מגיע לו להדליק משואה.

     

    sima-k@yedioth.co.il

     

     

    אם איילת שקד תתפקד לליכוד – זה סימן שהיא מתכוונת להגיע עד לראשות הממשלה, אומר מקורבה. אבל לדבריו יש גם סיכוי שנראה אותה חוזרת לבית היהודי

     


    פרסום ראשון: 18.04.19 , 16:57
    yed660100