ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    מדריך שיבושי הראייה | צילום: שאטרסטוק
    זמנים בריאים • 18.04.2019
    מבט מסוכן: מדריך שיבושי הראייה
    זה קורה לכולנו אינספור פעמים במרוצת החיים, מטשטושי ראייה דרך גופים מרצדים, הבזקי אור ושדה ראייה חלקי. מתי לא צריך לדאוג ובאילו מקרים צריך לרוץ בדחיפות לחדר המיון? הרשימה המלאה לפניכם
    ד"ר איתי גל

    הן איבר החישה המרכזי בגופנו וקשה לדמיין איך אפשר לחיות בלעדיהן (למרות שעיוורים עושים זאת באופן מעורר כבוד): העיניים שלנו. אבל כמעט כל אחד מאיתנו נתקף חדשות לבקרים בהפרעות ראייה שונות. לעיתים מדובר בתופעה חולפת וחסרת חשיבות משמעותית, אולם לעיתים טשטוש הראייה עלול להצביע על בעיה רפואית דחופה שעלולה להידרדר במהירות, אפילו עד כדי עיוורון.

     

    בסיוע פרופ' דוד צדוק, מנהל מחלקת עיניים בבית החולים "שערי צדק", הכנו את מדריך עיוותי הראייה השכיחים - ומתי הם צריכים לשלוח אותנו בדחיפות לחדר המיון:

     

     

     

    מדריך שיבושי הראייה | צילום: שאטרסטוק
    מדריך שיבושי הראייה | צילום: שאטרסטוק

     

    טשטוש ראייה

    זו הפרעת הראייה השכיחה מכולן. היא נגרמת כאשר קרני האור אינן מתמקדות על הרשתית, ה"מסך" של העין, באופן תקין. אלה הבעיות השכיחות העלולות לגרום לטשטוש:

     

    יובש בעיניים: מצב המופיע אצל עשרה עד 30 אחוז מהאוכלוסייה הבוגרת, בעיקר אצל נשים בגיל הבלות. בסיכון מוגבר נמצאים מי שמשתמשים בעדשות מגע, סובלים ממחלות אוטואימוניות, מעשנים, מבלים שעות ארוכות מול מסכים או נוטלים תרופות שעלולות להשפיע על המצב. מי שסובל מיובש מתלונן לרוב על גרד, צריבה, טשטוש ראייה, אי־נוחות בעיניים וקושי בקריאה לאורך זמן. התסמינים מוחמרים לאורך היום, ככל שהשעות מתקדמות. בשעות הבוקר תיתכן דמעת, כאשר רוח קרירה נושבת לכיוון העיניים.

     

    הדרך לטיפול מתחילה באבחון אצל רופא עיניים המתמחה בתופעת היובש. הטיפולים מתמקדים בהקלה על היובש באמצעות תחליפי דמעות, תרופות אנטי־דלקתיות ולעיתים התקנת פקקים בפתח ניקוז הדמעות. בספרות מומלץ עוד על צריכה מוגברת של אומגה 3 על חשבון אומגה 6 (יותר דגי ים כמו טונה וסלמון ופחות בשר אדום שמן, או גבינות עתירות שומן בתפריט התזונתי).

     

    דלקות עיניים: אחת מתלונות העיניים השכיחות ביותר, אם לא השכיחה מכולן. דלקת עיניים עלולה להיות חיידקית, ואז היא מתבטאת בהפרשות עכורות מוגלתיות (ירוקות/צהובות). אם היא ויראלית או אלרגית, היא מתבטאת באדמומיות וגרד בעיניים עם הפרשות שקופות. דלקת עיניים, תהיה הסיבה אשר תהיה, עלולה לגרום גם לטשטוש ראייה בשל ההפרשות שנצמדות לקרנית, החלק הקדמי ביותר והשקוף של העין, ופוגמת במיקוד קרני האור על הרשתית. במקרה של דלקת חיידקית הטיפול הוא בטיפות אנטיביוטיות. במקרה של דלקת על רקע ויראלי או אלרגי, ניתן להיעזר בתחליפי דמעות ללא חומר משמר, ולעיתים גם בטיפות אנטי־אלרגיות.

     

    רוחק ראייה, קוצר ראייה, אסטיגמטיזם וזוקן ראייה: בעיות עיניים הנובעות ממיקוד אור מרוחק מהעדשה. התוצאה היא טשטוש ראייה מקרוב או מרחוק במבט על אובייקטים שונים. הפתרון לאחר בדיקת עיניים הוא כמובן שימוש במשקפיים או עדשות מגע.

     

    קרטוקונוס: מחלת עיניים המתבטאת בצורה חרוטית של הקרנית (שהיא, כאמור, החלון ה"קדמי" של העין). מאחר שהקרנית אחראית לחלק ניכר ממיקוד האור על הרשתית, מחלה זו עלולה לגרום לטשטוש ראייה. הטיפול לשיפור חדות הראייה הוא עדשות מגע, אולם טיפול של "צילוב" סיבי הקולגן בקרנית עשוי לעצור את התקדמות המחלה. מדובר בשיטת טיפול חדשה שבה מחוזקת הקרנית, שהופכת אצל החולים לדקה וחלשה, באמצעות יצירת מבנה עמיד יותר של סיבי חלבון הקולגן שמרכיבים אותה. הטיפול מתבצע במרפאה, ובמהלכו מוסרת שכבת תאי הציפוי של הקרנית. אחר כך מטפטפים עליה טיפות ויטמין B2 ואז מקרינים על הקרנית אור אולטרה סגול. קרינה זו מפעילה את הוויטמין שיוצר את תהליך הצילוב, שבו סיבי הקולגן נקשרים זה לזה ויוצרים שכבה עמידה.

     

    קטרקט (עכירות בעדשת העין): בשלביה הראשונים, עכירות זו עלולה לגרום לטשטוש ראייה הניתן לתיקון על ידי משקפיים. אולם עם התקדמות העכירות, טשטוש הראייה יחמיר ועלול להשפיע על התפקוד היומיומי. קטרקט שכיח מעל גיל 60, בעיקר אצל חולים הסובלים מסוכרת או אנשים המטופלים בסטרואידים (בטיפות עיניים, משאף או כדורים). את הקטרקט ניתן לאבחן בבדיקת עיניים. אין טיפול בקטרקט זולת ניתוח להסרתו. את הניתוח מבצעים כאשר העכירות בעדשה משפיעה על איכות החיים. הניתוח נמשך כחצי שעה, מתבצע תחת הרדמה מקומית, ובמהלכו מוחלפת העדשה הטבעית בעדשה מלאכותית מחומר פלסטי. לאחר הניתוח, המטופל משוחרר לביתו עם הוראות להזלפת טיפות עיניים למספר שבועות. חזרה לתפקוד מלא וראייה תקינה צפויות לאחר מספר ימים.

     

    רטינופתיה סוכרתית: מדובר בפגיעה ברשתית בחולים סוכרתיים. הפגיעה עלולה לא להתבטא בסימפטומים - עד שתתפתח פגיעה במרכז הראייה או בעצב הראייה. פגיעה זו מתבטאת בטשטוש ראייה, עיוות ראייה, עכירות ואיבוד ראייה פתאומי. לא ניתן למנוע רטינופתיה סוכרתית, אך ניתן למזער את הנזק על ידי איזון רמות הסוכר ולחץ הדם. חולה סוכרת צריך לעבור מדי שנה בדיקת עיניים מלאה כולל הרחבת אישונים. במקרה של פגיעה ברשתית, יש לעבור בדיקת עיניים תכופה יותר על פי הוראות רופא העיניים. הטיפול ברטינופתיה סוכרתית נעשה באמצעות שליחת קרני לייזר לרשתית והזרקות לחלל העין של תרופות המעכבות צמיחת כלי דם לא תקינים.

     

    היפרדות רשתית: מצב חירום רפואי שעלול להוביל לעיוורון ונובע מהיפרדות הרשתית (החלק בעין הקולט את תמונת העולם החיצון ומתרגמו לאותות חשמליים המועברים למוח), מהשכבות המזינות אותה. בדרך כלל, היפרדות רשתית נובעת מקרע ברשתית. המצב נגרם בשל טראומה לעין, קוצר ראייה, ניתוחי עיניים קודמים, היפרדות רשתית בעין האחרת, ניוון של הרשתית ותהליך שהופך אותה לדקיקה. תסמיני קרע ברשתית כוללים הבזקי אור וגופים שטים בעין. כאשר חודרים מבעד לקרע נוזלים ש"מתיישבים" תחת הרשתית, מתפתח מצב של היפרדות רשתית המתבטאת בטשטוש ראייה, איבוד חלק משדה הראייה ותחושה של הסתכלות דרך וילון אטום. יש לפנות בדחיפות לבדיקת עיניים בכל מקרה של אחד מהתסמינים הנ"ל.

     

    היריון: טשטוש ראייה היא תלונה נפוצה בהיריון. לעיתים הוא מלווה בכפל ראייה. השינויים ההורמונליים בהיריון עלולים להשפיע על קמירות הקרנית ועובייה, ובכך לגרום לטשטוש ראייה. יובש בעיניים הוא עוד תופעה הנפוצה בהיריון שעלולה לגרום לטשטוש ראייה. גורמים נוספים לטשטוש ראייה במהלך ההיריון הם עליית לחץ דם וסוכרת הריונית. לכן, כאשר מופיע טשטוש ראייה במהלך היריון, חובה לדווח לרופא.

     

    תולעים, חוטים, שערות שטות

    אם גם לכם צפים בעין גופים מאורכים, עגולים, וכאלה שנראים כתולעים, אתם ממש לא לבד. מדובר בגופיפים המצויים בחומר הג'לטיני הממלא את גלגל העין (הנקרא הגוף הזגוגי), שלעיתים שטים ממקום למקום בתנועות תזזיתיות, משום שהם נתונים לסיבובי העין.

     

    הסיבה השכיחה ביותר היא התכווצות של נוזל גלגל העין, שמכיל 99 אחוז מים ואחוז אחד של חומרים מוצקים, ובהם החלבון קולגן וחומצה היאלורונית שכוללת חומרים לוכדי מים. במשך השנים מתחיל הקולגן להתפרק לרצועות קטנטנות הנראות כתולעים. מצב זה נחשב נורמלי, אף שהוא מטריד במיוחד. למרבה הצער, אין הרבה מה לעשות עם התפרקות הקולגן והיווצרות הגופיפים השוחים בגלגל העין. הבשורה היחידה בהיבט זה, היא שבמשך הזמן מתרגלים אליהם, עד כמה שאפשר.

     

    אבל - התופעה עלולה להיגרם, במקרים פחות שכיחים, כתוצאה מבעיות עיניים ובהן היפרדות החלק האחורי של הגוף הזגוגי מהרשתית, התכווצות של עורקים בעין, דימומים, או מחלות זיהומיות כטוקסופלזמוזיס, אז חשוב להיבדק.

     

    במרבית המקרים שבהם לא נתגלתה מחלת עיניים לא ניתן להעלים את הגופים הצפים. במקרים חמורים שבהם גופים אלו מגבילים את הראייה באופן ניכר, ניתן לטפל באמצעות לייזר, המפרק אותם לחלקים קטנים מאוד, או בניתוח. כך או כך, אם אתם רואים את הגופים הצפים וגם אם כבר התרגלתם אליהם - גשו לבדיקה אצל רופא עיניים.

     

    כאשר להופעת הגופיפים מתלווה גם תחושה של הבזקי אור, ברקים, טשטוש ראייה, או שכמותם גדלה באופן חד, יש להקדים ולפנות לבדיקת עיניים על מנת לוודא שאין קרע ברשתית או היפרדות רשתית, שעלולים להוביל לאובדן ראייה.

     

    כיסוי של חלק משדה הראייה: שדה הראייה של העין כולל זווית ראייה של 160 מעלות. המשמעות היא שקרני האור החודרות לעין מאפשרות לנו לראות את העולם גם מהצדדים, עד רמה מסוימת. לזה מתכוונים כשאומרים "שדה ראייה". מגוון מחלות עלולות לגרום להקטנת שדה הראייה, לעיתים עד מצב שבו העולם נראה כאילו הסתכלנו דרך צינור, או להפך, כאשר השדה המרכזי חסר ורואים רק שדה היקפי. ואלה השכיחות בהן:

     

    רטיניטיס פיגמנטוזה: מחלה ניוונית של הרשתית המלווה בפגיעה בקולטני האור בעין. המחלה גורמת תחילה לירידה בראייה בחושך, עם צמצום בשדה הראייה ההיקפי. בהמשך תיתכן ירידה בחדות הראייה באור עד לכדי עיוורון. אין טיפול יעיל למנוע את המחלה או את התקדמותה. מספר מחקרים המתבצעים ברחבי העולם מנסים לפתח טיפול גנטי למחלה.

     

    גלאוקומה (ברקית): קבוצת מחלות הגורמות לנזק לא הפיך לעצב הראייה, המתבטא בפגיעה בשדה הראייה. הגלאוקומה לרוב מלווה בלחץ תוך־עיני גבוה, אך תיתכן גם גלאוקומה עם נזק לעצב הראייה כשיש לחץ תוך־עיני בטווח הנורמלי. לרוב, המחלה ללא תסמינים עד השלב המאוד מתקדם שלה. מסיבה זו חובה לעבור בדיקת עיניים שנתית, בעיקר אלו שיש להם קרובי משפחה החולים בגלאוקומה. ללא טיפול, המחלה עלולה לגרום לעיוורון. הטיפול נועד לעצור או להאט את הפגיעה בעצב הראייה ובשדה הראייה.

     

    ניוון מקולרי גילי (AMD): מחלה האופיינית לגיל המבוגר שפוגעת בעיקר בחלק המרכזי של הרשתית (המקולה), האחראי על חדות הראייה ועל ראיית הצבעים. המחלה מתבטאת באובדן הראייה המרכזית, והיא מלווה בטשטוש ועיוות ראייה ואיבוד היכולת לקרוא ולראות פרטים מדויקים מרחוק. המחלה מופיעה בשתי צורות: יבשה ורטובה. הצורה היבשה מתקדמת באופן איטי לאורך שנים, ואין לה טיפול יעיל. הצורה הרטובה מלווה בדימום והצטברות נוזלים בשכבות הרשתית. בצורה הרטובה ניתן לטפל בעזרת זריקות לחלל העין של תרופות המאיטות את צמיחת כלי הדם הלא־תקינים.

     

    חסימות כלי דם המזינים את הרשתית או את עצב הראייה: תופעה זו מלווה בירידה חדה בחדות הראייה. הבעיה מלווה לרוב במחלות נוספות הפוגעות בכלי דם קטנים, כמו יתר לחץ דם, סוכרת ומחלות דלקתיות של כלי דם. במקרה של ירידה בחדות הראייה יש לפנות לבדיקת עיניים, על מנת לברר האם יש אפשרות לטיפול שימנע או יאט התפתחות של נזק נוסף.

     

    הבזקי אור: ראיית הבזקי אור או "ברקים" עלולה להצביע על בעיה בעין עצמה, או בעצב שלה. בין היתר, עלולים הבזקי אור להיגרם משינויים בזגוגית העין, אותו ג'ל הממלא את גלגל העין. שינויים אלה עלולים להוביל להינתקות של הזגוגית וקרע ברשתית, עד להיפרדות רשתית וסכנת עיוורון. לעיתים ההבזקים מלווים בהופעת גופים צפים בעין. הדבר נובע משינויים בג'ל הזגוגית, המתנתק מאחיזתו ברשתית. תהליך זה של משיכה וניתוק מהרשתית גורם להבזקים. בעיית הבזקי אור עלולה להיות חלק גם מתופעת ה"אאורה" המאפיינת מיגרנה. מדובר בסימן מקדים שלאחריו מופיעים כאבי הראש, עם או בלי בחילות, וכן קושי בהסתגלות לאור. כך או כך, בכל מקרה של הופעת הבזקים יש לפנות לבדיקת רופא עיניים.

     

    הילות וסנוורים: שיבושים סביב אור הם אחת התופעות השכיחות ברפואת עיניים, והיא דורשת תמיד בדיקת רופא. הילות קיימות בעיקר בחושך, סביב מקורות אור, ונראות כטַבעות או קרניים סביב פנסי מכוניות, או פנסי תאורה לאורך הכביש. בשעות היום עלול להופיע סנוור. זה נובע מאחר שיש פיזור של האור בעין, במקום שהוא יגיע באופן ממוקד לנקודה אחת על הרשתית. הגורמים להילות וסנוורים רבים ובהם קטרקט, קוצר או רוחק ראייה, ניתוחי לייזר להסרת משקפיים, קרטוקונוס וגם מצבים נוירולוגיים, כמו מיגרנה ודלקת קרום המוח.

     

    שינוי בגודל עצמים: הפרעות שונות עלולות להתבטא בחוסר התאמה בין הגודל של העצמים במציאות, לבין הגודל המפוענח בעיניים. במילים אחרות - העצמים נראים בגודל מוטעה. התופעה עלולה להתבטא בשתי העיניים או בעין אחת. התופעה עלולה לגרור לא רק ראייה שגויה, אלא תאונות, נפילות, וגם תסמינים כמו כאבי ראש, סחרחורת, בחילות, עצבנות ופגיעה משמעותית באיכות החיים. בחלק מהמקרים, מי שסובל מהתופעה עוצם עין אחת כדי להבין את הגודל האמיתי של העצם או הכיתוב שלפניו. התופעה עלולה להופיע בשל מחלות רשתית, פגיעה בעדשה, חבלת עין וניתוחי עיניים. התופעה קיימת לעיתים גם במחלות נוירולוגיות ופסיכיאטריות. כל מקרה של שינוי בגודל עצמים דורש בדיקת רופא. •

     

    ynetmail@gmail.co.il

     

     

    הכותב הוא מומחה ברפואת ילדים וכתב הבריאות של ynet

     


    פרסום ראשון: 18.04.19 , 19:18