צל על אמת

אברי גלעד הפיץ אתמול ב"העולם הבוקר" תיאוריית קונספירציה, לפיה ייתכן שממשלת צרפת מסתירה מהציבור את האשמים האמיתיים בשריפת כנסיית נוטרדאם: המוסלמים. ובכלל, הצרפתים ויתר האירופאים הם "שקרנים". לרוב זהו סגנון הטקסטים של פרשן הבית, ד"ר גיא בכור, אבל הוא לא נכח אז מישהו אחר נדרש לעשות את העבודה. בכל זאת, חלילה שצופי "העולם הבוקר" יתחילו את היום בלי השערות נטולות כל בסיס עובדתי.

בעוד המגישה טלי מץ שקעה בפרצופי "אלוהים, מה אני עושה פה", מי שהצילה את כבודה של התוכנית ושל הערוץ הייתה עמנואל אלבז־פלפס, מדסק החוץ של חדשות 13. הכתבת, שהוזמנה לפרשן את הרקע לטבח בסרי־לנקה, לא נרתעה נוכח הטנטרום והשיבה בחדות ובנחרצות לטענות, שכאמור לא נתמכו במקורות מידע אמינים - או במקורות מידע בכלל - ואף לוו בטון מזלזל.

גם אם פלפס אמרה את מה שצריך להיות מובן מאליו - "זה לא נכון" - יש לציין זאת לזכותה. הרי זוהי תקופה שבה הכי קל להתבטל מול דמויות כגון גלעד, שהשפעתן נובעת מבעיות אותנטיות של התקשורת (הומוגניוּת, אוטומטיוּת וכו'), אך הדרך לתיקון אינה עוברת בשום צורה בלדבר שטויות (או בלעודד פוגרומים). וגלעד, שמייד אחרי הבחירות פירסם פוסט בפייסבוק ובו תקף את המדיה - אין לך את זה ביותר צפוי? - לוקה בעצמו בבורות, בשטחיות ובהישענות על תחושות בטן ללא בדיקה.

את זה לא החתום מעלה קובע אלא אחד, אברי גלעד. "יש לומר לרעתי הגדולה שאני בן אדם אימפולסיבי", הוא אמר לעיתון זה בנובמבר 2016, "אני לא בודק, אני ממהר להשתכנע ולהשפריץ את השכנוע שלי. האם אני בן אדם אחראי? התשובה היא לא". בהמשך הוסיף: "מעולם לא הכנתי ראיון יותר מ־45 שניות. אין לי את זה. יש לי הפרעת קשב. כשנדרשת בקיאות בחומר, קריאת מאמרים, קריאת ספרים, אני לא יכול. אני צריך לקחת בשביל זה תרופות. לא שווה לי את תופעות הלוואי. אני לא מסוגל להעמיק באמת. תמיד אצטרך להישאר בצד הקליל".

כלומר, גלעד העיד על עצמו כמי שאוחז בכל התכונות שאמורות לפסול אותו מהובלה של רצועת אקטואליה. לו היה מתקיים אודישן לתפקיד והמועמד היה אומר "אני לא אחראי, לא מעמיק, ואם אתקבל אקדיש פחות מדקה להתכונן לראיון", הבוחנים היו שואלים אותו רק שאלה אחת: אם הוא יודע איפה הדלת. אבל "העולם הבוקר" היא רצועה ותיקה ומצליחה. גלעד הוא ללא ספק הפנים שלה, הן כפרסונה והן כגורם מרכזי בעיצוב האג'נדה. האמת, לעומת זאת, היא מניה בהתרסקות. אז אתמול הייתה שם עמנואל אלבז־פלפס כדי להגן עליה. בהמשך, סביר להניח, הסדר ישוב על כנו.

למרות כמה סצנות יפות ודיאלוגים משעשעים, הפרק השני בעונת הסיום של "משחקי הכס" ייזכר בתולדות הסדרה (ואולי גם הטלוויזיה) כמשחק מקדים שנמשך 56 דקות. לכן עד לשבוע הבא, שככל הנראה יספק קצת יותר בשר - פשוטו כמשמעו - מומלץ לתפוס את העונה הרביעית של "מיליארדים", המשודרת ב־yes. אמנם, שם לא משתמשים בחרבות מפלדה ולריאנית, והאוכל והאלכוהול נראים קצת יותר ברמה, אבל כשזה נוגע לקרבות אימתניים על כוח ושליטה, ההבדל בין ווסטרוז לניו־יורק הוא בסך הכל עניין של אסתטיקה.