"אתם הישראלים לא משתמשים במגוון צבעים, יש כאן פחד מצבעוניות. 90% בוחרים בצבע לבן, אולי כי זה הכי קל". כך אומר בראיון ל"ממון" מקס סרטייב, היו"ר החדש של חברת הצבעים טמבור שהיה עד לא מזמן המנכ"ל. לפני חמש שנים מכרה קבוצת עזריאלי תמורת 500 מיליון שקל את הבעלות על טמבור לקוסטו, תאגיד השקעות בינלאומי שרשום בסינגפור ונמצא בבעלות אנשי עסקים קזחים. בעקבות הרכישה הגיע סרטייב, שותף־מנהל בקוסטו, לישראל עם משפחתו, שמתגוררת בהרצליה פיתוח, והחל להיות מנכ"ל החברה. שני ילדיו, בני 10 ו־12, לומדים בבית הספר האמריקאי באבן יהודה. לאחרונה אף לקח סרטייב לנסיעת צ'ופר בעלי טמבוריות שהצטיינו במכירות של צבעי החברה לטיול בעיר אלמטי שבקזחסטן.
קוסטו, כמו תאגידים דומים בברית־המועצות לשעבר, קם על חורבותיו של המשטר הקומוניסטי. ייסד אותו ירקין טטישב, יליד קזחסטן. כיום מחזור עסקי קוסטו הוא מעל מיליארד דולר. הוא פעיל ב־11 מדינות ומתמחה בחקלאות, גז, נפט, חומרי בנייה ונדל"ן. הוא גם אחד מספקי האורניום הגדולים בעולם, לצד אספקת חיטה, נחושת, גז ברום ועוד. סרטייב מתראיין כאן לראשונה כיו"ר פעיל של טמבור (מיכה שרייר מונה למנכ"ל) ולאחר אישור התוכנית להקמת מפעל חדש של החברה באשקלון, שייצר תערובות לבנייה על בסיס צמנט וגבס, בהשקעת ענק של עד 100 מיליון שקל.
"כל השותפים בקוסטו הם ילידי קזחסטן בני 40־44 ממשפחות פשוטות", אומר סרטייב. "גדלתי בקולחוז (משק שיתופי, נ"ז) חקלאי שגידל חיטה. נולדתי למשטר קומוניסטי, ובנערותי הייתי מנהיג תנועת הנוער בקולחוז. אחרי התיכון עברתי לאלמטי, ללימודים בבית ספר למנהל עסקים. חלק מהשותפים בקוסטו הכרתי כשהיו, כמוני, סטודנטים. כשסיימתי את הלימודים ב־1996 הצטרפתי לנשיונל בנק אוף קזחסטן ועבדתי במחלקת ברוקראז'. עבדתי מול הסניף הקזחי של חברת הייעוץ והרו"ח הבינלאומית 'ארתור אנדרסון'. הסניף התמוטט לאחר נפילת חברת האנרגיה אנרון, ואחד השותפים שם הציע לי להצטרף לקוסטו, שהייתה בתחילת דרכה.
"כל המשפחה שלי התנגדה לעזיבה, בגלל התנאים הטובים בבנק: הייתי בן 25 והיו לי מהבנק דירה ומשכורת טובה. אבל החלטתי לעזוב. הג'וב הראשון שלי היה בצפון המדינה בחברת כריית אורניום, לשעבר חברה סובייטית שקוסטו רכשה והיום מחזור עסקיה השנתי הוא 300 מיליון דולר. קוסטו היא אחת מספקיות האורניום הגדולות בעולם. היא בבעלות פרטית של חמישה שותפים ו־70% מעסקיה מחוץ לקזחסטן. בווייטנאם, למשל, חברת קבלני הבנייה הגדולה ביותר היא בבעלותנו".
איך חברה קזחית, שבעליה כלל לא יהודים, הגיעה להשקעה בחברת תעשייה מקומית בישראל?
"אנחנו כל הזמן מחפשים השקעות. ב־2012 המייסד ירקין ובכירים בחברה הגיעו לביקור בטכניון, זו מסורת אצלנו לבקר במוסדות כאלה, בחיפוש אחר ידע וחדשנות. ירקין סיפר שהוא מחפש הזדמנויות בישראל ומישהו אמר לו שטמבור למכירה. סידרו לו פגישה עם מנחם עינן מעזריאלי (לשעבר משנה ליו"ר החברה, נ"ז). עבדתי באותה תקופה בחצי האי קרים וירקין קרא לי לבוא לישראל. אמרתי לו שאני מכיר את החברה כי לפני 20 שנה כשבניתי בית, מכרו אצלנו בקזחסטן טמבור כצבע איכותי. התחרינו מול קרן אייפקס וזהבית כהן, והצענו יותר – 500 מיליון שקל. הסכמנו לרכוש את החברה כמו שהיא, ללא בדיקה. סיימנו את העסקה בפחות משבוע".
מה הייתה המטרה ברכישת החברה?
"טמבור היא אמנם חברה קטנה במושגי עולם גלובלי, אבל חזקה מאוד בישראל. לקוסטו יש מפעלים לחומרי בנייה, חברות בנייה ועסקי מלט. לצד הצבעים, עניינו אותנו מפעל לוחות הגבס והטיח שטמבור הייתה שותפה בו עם קיבוץ גשר. לאחרונה רכשנו את חלקו של הקיבוץ תמורת 16.5 מיליון שקל, ואנחנו ממשיכים לפתח את המפעל. יש לנו לוחות גבס באיכות מצוינת וברכישת טמבור קנינו ידע בתחום, כשהמטרה היא להפוך את טמבור לחברה גלובלית ולהקים בעולם מפעלים כמו טמבור. כשנכנסתי לתפקיד המנכ"ל התחלתי לעשות סדר וייעול בחברה. הכנסנו מערכת דיגיטלית שהחליפה את כל מסמכי הנייר, כמו תעודות משלוח, חשבוניות וכו'. החלטנו גם לסגור פעילויות שלא קשורות, כמו יבוא טפטים, קרמיקה, צבעים לרכב וכו'. כיום המחזור של טמבור הוא כמיליארד שקל. הצלחנו מאז שנכנסנו לשפר את הרווחיות. במסגרת הרצון להיות גלובליים, התחלנו לרכוש עבור טמבור חברות בחו"ל. רכשנו ב־30 מיליון שקל חברת צבעים איטלקית שמתמחה בצבעים לתחום התעשייה. אצטדיון הכדורגל של יובנטוס בטורינו צבוע בצבעים שלנו, ונמשיך ברכישות".
קשה לעשות עסקים בישראל?
"אנחנו דומים במנטליות לישראלים. זה לא מפתיע כי מדינת ישראל הוקמה על ידי רוסים: בן־גוריון, גולדה מאיר, כולם ילידי רוסיה והסביבה. ב־1991 נוספו לכם מיליון עולים מרוסיה שנתנו דחיפה לכלכלה הישראלית. לכן כשהגעתי לישראל לא הרגשתי רחוק מהאנשים שלי. זו לא ארץ קלה, אבל הרגשתי בנוח. אשתי עליה עבדה בצעירותה ברשת בתי קפה בקזחסטן שבזיכיון מארומה. הישראלים מאוד עוזרים, משפחתיים. גם אצלנו יש משפחות גדולות, גם אתם שומרים ומכבדים מסורת. ישראל מדינה מתקדמת עם מאגר מוחות".
קוסטו משקיעה בסטארט־אפים ישראלים?
"לא. אנחנו בהגדרה תאגיד תעשייתי".
מה הפתיע אותך בטמבור?
"הצרכן הישראלי. בעולם כל 5־3 שנים עושים רענון לצבע, בארץ צובעים בעיקר בפסח – במיוחד הדתיים. ההבדל הגדול ביניכם לעולם זה שאתם לא משתמשים במגוון צבעים".
