כשרוני טהרלב הייתה קטנה, היא נהגה לקמט ולזרוק לפח כל דבר שציירה. אביה, הפזמונאי והסופר יורם טהרלב, שזיהה את הפוטנציאל בבתו, היה שולף בכל ערב את הציורים מהפח. "במשך שנים הוא היה מיישר את הציורים וממסגר. הם עדיין תלויים על הקיר בבית הישן שלנו", היא מספרת.

עכשיו כבר אי־אפשר להתעלם מציוריה גדולי הממדים של רוני. אחד מהם הגיע לתערוכה בארמון גראן פאלה בפריז, המוקדשת ל־50 שנה לנחיתה על הירח ותוצג שם עד סוף חודש יולי. השכנים שלה על הקירות הם שאגאל, מירו, דאלי, מאנה ועוד כמה ציירים מפורסמים. "זו תחושה מוזרה מאוד להציג ליד מאסטרים כל כך גדולים", נבוכה טהרלב, שהאוצר של מחלקת האמנויות של הלובר, פיליפ מאלגוייראס, בחר בציור שלה, Not this light, the other light, בעת ביקורו בארץ.

טהרלב נולדה בקיבוץ יגור לסופרת נורית זרחי, החתומה על כמה מקלאסיקות הילדים המפורסמות ביותר, אך פירסמה גם ספרים למבוגרים. אביה, כאמור, הוא המשורר יורם טהרלב, האחראי על הרבה מנכסי צאן הברזל של הפזמונאות העברית. בניגוד להוריה הכותבים, בחרה בציור מגיל צעיר.

המשבצת של הכתיבה הייתה כבר תפוסה?

"אני מניחה שכן, למרות שאבא שלי היה הצייר של הקיבוץ וגם סבא שלי צייר".

טהרלב גדלה בבית "שבו לאמנות יש ערך, זה תומך בך. אמא שלי ידעה להביא לי את ספרי האמנות שאני זקוקה להם, גם כאלו שהיו מאוד אזוטריים". במשך כמעט 20 שנה היא חיה במצפה מתת שבגליל, שם גידלה את ארבעת ילדיה. היום היא גרה בירושלים, בדרך למעבר ליפו ובאמצע מתכוננת לשנת שבתון בברלין עם בן זוגה, ההיסטוריון דורון ורמן.

היא איירה את מרבית ספרי הילדים של אמה. "מבין יצירותיה, הספר החביב עליי הוא ׳מי מכיר את תנינה?׳ שזו קלאסיקה. מהשירים של אבא שלי קשה לי לבחור איזה אני הכי אוהבת. אני מכירה כמעט את כולם בעל פה. אמא רוצה עד היום שאמשיך לאייר את הספרים שלה. זו הייתה עבודה נעימה אבל אני זוכרת שקיבלתי את פרס בן־יצחק לאיור, שהוא הכי מכובד בתחום, ואמרתי לעצמי בטקס: זה לא עושה לי את זה. את לא יכולה לסחוב את זה למקומות יותר בעייתיים ויותר קשים. כולם צריכים להיות קצת מחייכים".

היא תמיד ציירה באופן פיגורטיבי. מלבד השנה שבה למדה אצל הצייר ישראל הרשברג, לימדה את עצמה באופן עצמאי, תוך התבוננות בעבודות של גדולי הציירים, "ולכן זה כל כך מרגש לאמנית כמוני להיות מוצגת במחיצתם".

הציור שנבחר לתערוכה בפריז, שגודלו מטר ו־20 על מטר ו־20, כמעט שלא הגיע לשם. הוא נקנה על ידי זוג אספנים שהתאהב בו לפני שהיה גמור, ולכן היה בסטודיו כשאוצר התערוכה הפריזאית ביקר שם. הוא אמור היה להיות מוצג בתערוכה שתוקדש לטהרלב במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, שתיפתח ב־25 במאי. נושא התערוכה, שאצרה איה לוריא, הוא מודלים שקשה להחליט במבט ראשון אם הם גבר או אישה. "ההפתעה הגדולה שלי היא שכשאנשים באים לסטודיו, הם מרגישים שהם חייבים להחליט מי בן ומי בת. הם טועים ב־50 אחוז מהמקרים".

צילום: דרור ורמן

נושא הציור המוצג בגראן פאלה הוא הרגע שבו מודיע המלאך למריה הבתולה שהיא עתידה ללדת את ישו. "זו אותה הדוגמנית שמצוירת בשני התפקידים", מסבירה האמנית. "הפוזה שלה מאוד קשה. ברך על הכיסא ומרפק על השולחן. כשהיא התעייפה היא עברה לפוזה השנייה".

עד כמה מרגש אותך להציג בגראן פאלה?

"כשאת מגדלת ארבעה ילדים קטנים במצפה רחוק כמו מתת, את חושבת שוויתרת. אני, שבחרתי להתנתק, לשבת על ההר, והעדפתי לצייר במקום להקדיש את הזמן ליצירת קשרים וקידום, פתאום מצאתי את עצמי בגראן פאלה, בתערוכה כל כך חשובה. הילדים שלי תמיד היו מאחוריי ומאוד פירגנו. הרגשנו שהבלתי אפשרי קרה וכמעט בכינו מהתרגשות".