ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: עופר בריל
    24 שעות • 23.04.2019
    עוזרים לחיות לחיות
    צמחי מרפא מקליפות עץ ושמנים ריחניים מעלי לבנדר: הרפואה האלטרנטיבית זוכה מזמן להצלחה בקרב בני האדם, אבל עכשיו היא עושה את צעדיה הראשונים גם אצל ההולכים על ארבע. בבית החולים לחיות בר בספארי החליטו ללכת בעקבות הטרנד ולשלב בצוות גם מטפלת הוליסטית. ליאור אוחנה ביקרה במרפאה עם האנרגיות הכי טובות שיש ושמעה את הסיפורים המרגשים על הקיפודים, החסידות והאיילים שניצלו לאחר שאף טיפול לא עזר להם
    ליאור אוחנה | צילום: יאיר שגיא

    עובדי בית החולים לחיות בר בספארי כבר ראו מקרים קשים של חיות פצועות, אבל הם לא ישכחו את סיפורו של קיפוד קטן בשם "מקריח", שהגיע אליהם במצב אנוש כשהוא סובל מסקביאס. מקריח — שזכה לשמו לאחר שכל קוציו נשרו בגלל המחלה — לא הצליח לעמוד על רגליו והתקשה לנשום בכוחות עצמו. במשך שבועות ארוכים ניסו הווטרינרים והאחיות בבית החולים כל תרופה שקיימת במחסן, ממשחות ועד כדורים, אבל מקריח לא הצמיח אף לא זיף אחד. ומה יעשה קיפוד בלי קוצים? איך יגן על עצמו מפני טורפים בטבע?

     

    משתמו כל האופציות המוכרות, חשבו בבית החולים לנסות כיוון אחר, לא שגרתי, אך מוכר מעולם הרפואה שלנו. הם זימנו את מיכל בן צבי, מטפלת הוליסטית בחיות, שתרקח עבור מקריח תרופה הומיאופתית. עד היום לא חשבו בכלל לערב טיפולים אלטרנטיביים בחיות פצועות, והנה בבית החולים לחיות בר מנסים גישה אחרת כדי להציל את הקיפוד המסכן, ששום טיפול קונבנציונלי לא עבד עליו. בן צבי רקחה לקיפוד משחות טבעיות, דאגה לטפל בו עם מרכיבים מהסביבה הטבעית שלו — ותוך שבוע, כמו קסם, התמלא כל גבו זיפים קטנים.

    צילום: עופר בריל
    צילום: עופר בריל
     

     

     

    "שימוש בחומרים טבעיים במהלך הטיפול, זה הדבר החשוב ביותר בטיפולים שלי", מסבירה בן צבי. "הריחות שאני רוקחת מגרים את האינסטינקטים הטבעיים של החיות. חוש הריח אצל בעלי החיים הוא חלק גדול מהתקשורת שלהם, וכשאתה נותן להם להריח חומרים טבעיים, ברוב המקרים זה יכול להבריא אותם".

     

    איך זה באמת קורה?

     

    "המולקולות הטבעיות של צמחי מרפא נקלטות במוח ובמחזור הדם של החיות, והמערכת החיסונית שלהן מגיבה בהתאם. בעלי החיים מרגישים בסביבה הטבעית שלהם ומגיבים טוב יותר לטיפול. הם לא יודעים לדבר או להתריע ולומר מה מפריע להם, אבל הם בוחרים אינסטינקטיבית את מה שעושה להם טוב".

     

    איך את יודעת מה יכול לעשות להם טוב?

     

    "אני מרססת ריחות מרגיעים באוויר בכל מיני נקודות מרוחקות, והם בוחרים בריח שעושה להם הכי טוב. קיפודים לא זזים מחוץ לסביבה הטבעית שלהם. הם לרוב מכווצים, מפוחדים. כשריססנו לקיפודים המאושפזים בבית החולים חומרים שונים בחלל החדר, הם פשוט התעלמו מנוכחותנו ורצו למקומות שהחומר הפעיל נכח בהם, אפילו כשהם ראו מטפל באזור הריח. וזה הדהים את כולם, כי פתאום אתה רואה חיה שעד לפני רגע לא ידעה איפה לקבור את עצמה, יוצאת מכל הפחדים ומתחילה לזוז במרפאה המאיימת־מבחינתה".

     

    לטפל בחיות עזובות

     

    כבר שלוש שנים שבן צבי מטפלת בחיות בית החולים. היא נחשבת למטפלת ההוליסטית בחיות הראשונה בישראל. המסירות והאהבה שלה לחיות החלו כבר בילדותה. במקום שבו גדלה, בערד, נהגה בן צבי להסתובב ולאסוף חיות עזובות ופצועות. היא הביאה אותן לביתה, טיפלה בהן. עם השנים הקימה מחסה פרטי משלה ואז הבינה — גורלה נכרך בגורלן של חיות פצועות.

     

    אבל למרות המוסכמות הידועות שטיפול בחיות מצריך לימודי וטרינריה, בן צבי חיפשה כיוון אחר. במשך שנים התנדבה בארגונים שונים להצלת חיות עד שלבסוף הכירה מורה מאנגליה שהעבירה לה את תורת הרפואה ההוליסטית לבעלי חיים.

     

     

    צילום: עופר בריל
    צילום: עופר בריל

     

     

    "כל חיי הייתי עם בעלי חיים, כך שאפשר להגיד שהמקצוע בחר בי", היא מספרת כשחיוך ענק נפרש על פניה. "מהרגע שנולדתי הבאתי להורים שלי חיות כדי לטפל בהן. עבדתי במלצרות רק כדי לטוס לאפריקה להציל גורילות. פעם אחר פעם חזרתי לארץ כדי לחסוף כסף ולהתנדב במדינה אחרת, וכל ההתנדבויות האלו הבהירו לי חד־משמעית שזה חזק ממני, ושאני צריכה לעזוב את כל מה שאני עושה כדי להתמקד בטיפול בבעלי חיים".

     

    אנחנו יושבות בחצר בית החולים לחיות בר בספארי. בן צבי נראית כמו ילדת פרחים, אוחזת בקיפוד "מקריח", מושכת את גופו בשמן, מלטפת ומסבירה על האהבה שלה לקיפוד הקטן הזה שלא הצליח להשתקם בכוחות עצמו. ארבע שנים הקדישה ללימודי רפואה הוליסטית, עד שהפכה למטפלת הראשונה בספארי. היום היא כבר בתואר השני. "יש אינספור קורסים בנושא הזה. את כל הכסף שלי אני שמה על לימודים", היא אומרת וצוחקת. "אני מחפשת כמה שיותר ללמוד. כל הבית שלי מפוצץ בספרים, ואני בעיקר לומדת מווטרינרים אחרים".

     

    צילום: עופר בריל
    צילום: עופר בריל

     

     

    איך את ניגשת לטיפול בחיה פצועה?

     

    "אני קודם כל חוקרת ומצליבה מידע, מבינה מה עבר על אותה חיה ומאיפה היא נלקחה. ידוע שלחתולים אסור שמנים ארומטיים — הכבד שלהם לא מפרק אותם בצורה טובה — ולכן חשוב להבין את ההיסטוריה של כל חיה. לפני שמתחילים בטיפול חשוב לתת לחיה להריח את החומר, ולראות איך היא מגיבה אליו. אם היא מתרחקת, סביר להניח שהוא לא טוב לה".

     

    אין עוד ממלכה כזאת בישראל. בית החולים לחיות בר של רשות הטבע והגנים והספארי הוא היחיד מסוגו בארץ. מאז שנוסד ב־2006 עברו בו יותר מ־20 אלף חיות בר פצועות. כולן, אגב, מוחזרות לטבע, למקום שממנו נלקחו לטיפול. במבט ראשון, מזכירים חדרי הטיפול מרפאות שגרתיות — שולחנות כסופים גבוהים, כלובים קטנים לשיקום בעלי החיים, וציוד רפואי. אבל מיקום בית החולים לצד מתחם הסוואנה של הספארי מקנה לו אווירה שונה, טבעית יותר.

     

    פה עובדים מדי יום במרץ 14 אנשי צוות רפואי ועוד עשרות מתנדבים. מנקים, מחטאים, תופרים ובודקים כל חיה שמגיעה אליהם — בין אם בקריאה של אזרחים מודאגים שהבחינו בה ברגעי המצוקה, או בין אם בסיוע של עובדי רשות הטבע והגנים. החיות זוכות כאן ליחס אישי, בהתאם לצורכיהן; בחום הקיץ מתקררים העופות במי הבריכה, ובחורף הם שוכבים לצד תנורים חמים. כל חיה זוכה לטיפול, בלי הבדל מין וגודל. כדי להמחיש עד כמה הדאגה לשלומן של החיות אמיתית, די לשמוע על החילזון הקטן שזכה לטיפול עם דבק בבית החולים, לאחר שהשריון שלו רוסק.

     

    צילום: עופר בריל
    צילום: עופר בריל

     

     

    "לצערנו, אנו עדים בשנים האחרונות להיעלמותן של רבות מחיות הבר הארץ־ישראליות", אומרת דוברת הספארי, שגית הורוביץ. "מפגעים רבים מסכנים את חיות הבר, והמטרה שלנו למזער את הנזקים האלו. שטחי המחיה של החיות קטנו עם השנים, וזה לצד ציד והרעלה שהביאו להיעלמות של זנים שלמים שחיו פה. המטרה שלנו היא להציל במעט את שנשאר, לעזור לחיות לחזור למקומות המחיה שלהן, להציל את הטבע הנפלא שלנו".

     

    והעבודה הזאת זוכה להצלחה גם מעבר לים. וטרינרים מכל העולם מכירים את בית החולים לחיות בר בספארי. בחדר הניתוחים אני פוגשת את אלסנדרה קרנימאו, וטרינרית שהגיעה במיוחד מאיטליה כדי להתמחות בבית החולים. היא עומדת ליד מיכל, כשבידה נמצאת חסידה קטנה ששברה את רגליה והיא סובלת מכאבים נוראיים. היא מזדרזת לכסות את פניה של החסידה בחולצה כדי להרגיעה. "ככה הם מרגישים בטוחים", היא אומרת, ועל הדרך מרגיעה גם אותי. "חייבים להבין שהמטופלים לא בדיוק יודעים שאנחנו כאן כדי לטפל בהם, ולכן חשוב קודם כל לדאוג לסביבה עבודה שקטה".

     

    לא מלחיץ לראות את החיות במצב הזה, כשהן לא באמת מבינות שאתם כאן כדי לעזור להן?

     

    "המטרה הסופית היא הכי חשובה — לראות בעל חיים משתחרר לטבע זה הדבר הכי מרגש בעולם. זה מה שעומד לנגד עינינו. אין משהו שמשתווה לזה".

     

    למה הגעת דווקא לבית החולים בישראל?

     

    "שמעתי על בית החולים הזה באיטליה. הוא אחד מבתי החולים הטובים ביותר בעולם לטיפול בחיות בר. זה מקום מאוד נדיר כי מטפלים בו בחיות קטנות וגם בחיות גדולות מאוד. אני גם מתנדבת בחינם. אף אחד לא משלם לי על העבודה, אבל הניסיון שאני צוברת בעבודה עם החיות כאן לא נמדד בכסף".

     

    הפסיקה לפגוע בעצמה

     

    אפרין בונשטיין, 30, היא אחות בכירה בבית החולים לחיות בר. כמו כל אחות בבית חולים לבני אדם, בונשטיין דואגת לשיקום החיות אחרי הטיפול הראשוני; נותנת להן את התרופות שהן צריכות לקחת מדי יום, חובשת ומטפלת בפצעים, עושה להן פיזיותרפיה. אך יותר מהכל — בונשטיין תומכת בחיות נפשית מדי יום.

     

    "נחשפתי לרפואה הטבעית כבר מגיל צעיר בגלל המשפחה שלי שממש האמינה בדרך הטיפול הזו", היא אומרת. "רפואה הוליסטית חשובה בדיוק כמו רפואה קונבנציונלית, ואצל בעלי חיים היא אפילו משמעותית יותר. לחיות יש חיבור לטבע שאצל בני האדם נעלם עם השנים".

     

    באיזה מובן?

     

    "אנחנו הרבה יותר צינים וסקפטים, רגילים למה שהרופא אומר. כשאת נותנת לבעלי חיים להריח תרופה אלטרנטיבית כלשהי, אין להם את כל המשקל והידע שהם צוברים. הם פשוט מרגישים את החומרים בשטח ומגיבים בצורה הטבעית ביותר. אנחנו רואים את זה פועל בשטח ומופתעים כל פעם מחדש".

     

    מתי מחליטים אם לטפל בחיות בדרך קונבנציונלית או לנסות את הרפואה ההוליסטית?

     

    "יש ישיבות צוות, ושם אנחנו משוחחים על כל מטופל. קורה שאנחנו פשוט לא מצליחים למצוא את דרך הטיפול המתאימה לחיות שמגיעות אלינו במצב קשה. שום דבר לא מצליח, ואנחנו שוברים את הראש ומנסים במשך שעות למצוא פתרונות. ואז עולה השם של מיכל, ואנחנו יודעים שכנראה דרכה נמצא את הפתרון לעזור לחיה. חיות שמגיעות לפה בסטרס מטורף, נמצאות בסביבה זרה להן. מקיפים אותן ריחות לא מוכרים, רעש לא מוכר. אלו דברים שמשפיעים על ההחלמה ועל הטיפול שלהן. מדהים לראות איך מיכל מביאה להן חומרים, והן נרגעות בן רגע. זה מעודד אותן להתנהג כמו בטבע".

     

    למה לא לתת לכל חיה טיפול הוליסטי?

     

    "האבחנה חייבת להיות על ידי וטרינר מוסמך. אחרי האבחון מחליטים איך לשלב בין הרפואה ההוליסטית לקונבנציונלית. הווטרינר מטפל בפגיעה ואילו מיכל מחזירה את החיות, דרך השמנים והמשחות שהיא רוקחת, לסביבה הטבעית שלהן. זו רפואה שמתקשרת לנפש של החיה. חיה פצועה יכולה לשבת ארבעה חודשים בכלוב מפלסטיק אחרי טיפולים קשוחים, ולנו, המטפלים, חשוב לתת לה את הטיפול הנוסף כדי שתתעודד. אנחנו משפריצים לה בכלוב את החומר שמיכל רוקחת, ופתאום היא שמחה, מגיבה ומתעוררת לחיים. אין שום ספק שזה עוזר משמעותית להבראה של החיות".

     

    צילום: יאיר שגיא
    צילום: יאיר שגיא

     

     

    יש מקרים שמחליטים לטפל בחיות רק בצורה הוליסטית?

     

    "היה לנו מקרה של בזה נודדת, שהגיעה אלינו עם שברים בשתי הרגליים. למרות חומרת מצבה החלטנו לטפל בשברים בצורה טבעית כמעט לגמרי. מיכל רקחה משחות, ואנחנו דאגנו למרוח אותן כל יום על רגלי הבזה. היא הגיעה אלינו בסטרס גדול, היה לה ממש קשה להיות נעולה בתוך כלוב, והיא כל הזמן ניסתה לברוח, נתקעה בקירות, פגעה בעצמה ולא אכלה כלום. ריססנו לידה את החומרים הטבעיים שמיכל התאימה לה במיוחד, והלכנו ממנה כדי לאפשר לה שקט. כשחזרנו אחרי כמה דקות, ראינו אותה ליד מקור הריח, רגועה ושלווה. למרות שאומרים שציפורים פחות מריחות, לא היה קשה להבחין בתגובה החיובית שלה לחומר. הוא עזר לה בעיקר לנפש. מעבר לרגל עצמה שהתחילה להבריא, היא נהייתה הרבה יותר רגועה והפסיקה לפגוע בעצמה".

     

    בן צבי מוסיפה, כי יש הרבה דמיון באפקטיביות של טיפול הוליסטי על בני אדם כמו על חיות, אבל זה לא אחד לאחד. "הגוף של בני האדם גם מדבר עם צמחים", היא אומרת, "אנחנו רוצים לעזור לגוף להשתקם מכל הלחצים שעוברים עליו בעקבות מחלה או פצעים קשים. הנפש משפיעה על ההחלמה. כל אדם, כמו כל חיה, הוא אינדיבידואלי. חשוב לתת לנפש תשומת לב שוות ערך לתשומת הלב שאנחנו נותנים לגוף. זה חייב להיות משולב, כמובן — תרופות וטיפולים קונבנציונליים יחד עם הטיפול ההוליסטי. אני מטפלת בחתולים של הווטרינרית שלי. יש הבנה ויש מודעות, ולפעמים הווטרינרים שולחים חיות ישירות אליי בלי אף בדיקה או טיפול מצידם. העיקר הוא הצלת החיות, וכל דבר שעוזר להן מבורך בעיניי. כל טיפול שיכול להיטיב עם מצבן". •

     


    פרסום ראשון: 23.04.19 , 20:51