ערב הסדר שלנו היה מוצלח מאוד. יש לנו כמה עדות במשפחה, וכך אכלנו גם קניידלך וגם מרק פול, שלושה מיני חרוסת, גם תבשיל זיתים פיקנטי וגם חזרת שפתחה לנו את החך, את הסינוסים ואת המרפס. עדת הצעירים מרדה והודיעה שהשנה נאכל סביצ'ה במקום גפילטע פיש, והכינה סביצ'ה שלא אכלו אבהתנא במצרים ולא ראתה שפחה על הים ממטר.
שרנו את כל השירים, הקשינו את כל הקושיות, שתינו כוסות, הטפנו טיפות, נתנו וקיבלנו מתנות, והדבר היחיד שקילקל את האווירה הייתה ההגדה של פסח, ששנה אחרי שנה שבה ומדהימה אותי כאחד הטקסטים הגרועים בהיסטוריה של העם היהודי, שמבחינה טקסטואלית הוא בדרך כלל עם מוצלח מאוד.
הזמן, אמנם, עושה את שלו, וכבר התרגלתי לחשבונות של כמה מכות קיבלו המצרים בים, באוויר וביבשה, וגם לשדיים נכונו ולשערך צימח (חז"ל החילו את ערך החירות גם על הפנטזיות שלהם, כנראה), ואני סולח גם לריבוי הלא נסבל של מילים ארמיות בחג כל כך עברי. אני אפילו מעריך את רבי יהודה על הסימנים שנתן בעשר המכות, וליתר דיוק, על הקלות שבה אירגן לעצמו הנצחה לדורי דורות. צאו וראו: אברהם אבינו היה צריך לעקוד את בנו כדי להיזכר בדברי ימינו. בר־כוכבא היה צריך להמיט עלינו אסון. בן־גוריון היה צריך להקים מדינה. אבל שמו של מי ייקרא וייזכר גם בעוד אלף שנה, הרבה אחרי שנשכח מי היו נטע ברזילי, נתניהו והרב ליאור? רבי יהודה! עם הדצ"ך־עד"ש־באח"ב המגוחך שלו! ראשי תבות... איך זה שאחרים לא חשבו על רעיון כל כך פשוט?
אני, אני, אני
אבל כל אלה הן זוטות. הדבר שבאמת מטריד בהגדה הוא דמותו של אלוהים, ויותר נכון - איך קרה שאלוהים הניח לכותבי ההגדה להציג אותו כאישיות כל כך קטנה וקטנונית, שכל מה שמעניין אותה הוא הכבוד, הגדולה והקרדיט.
משהו מזה מופיע כבר בתורה. אלוהים כעס על משה שגזל ממנו את תהילת הוצאת המים מן הסלע, ואחרי פרשת המרגלים הוא התבכיין כאחרון הפולנים שבני ישראל לא מעריכים את כל מה שהוא עושה למענם. אבל ההגדה מקצינה את הקו הזה באופן שלא מעניק לו שירות תדמיתי טוב. מחבריה ניפו את משה רבנו מסיפור יציאת מצרים, והוא נזכר בה רק פעם אחת, ולמרבה הצער הם שמו בפי אלוהים מילים שלא מתאימות לדמות במעמדו: "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה - אני ולא מלאך. והכיתי כל בכור בארץ מצרים - אני ולא שרף. ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים - אני ולא השליח (השליח הזה, אגב, הוא משה). אני ה' - אני הוא ולא אחר". אני, אני, אני. אם הייתה לו מכונית, מחברי ההגדה היו מדביקים עליה סטיקר: "אין עוד מלבדי".
אבל פסח הוא חג נחמד וטוב, ובעיניי הוא יום העצמאות האמיתי שלנו, ובצד כל מה שמעצבן בהגדה יש בה המשפט היפה והחשוב: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". לאמור, הזהות היהודית אינה רק הלכה ומצוות, בראש ובראשונה היא סיפור, והיא זהות של ממש גם אם סביב הסיפור הזה נכתבו כמה שורות פחות טובות.
חג שמח לרמי לוי
גם העניין הבא קשור לפסח, והוא תשדיר הפרסומת החדש של רמי לוי, שהחלו בשידורו לקראת החג. הקדים אותי בנוגע לעניין הזה נחום ברנע, שכתב עליו ביום שני, אבל ברנע התייחס בעיקר ליוצרי התשדיר ולי יש מה לומר גם על רמי לוי עצמו. מדובר באיש עסקים רציני ואינני מאמין שאישר את שידור התשדיר הזה בלי לראות עבור מה הוא משלם במיטב כספו.
התשדיר מוצג כסיפור אמיתי. רואים בו שחקנית שמגלמת את אמו של רמי לוי לפני שנים רבות, יוצאת לקניות לחג. היא נכנסת לחנות סיטונאית ובעליה מסרב למכור לה כי אינו מוכר ליחידים. רמי לוי הצעיר, לבוש מדי צה"ל, בא לחופשה, רואה את עלבונה של אמו והוגה את רעיון החנות שתמכור בזול. כל זה טוב ויפה, אלמלא הציג התשדיר את בעל החנות כאשכנזי גס רוח שאף מחווה תנועה מזלזלת לעבר האם המזרחית הפגועה. וכדי שלא נטעה, הוא אף מחזיק בידו את העיתון "דבר" - לאמור מפא"יניק.
מה הקשר בין השתייכות עדתית ומפלגתית למכירה בסיטונות? אין קשר. קמעונאים וסיטונאים השתייכו ומשתייכים לכל המגזרים ולכל המפלגות ולכל העדות. אבל אם אפשר להשמיץ, לשסות, לרכוב על השתייכותו של רמי לוי לעדות המזרח - אגב, משפחתו עלתה ארצה הרבה לפני קום המדינה, כלומר, לפני שמפא"י שלטה בה - ולזכות בעוד קונים, אז למה לא?
עד השבוע הייתי לקוח של רמי לוי. לקוח קטן מאוד, יש להודות. את רוב המצרכים שלי אני קונה במושב ובכפר הסמוכים למקומי, הן משום שאני שמאלני שקונה אצל ערבים, והן משום שהירקות, הדגים והבשר שם טובים והמחירים נוחים בהחלט. אבל שלוש פעמים בשנה אני נוהג לרכוש מרמי לוי מלוא העגלה מוצרי וחומרי ניקוי. השבוע, אחרי שראיתי את התשדיר הזה, החלטתי להפסיק. סבא וסבתא שלי, בניהם ובנותיהם, קראו "דבר" במשך שנים רבות. אבא שלי, שהיה איש ימין וחבר אצ"ל, פירסם ב"דבר" שירים. הם גם היו אשכנזים, גם אם לא התנהגו כמו האשכנזי הייצוגי שרמי לוי הציג לנו. בקיצור, לא מתאים לי להשתתף במימון תשדירי הסתה גם אם אינם אלא פרסומות.
חג שמח, מר לוי. אני משער שפרישתי מרשימת לקוחותיך לא תגרום לך נזק ממשי, ולשמחתי יש לי היכולת לעמוד במחירים של הריצפז גם בחנויות אחרות.
